רומנטיקה היא לחם שחור וחם

יום שבת 25 באוגוסט 2007 08:58 מאת: קליה מור, עכבר העיר תל אביב

הכריכים של קפה-קונדיטוריה בן-עמי, מצויינים ובגזרת המתוק אין מצב ליפול. ובשתי מילים: פשטות מנצחת. ואת זה אומרת מי שכמעט מתה מסושי 

לפי כל ההערכות האובייקטיביות שביצעתי הייתי קרובה השבוע למוות. הגורם לכך, קבעתי חד-משמעית, היה סושי מורעל. הרופאים בטיפשותם התמידית סברו אחרת והטילו את האשמה על אותה ישות ערטילאית שאי-אפשר לתופסה או לנקום בה - וירוס. הרשו לי לדבוק בגרסתי.

הנורא ביותר באותם רגעים שבהם דימדמתי, כשטמפרטורת גופי נסקה אל על, לא היה המחשבה על קצי הקרב, אלא על הסיבה העלובה לו. סושי. כמה תל אביבי ופאתטי מצדי. באמת. עדיף כבר להידרס בדרך לקנטינה או משהו. לבחורה רומנטית עד עמקי נשמתה שכמותי בהחלט ראוי מוות רומנטי יותר מכזה המערב דג נא, אצה, אורז ומלפפון שתקוע ביניהם.

רומנטיקה מושגת כשבמקום לסבך דברים מפשטים אותם. כשמתעסקים בדברים הבסיסיים - אש, מים, רוח, לחם. לחם שחור פשוט וחם. תחשבו על הכריך שהיה מכין הסתת הזקן בספרו של מאיר שלו "בביתו במדבר" - איך היה מניח את כיכר הלחם על קרש, חופר בבשר הלחם מחילה אדומה, ואז בקפדנות גדולה ובסדר קבוע ממלא את החלל שנוצר בפתותים של גבינה מלוחה, בפרוסות של עגבנייה טרייה, בחצאים של שיני שום שחילץ מקליפתן בנגיעת פטיש, בזיתים שחורים ובעלעלים של פטרוזיליה. על כל זאת היה יוצק מחצית הכוס שמן ירוק, ואז עוטף את כיכר הלחם המלאה בשעוונית דקה, מפתל ואוטם את הקצוות בגומיות ומניח אותה תחת לוח העץ שעליו הוא יושב כל היום ומסתת. מיצי העגבנייה היו מתערבבים במליחותה של הגבינה, נמסכים בשמן הזית ובאדים הריחניים של הפטרוזיליה והשום וחודרים לכל רווח וחלל בבשר הלחם. מי צריך יותר.

אז הזמנו סנדוויצ'ים וקצת מסביב מקונדיטוריית בן-עמי שבנחמני. כריך חצילים, שבו אפשר למצוא מיונז, חצילים קלויים, ביצה קשה, עגבניה ובזיליקום; כריך פפנד, המלא בממרח פלפלים, פטריות מוקפצות, גבינת ברינזה ורוקט;  וקיש גבינת עזים ברוזמרין. שלוש המנות עולות 39 שקלים האחת ומגיעות בליווי סלט ירוק עם עגבניות שרי, שומשום קלוי ורוטב ויניגרט ושתייה לבחירה. לקינוח בחרנו במנה המתקראת "תענוג שוקולד" (18 שקלים). "רך מבפנים ופריך מבחוץ", הבטיחו בתפריט באתר 10bis.

אחרי ההמתנה החיונית לתחזוק הרומנטיקה הגיע האוכל. את תכולת הכריכים אכן אחזו פרוסות לחם שחור פשוטות ורומנטיות, נטולות התחכמויות כמו אגוזים או עגבניות מיובשות. כמו שרצינו. כריך החצילים היה משובב נפש, והזכיר לנו את העובדה שבזיליקום יכול לעשות אותך מאושר. כריך הפפנד היה טעים, אבל פחות. הגבינות והפטריות היו מצוינות, אך ממרח הפלפלים נמרח בנדיבות רבה מדי, והיה פחות מדי טעים. אילו היו פלפלים אמיתיים במקומו, היה מדובר בכריך מצטיין.

גם הקיש לא טמן ידו בצלחת הפלסטיק. הוא היה אוורירי במרכזו במידה הנכונה, פריך בתחתיתו במידה הנכונה ומלא טעם. כזה שלא גורר חרטות. הסלט הפתיע לטובה. אמנם מדובר בסלט מינימליסטי לכל הדעות, אך רעננות עלי החסה היתה מרעננת, וכך גם הרוטב הביתי.

"תענוג השוקולד" היה מענג, אך לא נרשמו דמעות. בסופה של הארוחה היינו מוטלים תשושים. בית. ספה. מוזיקה. לחם שחור. מי צריך יותר.

השורה התחתונה
שירות: יופי
זמנים: 45 דקות
אריזה: ניילון נצמד לכריכים, קופסאות פלסטיק לסלט ולקיש. קוקה קולה ושאר מוגזים בבקבוקי זכוכית משמחים
בעד: אם יש קמח, יש רומנטיקה
נגד: למה להיות שליליים
תמורה לכסף: יש
שורה תחתונה: כמה טעים, ככה פשוט

לביקורות נוספות