אנשי המסיבות: החיים הכפולים של בנג'י לנפנט

יום רביעי 22 באוגוסט 2012 08:00 מאת: עינת אוליבייר, עכבר העיר

בבוקר טייס במיל' וסימולטור טיסה, בלילה מפיק מסיבות במיל' והבעלים של ה-Deli, הבר הכי לא אלנבי באלנבי


טייס וג'נטלמן. בנג'י לנפנט

(צילום: אורית פניני)

פרסומת

נפגשנו כך: יום שלישי בדלי. אסף שמואל על העמדה ו־Computer Camp על הבמה.
תפקיד: דיג'יי והבעלים של הדלי (יחד עם ראובן לובלין).
גיל: 30.
תרגיל: טייס וג'נטלמן + פחד גבהים.
לוק: ספק כדורגלן איטלקי ספק צייר בקרן רחוב.
סקסאפיל: לא השקעתי כשיצאתי מהבית. אבל באמת.
מחיר התהילה: אם היה לי זמן, הייתי שמח ללמוד לרקוד.
מריג' מטיריאל: הולך עד הסוף בכל דבר שעושה.
הנגאובר: וודקה נקי. עובר כשעובר.
פוביה: בירוקרטיה, בוסים וג'וקים.
סקס: ים ושמש.
סמים: צריך כדי לסיים את הטור דה פראנס.
רוקנרול: כולם רוצים קצת.

» Deli, אלנבי 47, תל אביב. שעות פעילות: א'-שבת: 12:00- אחרון הלקוחות. 

 "זה בסדר אני רגיל לפצועות", אומר לי בנג'י לנפנט בשיחה טלפונית נדירה - הצלחתי לתפוס אותו אחרי חמש שעות שינה בין סימולציית טיסה ליום מילואים לדיג'וי וניהול בדלי. "מה קשור פצועות?", שאלתי כשהגעתי מדדה את כל אלנבי על רגל אחת כשהשנייה עטופה בתחבושת מתאימה לעקבים. הנחתי שהוא מדבר, וברצינות, על נפשם העדינה של יצורי הלילה הצרודים, אבל הוא דיבר בכלל על משהו אחר. ככה זה כשאתה טייס ביום ובעלים של בר בלילה. כל סטריאוטיפ אפשרי שאתה מת לגזור ולהדביק לו על המצח מתרוקן מתוכן ונמס כמו מכשפה ששפכו עליה מים. אז מה אם זה מבלבל את המערכת. כל עוד אתה חלק ממנה, מותר לך.

אוהב היפ הופ צרפתי:

22:00. ניחוח סנדוויצ'ים מגרה והמולת אנשים רעבים קיבלו את פני בכניסה שבחזית, שנראית כמזללה אמריקאית וגם מתפקדת ככזאת. הברקה עיצובית ששמה את כל שאר הכניסות בעיר מאחור. בימים של תורים אינסופיים ו/או המחזור החודשי, יכולת הנשנוש בכניסה לדלי היא בהחלט יתרון. הבר עצמו מסתתר, בדומה לשושו, באופן כמעט אנה פרנקי בחלק האחורי של המזללה מאחורי וילון תמים. אבל אם על השושו כבר השתלטו מיטב ערסוואתי ארצנו, הדלי, בזכות ההסתרה הדיינרית, מצליח לשמור על קהל נון אלנבי ברובו. כמו בסיפור של אנה פרנק, גם לכאן הפקחים כבר הגיעו, אבל לפחות יש לנו איפה להתחבא במלחמה הבאה.

מקורסיקה לנתניה ביץ' טאון


בנג'י מקבל את פניי בגופיית סבא ומכנסיים קצרים סטייל מציל בפרישמן. כמו הדלי, גם הוא סוג של שקית הפתעה, יו נבר נואו וואט יו גונה גט. מכיוון שהוא יליד קורסיקה האקזוטית ובעל בייבי פייס נדירים במחוזותינו, אני סולחת לו על הלבוש הזרוק ועל העובדה שפצועה או לא, הוא נוטה לצ'פח אותי כאילו הייתי חבר מהטייסת.

בגיל 6 עלית מקורסיקה לנתניה. איך היה המעבר ?
 "הלם תרבות. ההורים שלי התגרשו, באתי עם אמא שלי ממקום אירופי יחסית, שם האנשים קצת אחרים, יותר מאופקים. פה כולם ישר מתנפלים עליך, מחבקים".
נשמע ממש כמו להיכנס לכלא.

רמיקס שבנג'י אוהב במיוחד:

בנג'י השתלב היטב בחברה הישראלית החבקנית וכשהתגייס לא חשב יותר מדי וניגש למבדקי הטיס, סיים את הקורס היוקרתי בהצלחה והפך לטייס מן המניין בחיל האוויר. לאחר שמונה שנות שירות צבאי נוקשה, אימוני נפילה בשבי ומסיבות פאסון ברמת השרון, החליט בנג'י לתת גם לצד המחתרתי שלו ביטוי והחל להפיק מסיבות אנדרגראונד אורבניות בתל אביב. עד לפני כשנה, אז נכנס לראשונה כאחד השותפים בדלי, שנבנה על חורבות הפרילנד המיתולוגי.

פרויד היה אוהב אותך.
"אני אוהב את החיים הכפולים האלה. זה מרענן להיות כל פעם במקום אחר. לראות את הדברים מזווית אחרת. זה מונע ממך להיכנס לבועה, אתה תמיד ערני".

