רוקדים ברחובות: חיי הלילה נולדו מחדש במחאה

יום חמישי 09 באוגוסט 2012 08:29 מאת: יובל בן עמי, עכבר העיר

קבעתם תקלוט אדיר במוצ"ש? באסה, כולם רוקדים באיילון. יובל בן עמי על סגירת המעגל של חיי הלילה, שהתחילו כתנועת נגד, התמסחרו וחזרו למחתרת


כולם רוקדים עכשיו

(צילום: ניר קידר)

פרסומת
ואז משהו קרה. בין האוהלים בשדרה צצו בקבוקי בירה וגיטרות, ומסך קולנוע ואמנים לא רעים בכלל. פתאום לא היה צריך לשלם 36 שקל על וודקה־רדבול במקום שבו צריך לצעוק כדי לדבר אחד עם השני. הפיק־אפ ירד לרחוב. הלילה החם עבר למוצאי שבת.

לפני שאתם קופצים למסקנות אבהיר: הקבלת המחאה החברתית לחיי הלילה היא העלבה זולה. למעשה, המחאה היא היפוכם של חיי לילה, ודווקא ככזאת מעניקה להם תחליף מנצח. המחאה גרמה לנו לחשוב אחרת על החיים ועל הלילה, ולהתנכר, לפחות באופן זמני, להרגלים שאנחנו דבקים בהם בלי לחשוב יותר מדי. למדנו שיש אלטרנטיבות לכל דפוסי החיים, אפילו לאלה החביבים עלינו במיוחד. למדנו שב’ זה לא רק בר. זה היה אחד מניצחונות התנועה.

השנה מדובר בסצנה נישתית יותר: 1,000 עד 3,000 איש מחוללים יחד במורד האיילון במקום במילק, ולפעמים יד ביד עם היס”מ. בשבתות אנחנו ממעטים לקבור את עצמנו במרתפים ולשתות את עצמנו לדעת. אנחנו בחוץ. מקימים מאחזי חומה ומגדל, ובסוף הלילה מתפרקדים בזולה של תחנת גלילות. במקום להעביר שעות בסמול טוק, עושים ביג טוק. משהו עוד יצא מהלילות האלה. אולי שחר.

בכך למעשה נסגר מעגל. חיי הלילה המודרניים התחילו בחתרנות. כל הסגנונות שאנחנו רוקדים להם או שותים לצליליהם, מהטנגו ועד הטכנו, נולדו כקריאת תיגר שהיתה גם פוליטית וחברתית, אז נוכסו על ידי הקפיטליזם, הפכו למשאבות כסף, ונשארו ככה. חיי לילה סטנדרטיים הם מערכת של דימויים, חלולים ברובם, שחולבת אותנו ומסחררת אותנו. בסוף המסלול היא משאירה אותנו הלומי חמרמורת מכדי שנוכל לעשות או ליצור במעט הזמן שהשיטה מעניקה לנו בסוף השבוע. נכון, יש רגעים של כיף, ומדי פעם גם זיון או די.ג’יי מדהים. אבל בגדול חיי הלילה הפכו לחלק מהמערכת שדופקת אותנו. הגיע הזמן “לקחת את הלילה בחזרה”, כמאמר הסיסמה האמריקאית הידועה.

#alt
אנשים מכל הסוגים. מפגינים באיילון (צילום: שירן גרנות)
 

חיי הלילה כפי שאנחנו מכירים אותם הם תמצית ההפרדה האתנית־מעמדית. בקצה אחד של רחוב המסגר יש מועדון של אתיופים, ומעבר לפינה – מועדונים שרגלו של אתיופי לא תדרוך בהם, ועזבו צבע עור: אפילו אשכנזים בני המעמד הבינוני לא נפגשים זה עם זה: יש ברים של צפונים וברים של היפסטרים, וחילופי רעיונות לא מתרחשים בין הקבוצות האלה – כולנו בועות בתוך בועות.

הרחוב מאפשר לנו מפלט מהבועות. אנחנו פוגשים בו בני גילאים שונים, אנחנו פוגשים בו דתיים, אנחנו פוגשים בו אנשים שלא יעלו על דעתם להתהלך בחיי הלילה, שאין להם כסף ליהנות מהם. אנחנו פוגשים בו סטלנים שבדרך כלל מעדיפים את הדירה על הרחבה, והוא מאפשר לנו להמיר את ה־MD והחגיגת באדרנלין מתוצרת בלוטותינו. בסופו של דבר, חנונית ככל שתישמע ההערה הזאת, אין בעולם סמים מעולים יותר משוויון וצדק. חלק מהצורך שלנו בשכרות מתמדת נובע מהדיכאון שבו אנחנו שרויים כחברה, חוסר העתיד והתוחלת שלנו. בכל אלה התחלנו להילחם.

הלילה תמיד יהיה שם כדי לתת לנו חופש מהמציאות, אבל יכול להיות שהרשינו לו לתפוס את מקום המציאות שלנו, קצת יותר מדי. בואו ניתן למציאות קצת יותר מקום: אם נעדיף אותה ונשקיע בה, בכיף כמובן, אולי אפילו נצטרך לברוח ממנה פחות.
תגיות: יובל בן עמי
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(11 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 12/08/2012 04:41:02

  • 12/08/2012 03:40:11

  • 12/08/2012 00:27:01