לילה

עדכנו אותנו




העשב של השכן: אוניברסיטת תל אביב VS הבינתחומי

יום רביעי 26 באוקטובר 2011 11:07 מאת: אודיה גנור, לירי הלפרין, עכבר העיר

כשבבינתחומי יוצאים לנופש במלונות חמישה כוכבים ומתכננים מעונות חדשים לנטוורקינג מקסימלי, באוניברסיטת תל אביב מפגינים עם עובדי הקבלן ומתמודדים עם גירעון של שנים. כשזה מגיע לשני המותגים האקדמיים הכי בולטים בגוש דן, ברור באיזה צד של הדשא מרוחה החמאה



אילת, מיני קופר ומעודדות

שבוע היכרות בבינתחומי (צילום: אורן זיו)

פרסומת

עוד שנה לא פשוטה עברה על אוניברסיטת תל אביב. היא ספגה ביקורת חריפה בדוח מבקר המדינה על פרשת פיטוריו של נשיא האוניברסיטה, צבי גליל, ועל ההשקעות הפיננסיות שלה, ונכון לעכשיו נראה שגם השנה הקרובה לא תעבור בשקט. שנת הלימודים תיפתח בשביתת הסגל הזוטר, שידרוש להפסיק את העסקת עובדי הקבלן, ויתבע מוועדת טרכטנברג הקצאה של 60 מיליון שקל מהכספים שיועדו לרפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה. יש סיכוי לא רע שהסטודנטים יצטרפו אליהם; החלטה מסודרת צפויה לצאת בימים הקרובים.

פרויקט מיוחד: עכבר סטודנטים - הטבות, מתכונים ובילויים מעניינים
חכמים בדיעבד: הסטודנטים המבוגרים מציפים את האוניברסיטה

בינתיים, בחניית העפר של המרכז הבינתחומי בהרצליה: מיני קופר, ג’יפים ופיג’ו 101 חונים בשורות. סטודנטים חולפים מסדרים את הג’ינס על הישבן, מוציאים את הריי־באן תוך כדי סידור אגבי של השיער, ומתחילים לצעוד לצלילי ריהאנה וביונסה אל עבר הקמפוס. בין כרי הדשא הרחבים ובין הבניינים החדשים שנושאים את שמות בכירי הטייקונים, נפערת תמונה פנורמית שכל בעל מועדון בתל אביב היה חותם עליה: בחורות בשיזוף מתוחזק וחיוכים מרוחי גלוס מתמנגלות עם בחורים שהשקיעו במכון, יחצני מסיבות, יוצאי סיירות או סתם בני עשירים. חונכים מצטיינים מקבלים בזרועות פתוחות ושריריות את פניהם של 6,000 סטודנטים חדשים שהגיעו לשבוע היכרות בבינתחומי, ומודיעים להם שהשנים היפות בחייהם התחילו עכ־שיו.

נופש או שביתה?


אל תתבלבלו, לבינתחומי אסור לקרוא “מכללה”, כמו שחוזרים ומסבירים במחלקת הדוברות. מדובר במרכז לימודי שאין כמותו בארץ, והוא מבוסס על מודל אמריקאי (אמריקאי!). את ניר קופלוביץ, שמתחיל ללמוד השנה בבית הספר לפסיכולוגיה ברייכמן, כל הגלאם הזה קצת מלחיץ. “אמרו לי שזה כמו בברלי הילס, וקצת פחדתי שיהיו מלא ילדות מנותחות שקוראים להן טיפני, אמבר או ולרי”. סטודנטית מהחוג לתקשורת מודה שהגיעה לבינתחומי במיוחד כדי להכיר על הדרך את בעלה לעתיד. רועי בוחניק, במקור מחיפה, הגיע עד כאן כדי ללמוד עריכת דין. “מכירים כאן אנשים מכל הארץ, וחיי הלילה מאוד פוריים. זה נשמע כמו שילוב מנצח", הוא אומר.


שמות בכירי הטייקונים על הביניינים. המרכז הבינתחומי (צילום: דן קינן)

לשלושת הסטודנטים האלה תהיה הזדמנות להכיר זה את זה (ואם הם ממש יתעקשו, גם להתחתן בסוף), במסגרת ים האירועים החברתיים שהבינתחומי מארגן במהלך השנה. מסיבת פתיחת השנה תתקיים במועדון הבלוק הלוהט. שבוע לאחר מכן להקת רד בנד תופיע בקמפוס, וכמה ימים אחריה גם אהוד בנאי. בפורים יגיע הנשף המסורתי, ובין לבין הבינתחומי ישקיע מכספו גם במסיבות חוף מזדמנות וברייב לרגל יום הסטודנט. אבל גולת הכותרת היא הנופש השנתי לאילת. במשך ארבעה ימים משוכנים אלפי סטודנטים בשלושה מלונות שכנים, ברמה של ארבעה־חמישה כוכבים. מסיבות בריכה, רחצות ליליות וברים גדושים אלכוהול עומדים לשירות האקדמאים שבדרך, כך שהאווירה בקמפוס מתחממת מעצמה. עלות החופשה: בין 900 ל־1,100 שקל לאדם. 