ומה אומרים החברה מהמילואים. בכל זאת אנחנו חיים במדינה מקובעת.
"מבינים. חלק יותר מתחברים, חלק פחות, אבל לא הייתי מוותר על אף חלק בחיים שלי.

אתה מודע לערימת הנוסטלגיה שאתה יושב עליה? הפרילנד סימל את תרבות הרוק של שנות הניינטיז. היית מגיע? יושב עם מאור כהן על בירה?
"האמת שלא. למרות שהייתי מושפע מהאחים הגדולים שלי, נמשכתי יותר לקלאבינג אמיתי. לצד האלקטרוני של המוזיקה. בעבר הייתי הולך גם למסיבות טבע, אבל אני פחות אוהב טראנס".

הקטע הזה, למשל, ממש לא טראנס:


סצנת הפצועים פצועות


 
23:30. לשמחתי, התמה של אנה פרנק לא מאכזבת. מימין לבר אני מגלה חלל נוסף מוסתר ועמוס אנשים, שלמעשה משמש כרחבת הריקודים והדיג'וי. בדרך מיסטית כלשהי מצליח הכוך הקטן להימתח סביב צפיפות בלתי אנושית של עשרות פריפריאלים שהצליחו למצוא חניה, צפוניות שאוהבות להתלבש כמו דרומיות, וחנונים שכבר לא פוחדים להסתובב באלנבי. בעוד הקהל מתנועע לצלילי הסאונד המלטפים של אסף שמואל (שותף והבעלים של המיכהטרוניקס), עגילי הווינטג' משוק הכרמל של כמה נשקניות כרוניות שעטות על בנג'י מנצנצים לעברי מבט לא מרוצה. בנג'י מצדו מחבק את כולן באותו האופן, אבל את האחרונה מציג כחברה שלו. קומפיוטר קאמפ עולים להופיע. המנורות התלויות נכבות באחת.

"אנחנו ביחד חצי שנה, אבל בשלוש השנים האחרונות הייתי כמעט תמיד בזוגיות".

קשה להאמין.
"תראי, אני לא רואה את עצמי עושה ילדים עדיין. קודם אמצא זמן לאחיינים שלי".

מחבב מאוד גם את האיטלקים, את הפופ שלהם מהסבנטיז ואת פינצי:

למרות הזוגיות, בנג'י רוקד עם עצמו. לרגע הוא נזעק לבר, כוס מתנפצת על הרצפה. אולי זה הריהוט הכבד, אולי תאורת הפחם, אבל משהו בתחושת הבבושקה של הבר בתוך בר בתוך מזללה הופך לרגע את המקום ל"חצות בפריז", ואת מי שבתוכו לדור האבוד שהסתתר בברים חבויים והחביא שיכר בביריות. בנג'י מודה שההשראה העיצובית הגיעה בדיוק משם, אבל כאן נגמרת הנוסטלגיה. הברמנים האקזוטיים שנבחרו בקפידה משרתים את הגברות באלגנטיות (אבל מציעים להן להיות הפלייבוי שלהן). יפהפייה בקארה רוקדת עם מלחין לאורך הבר (ורואים לה את התחתונים), עורך מגזין מצלם את שניהם (ומעלה ישר לאינסטגרם), וקומפיוטר קאמפ מדגימים איך עושים מוזיקה לייב מצעצועים אלקטרוניים (ולא ג'אז).
 
הדלי מזכיר ברים נוספים דוגמת השסק, המיכהטרוניקס והפרוזדור, בקו המוזיקלי הלא מתפשר והארכיטקטורה המעניינת, אבל שלא כמו ברים אחרים, הוא מצליח לשמור על תפוסה מלאה כמעט לאורך כל השבוע.

מה הסוד?
"אני חושב שזה שילוב נכון ואיזון. זה מתחיל מהאוכל ומהעובדה שהמקום חבוי אבל פתוח לקהל רחב ומגוון. אנחנו מביאים את הדיג'ייז הכי טובים מחו"ל ומהארץ, כמו מומין שהיה כאן לא מזמן, וגם להקות אינדי. העובדה שיש כל כך הרבה אופציות והשילוב ביניהן יוצרים חוויה מעניינת ומושכים אנשים. 

» המומין משתלט על ה-Deli 

רמיקס אחרון לסיום:

02:30. הלומת תחושות אני נפלטת שוב אל המזללה המוארת ומזמינה סנדוויץ ווג'י. לידי בולסים בצוותא ערסים זבי חוטם שתוהים עדיין איפה לעזאזל הדלי ולמה אנשים לא מפסיקים לצאת מהשירותים. המוכר עושה פרצוף. אולי הוא לא אוהב צמחוניים. בנג'י מזמין כריך לא כשר ושולף סיגריה. הוא מעשן רק בלילה.

אתה מזכיר לי את הסנדוויץ' הזה. עשוי מכל כך הרבה דברים שלא משתלבים אבל טעים.
"תמיד עניין אותי הכל בחיים. תמיד רציתי לדעת איך אנשים אחרים חושבים ומה מניע אותם, תמיד הייתי בסביבות משתנות, תמיד שאלתי שאלות. אולי זה בגלל המעברים החדים שחוויתי. תמיד הייתי מסתגל".

המסתגל שורד. אולי זה הסוד.

» השבוע ב-Deli: ד' שימי סוניק; ה' ברק שניידר, ו' ערב של לגוטק (אלכס לוין ואלכס קאס); ושבת ליברה דיסקוטק (עמרי סמדר ואיתי צור).


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(23 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5