למה בישראל אין טרנדים מתחלפים?

יום שישי 22 ביוני 2012 00:07 מאת: איתמר הנדלמן סמית, עכבר העיר

מוזיקה אקלטרונית, סדרות תקופתיות וריאן גוסלינג. הרשימה התרבותית של איתמר הנדלמן סמית לטרנדים החמים של הקיץ. מחוץ לישראל


עדיין השם הכי חם בהוליווד. ריאן גוסלינג

(צילום: AP)

פרסומת

“הטרנד הוא גרסה מתקדמת לצורך הקדום של האדם לנדוד ממקום למקום” (אורלי קסטל־בלום). לפעמים אני מרגיש בדיוק כמו הגיבורה חסרת השם ב”ספר האחרון של אורלי קסטל־בלום” - מחפש שייכות או משמעות בחריצים שבין טרנדים מתחלפים. בישראל אין מקום לחריצים כאלה ואין מקום לטרנדים מתחלפים. כלומר, אין מקום לטרנדים הקשורים בתרבות (אופנה, אמנות), אלא רק לאלו הקשורים בצבא־ביטחון־כיבוש־שכול, ובביטויים שונים של גזענות (ערבים, מהגרים אפריקאים, חרדים, אשכנזים, מזרחים). ההישרדותיות הלאומית מייתרת את הצורך בטרנדים (מה שהפך את חיי בישראל לחסרי שייכות).

איתמר הנדלמן סמית מתמודד עם הריק

הרדיפה אחר הטרנד עשויה להיראות לישראלי הממוצע, המתבונן מבחוץ, כסוג של הפרעה טורדנית־כפייתית. אבל במקרה שלי לא מדובר בהפרעה (או לפחות לא רק בהפרעה) אלא בצורך. אני צריך לדעת מה קורה כי שם, בידיעה זו, אני מרגיש באמת חי.

אז עם חברים שלי בפריז ובלונדון אני מדבר הרבה על טרנדים או תנודות תרבותיות. הדיבור הזה משייך אותנו זה לזה. הדיבור הזה יכול להיות נקודתי ויכול להיות גם כוללני. אפשר לדבר על אמנים מסוימים, תקליטים מסוימים, ספרים מסוימים, סרטים מסוימים - ואפשר לדבר על מגמות או תנועות. אני אדגים: הקאמבק של המוזיקה האלקטרונית (למשל) הפך מדיבור ספציפי על אמנים מסוימים או תת ז’אנרים כאלה ואחרים לדיבור על מגמה. אם בעשור הקודם כל הזמן דיברנו על תחיית הרוקנרול (סטרוקס, ווייט סטרייפס, ליברטינס וכו’), היום אנחנו מדברים על שובה של המוזיקה האלקטרונית. עכשיו יעלו ויבואו כל מיני נודניקים שיסבירו לנו שהמוזיקה האלקטרונית תמיד היתה שם ומעולם לא הלכה לשום מקום. הם לא יטעו אבל לגמרי יפספסו את הרעיון של דיבור על טרנדים, את הצורך להצביע על מגמה כוללנית מעבר לתסמינים הספציפיים.

המוזיקה האלקטרונית היא הטרנד הכי גדול של הקיץ הקרוב (ואולי של השנה הקרובה, אולי של העשור הקרוב). הקיץ הזה ימשיך גם לסמן את התרסקותו של ההיפ הופ המסחרי ועלייתם של ז’אנרים שנחשבו בעבר אלטרנטיביים יותר כמו הפרוגרסיב האוס והדאבסטפ (או הפוסט־דאבסטפ או איך שלא תקראו לזה).

הלהקה הכי קולית ברגע זה בעולם (באופן לגמרי רשמי) היא דג’נגו דג’נגו (הקדשתי לה טור שלם ממש לפני שבועות ספורים). מוזיקה אפריקאית היא גם כן טרנד חזק של הקיץ הקרוב (תשאלו את דיימון אלברן).

אגב, הקאמבק של המוזיקה האלקטרונית החזיר גם את איביזה לתודעה (עובדה, אפילו אני טס לשם למסיבה של ריצ’י הוטין). בכל הנוגע למוזיקה בישראל, אני מחכה ליציאת האלבום של להקת הנורתרן סול מאן אוף נורת קאנטרי.

בתחום האופנה, הטרנדים הכי חזקים הקיץ הזה הם הרטרו אייטיז מחד והרטרו טוונטיז מאידך. לפעמים הם משמשים ראי, או בבואה, אחד של השני (זאת אומרת, הרטרו טוונטיז דרך עיני האייטיז). בהקשר של אופנה אפשר היה לכתוב על הקיץ הקרוב גיליון שלם אבל מי שחייב לדעת מה קורה צריך להצטייד בחולצות מכופתרות מודפסות ובנעלי סירה של יוקוטן. 

עכשיו, כשבדיוק הסתיימו העונות של מד מן, משחקי הכס וgirls, קשה לדבר על הטלוויזיה של הקיץ הקרוב, אבל סביר להניח שהדבר המרכזי באמריקה עדיין יהיה סדרות תקופתיות ובבריטניה ימשיכו סדרות המתח הסקנדינביות לשבור את כל שיאי הרייטינג האפשריים.

מייקל פסבנדר, ריאן גוסלינג וג’וזף גורדון לויט הם עדיין השמות הכי חמים של הקולנוע בקיץ הקרוב. גורדון לויט מופיע בכמה מהסרטים היותר מצופים של הקיץ כמו עלייתו של האביר האפל. גוסלינג יופיע ב”גנגסטר סקווד” (שייצא בתחילת ספטמבר) ואת פסבנדר אפשר למצוא כבר בימים אלו בפרומתיאוס של רידלי סקוט.

כשמדברים על מגמה כללית בקולנוע, הרי שיש יותר ויותר גיבורות פעולה נשיות וחזרה לסרטי ״מבוגרים״ העוסקים הרבה - ובצורה גרפית מאוד - בסקס ובאלימות (בושה או נערה עם קעקוע דרקון היו ככל הנראה רק סנוניות ראשונות). קיץ או לא, בסופו של דבר הסרטים הכי מצופים של השנה מבחינתי יהיו החדשים של טרנטינו ופול תומס אנדרסון (וכמובן יציאתו של הסרט הדוקומנטרי שלי עצמי, “שלום בלפסט”).

בספרות כולם מדברים עדיין על “חופש”, החדש של ג’ונתן פרנזן. ישנו גם דיבור חזק על ״על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אנה פרנק״, האחרון של נתן אנגלנדר שלבטח ימצא עצמו בתרגום לעברית ממש בחודשים הקרובים (איך אפשר שלא עם כותרת כזו?). אבל, בינינו, אני רק מחכה ליציאת הרומן החדש שלי. 

מחשבות על קיץ מתקרב אף פעם לא עשו לי טוב. אחרי שלוש שנים באירופה, אני מייחל לקיץ. לאו דווקא ישראלי (לח, מיוזע), אלא קיץ במובן של שמש, ים, ימים בהירים, וטמפרטורות מעט גבוהות יותר מ־15 מעלות. אני מחכה לקיץ כי הדבר הכי גדול בקיץ הקרוב זה אני.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(10 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 7.איתמר(damon)

    23/06/2012 02:46:36

  • 22/06/2012 22:38:46

  • 22/06/2012 17:29:22

  • 22/06/2012 16:31:09

  • 3.גאוני! (ל"ת) (מעריצה)

    22/06/2012 14:37:57

  • 22/06/2012 13:58:22

  • 22/06/2012 13:23:30