בזמן שהרייכמנים ינפשו באילת, אפשר להמר בביטחון יחסי שהסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב ישבתו באיזו עילה. נכון שגם זה סוג של נופש, אבל בכל זאת באווירה אחרת. בשנים קודמות, הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב שבתו בגלל הקיצוצים, הסכמי השכר של הסגל הבכיר והזוטר, ונגד העסקת עובדי הקבלן. השנה, לכל האקטיביזם הזה מצטרף בעוצמה אדירה המאבק החברתי של כלל מעמד הביניים: זה שקורא למען צדק חברתי, וצמח בין ספסלי הלימודים של סתיו שפיר, דפני ליף ויונתן לוי.

אוטובוס או הסעה?



“המון אנשים שלא היו פעילים בעבר והפכו מעורבים במחאה האחרונה יהיו יותר פעילים השנה מתוך האוניברסיטה”, מנבא דן ואלפיש, נציג החוג לפילוסופיה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, “כל אותם אנשים שיצאו בקיץ הזה להפגנות על זה שאין להם כסף בכיס לקנות אוכל או על השכר דירה יוסיפו לסל המחאה שלהם גם את שכר הלימוד ואת הייבוש של מדעי הרוח”. גם יונתן לוי, סטודנט לספרות והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב וממובילי המאבק, מעריך שהשנה תהיה יותר פעילות אקטיביסטית בקמפוס, “אבל לדעתי סטודנטים יחפשו יותר את הדרכים הלא מוסדיות, ה’אוהליות’ להיאבק”, הוא אומר, “דווקא פעולות הגרילה הכי קטנות הן הכי אפקטיביות. היום מלמדים אותך באוניברסיטה לא לעשות, להיות פסיבי, להתעסק בטקסטים. אומרים לך שאין טעם לעשות. המון פעמים הרגשתי שאני יוצא מהאוניברסיטה יותר מדוכא ומסורס לגבי יכולת הפעולה שלי, ממה שהייתי שנכנסתי אליה”, הוא מודה. "עברנו סמסטר קיץ מטורף שלימד את רובנו יותר משלמדנו כל השנים באוניברסיטה, אז ברור שיותר אנשים יהיו אקטיביסטים. הייתי רוצה לראות את רוח ורעיונות המחאה מחלחלים לכל קורס, שלא נרגיש יותר שאנחנו צפים בלימודים על ענן שלא קשור למציאות. עד עכשיו יכולנו להגיד שיש ניתוק מהמציאות באקדמיה, אבל שגם המציאות רדומה. היום, כשהמציאות החברתית מתעוררת, לא הגיוני שהאוניברסיטה שנתנה לנו כלים ביקורתיים תישאר מאחור”. דיקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה, פרופ’ אייל זיסר, מספר שבימים אלה אכן שוקלים באוניברסיטה את פתיחתו של הקבץ לימודים חדש בשם צדק חברתי.


מציאות חברתית חדשה. אוניברסיטת תל אביב

סטודנטים באוניברסיטה מרגישים שגם בתוכה, יש להם הרבה סיבות טובות להתקומם: “היצע הקורסים מצומצם, הכיתות ענקיות באופן נפשע, המתרגלים נעלמים לתארים בחו”ל", מעיד לוי, הפעם כסטודנט באוניברסיטה. "יש יועצת אחת לחוג, ואף אחד לא מכיר אותך, לא יודעים מי אתה. ניכר שאין כסף”.

רן לבנה, היו”ר היוצא של אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב, מציין כי דווקא בשנתיים האחרונות מצבה של האוניברסיטה במגמת שיפור יחסי. “יש יותר כספים ויותר תקנים בעקבות השביתות של הסגל הבכיר והזוטר. אם האוניברסיטה תדע להסתייע באגודה, מצבה רק ישתפר”, הוא אומר, “השנה, למשל, היה שיתוף פעולה לגבי קרן מלגות לסטודנטים בדרום העיר, אבל זה לא מספיק. אם האוניברסיטה תחזור למצב של לפני ארבע או חמש שנים - של סכסוכים עם הסגל הזוטר והתעמרות בעובדי הקבלן – היא תחטוף”.

“התחושה היא שעוד לא השגנו הרבה”, מסכים ואלפיש, “מה שיצא מהמאבק עד כה זה קצת הנחות באוטובוסים, ואולי כמה דיבורים פילוסופיים על השיח שהשתנה”. אבל גם הנחות באוטובוס לא הולכות ברגל. במקביל, במרכז הבינתחומי החל לפעול בשנה האחרונה שירות הסעות מיוחד. הסטודנטים נרשמים באינטרנט להסעה שאוספת אותם מביתם בתל אביב למרכז בהרצליה ובחזרה הביתה תמורת 550 שקל בחודש. למי שמגיע ברכבת, דואגים למיניבוס למרכז. את ההנחות באוטובוס הם כבר לא ינצלו השנה.

שמולי או דפני?


