רגב קונטס על "דפני אוהל" ומשה סילמן

יום רביעי 18 ביולי 2012 10:32 מאת: רגב קונטס, עכבר העיר

קיץ 2011 הוליד משפחה חדשה לאנשי המחאה. אבל כמו בכל משפחה, הגיעו גם הסכסוכים. עכשיו רגב קונטס קורא לאיחוד למען ”משה אוהל חיפה”


משה סילמן

(צילום: עופר ועקנין)

פרסומת

לפני שנה, כשפגשתי לראשונה את חברי למאבק, החלפנו בינינו טלפונים בסוף הפגישה. משום מה לא טרחתי לרשום את שם המשפחה שלהם ועד היום הם שמורים בזיכרון הטלפון כ”דפני אוהל”, “יגאל אוהל”, “סתיו אוהל”, ואחרי כמה ימים התווספו גם “ארין אוהל”, “גדי אוהל באר שבע”, “יוסי אוהל חיפה”, עד שזיכרון הסלולרי התמלא במאות אחים ואחיות, בני דודים ודודות למשפחת “אוהל” החדשה. בדיוק כמו אצל המעפילים, שעוד על האונייה הושלך למים שם משפחתם הגלותי יחד עם כל עברם, כך היינו גם אנחנו: משפחה חדשה, חלוצית, בלי היסטוריה מעיקה, ולפניה רק עתיד. אבל כמו אצל החלוצים והמעפילים, ולמעשה בדיוק כמו בכל משפחה, אחרי זמן מה ההיסטוריה צצה והתחילו הריבים: הדודה לא מדברת עם החמה, יש נתק בין בני הדודים, ולא צריך לספר לכם מה קורה לפעמים בין אחיות ואחים. 

חורף קשה עבר על משפחת אוהל, וליל הסדר, שתיכננו לעשות יחד בשדרה, בוטל ברגע האחרון על ידי המשטרה. כולנו התלוננו כמובן וגם הגשנו עתירה, אבל בלב, בשקט בשקט, חלקנו גם אמר תודה. ומאז ועד היום, רק אצלי בטלפון, כולנו עדיין משפחה אחת גדולה.

הסתכלתי השבוע במכשיר. מאוחסנים אצלו בזיכרון ארבעה “משה אוהל” שונים, אבל לא “משה אוהל, חיפה”. נדמה לי שראיתי את משה סילמן פעם באיזו הפגנה, אבל אולי זה היה רק מישהו דומה. ויש המונים שדומים לו. אולי לא בזקן ובתווי הפנים, אבל בכל סעיף אחר בביוגרפיה הם ממש תאומים. משה ואני נפגשנו רק בשבת האחרונה, אני בוהה בו מבלי להבין והוא, ספוג מים וקצף, אוכל קרטיב ורוד ומחייך. אבל אז הוא כבר לא דמה אפילו לעצמו.
מאז הוא מונשם ומורדם, אבל אני לא ישנתי דקה, וממה שאני שומע, גם רבים אחרים לא. וכשאני שוכב בלילה ער מאימה, אני קורא בלב למשפחת אוהל שלי ואומר להם, שאמנם חלקנו כבר מזמן לא גרים בשום מקום, ואם גרים - אז בטח לא בכיף, אבל כשהיינו קטנים לימדו בבית את כולנו שחברים באים והולכים, אבל משפחה - זה לכל החיים וכולם מתאחדים במיוחד ברגעים הקשים. אז הנה, אני אומר: הלוואי שכולנו (כולנו!) נרוץ עכשיו ביחד לתת יד וכתף ל”משה אוהל חיפה” ולכל מי שדומה. אין לנו מה להפסיד. ואם ממש נרגיש חובה, נוכל תמיד לחזור ולאכול אחד את השני, בליל הסדר הבא.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(18 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5