הדי המחאה החברתית מהקיץ האחרון צפויים להגדיל גם את מעורבות הסטודנטים בפוליטיקה הפנימית של הקמפוס. אם פעם להיות יו”ר אגודת הסטודנטים היה בעיקר התואר הכי חנוני שמישהו יכול להשיג, הרי שעכשיו מדובר בעמדת כוח ששווה מיליונים, או לפחות נאום עם דפני על במת המונים. מעורבות המצביעים אמורה לעלות בהתאם. “אם בתקפות הבחינות הקשה של הקיץ המעורבות היתה כל כך גדולה, עם פתיחת שנה הלימודים היא רק תלך ותגדל”, אומר איציק שמולי, יו”ר התאחדות הסטודנטים הארצית, “כבר עכשיו יש התעניינות חסרת תקדים של סטודנטים באגודות ואיך אפשר לפעול ולרוץ אליהן. אלה דברים שהיו בעבר, אבל לא בכאלו עוצמות”. 


ככה מקבלים סטודנטים. שבוע היכרות בבינתחומי (צילום: אורן זיו)

אבל מאוד יכול להיות שמי שמובילים כרגע את האגודה ומאבקיה לא יהיו שם כדי ליהנות מהפירות. הבחירות לאגודה יתקיימו השנה בינואר, ממש עוד רגע, ומספר הטוענים לכתר גדל בטור הנדסי ביחס למספר המפגינים בכיכרות. “עד היום, ברוב החוגים לא היתה בכלל התמודדות”, אומר ואלפיש, “אין הרבה אחוזי הצבעה כי זה לא מעניין את הסטודנטים, וכשהם כבר מצביעים, זה לפי איזה נציג נראה יותר נחמד. כמה סטודנטים בכלל ידעו את השם של שמולי לפני המחאה? מה שאני מדמיין שיקרה הוא שפלג סטודנטיאלי של תנועת האוהלים ייצא לדרך עצמאית. דפני וסתיו משקפות את הדעות של רוב הסטודנטים, אפילו שהן לא חלק מהאגודה. התחושה היא שכל מה שקרה בקיץ הולך להמשיך הלאה, ולא דרך האגודה”.

מדעי הרוח או החוג לכלכלה?


פרופ’ זיסר מעיד שלפחות בתחומי המחקר שלו התעוררות הסטודנטים באוניברסיטה היא קריטית, ומגיעה אולי רגע לפני הרגע האחרון – דרך האגודה או בדרכים חלופיות. “מדעי הרוח סובלים מירידה ניכרת בשיעור הסטודנטים שלומדים אותם”, הוא אומר, “לפני 20 שנה יותר מ־35 אחוז מהסטודנטים למדו מדעי רוח, והיום מחציתם לומדים תארים פרקטיים יותר במכללות. התוצאה היא ששיעור התלמידים למדעי הרוח עומד על 15 עד 18 אחוז. המצב קשה מאוד. אוניברסיטת תל אביב סבלה מקיצוצים מאוד משמעותיים בעשור האחרון. אני למדתי 70 ומשהו שעות שבועיות כתלמיד לתואר ראשון, וכיום לומדים 50 ומשהו שעות”.

אם תשאלו את זיסר, זה לא מקרי שראשי המחאה מגיעים מהפקולטה למדעי הרוח. “סטודנט שבא ללמוד מדעי הרוח כבר אומר כאן איזושהי אמירה: אני לא מעדיף את הריצה המטורפת אחרי הכסף”, הוא אומר, “אני מניח, וזה רק הגיוני, שאנשים כאלה יהיו יותר פעילים במחאה, בלי להפחית מחשיבות תרומתם של אחרים”. לוי מסכים, ומרגיש שהטיעון עובד גם ביחס למרצים. “בהרבה מהמרצים בפקולטה למדעי הרוח מנשבת רוח מהפכנית מאוד, הם מציעים עזרה ותומכים במחאה מאוד”. במרכז הבינתחומי לא לומדים מדעי הרוח, וגם זו, כנראה, סוג של אמירה.

כל ניסיון להשוות בין אוניברסיטת תל אביב לבין המרכז הבינתחומי בהרצליה יחטא בהכרח לפחות במידה של אי צדק: מדובר בשני גופים שונים עם מטרות שונות ותקציבים שונים, שבכל אחד מהם סטודנטים בלייניים יותר ומעורבים פחות, ולהיפך. ועדיין, כשמסתכלים על לב הפעילות של שני המוסדות המאוד משפיעים האלה, קשה שלא לשחק מצא את ההבדלים או מצא את הסטריאוטיפים. מבט בסביבה מוכיח כי למרות הכל, הם לא נולדו בראש שלכם.

צילומים: דן קינן, מוטי מילרוד, א.ס.אפ קריאייטיב/INGIMAGE





תגיות: אודיה גנור, לירי הלפרין

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • סטודנט למשפטים מבר אילן 10/11/2013 12:21:12

  • חן 15/05/2013 20:53:49

  • סטודנט 29/10/2011 14:28:08

  • ברנדון 29/10/2011 12:43:53

  • ירון 29/10/2011 12:06:39

  • ד"ר תאו 29/10/2011 08:58:55