פסטיבל ישראל 2010: ראיון עם משה קפטן

יום שלישי 25 במאי 2010 07:16 מאת: נורית אסיאג, עכבר העיר תל אביב

משה קפטן, מאמין שצריך לחשוף את הילדים להכל ושהפסטיבל נותן אלטרנטיבה שפויה לצד התרבות הפופולרית

גם השנה פסטיבל ישראל משתף פעולה עם מדיטק חולון ומגיש תרבות מגוונת לילדים ולנוער. שתי הפקות המתאימות לכל המשפחה מגיעות אלינו מחו"ל: "אקסטרווגנזה", תיאטרון אצבעות מגיאורגיה, ו"מלון פרדיסו" של תיאטרון פמילי פלוז מגרמניה, שבו השחקנים משתמשים במסכות מיוחדות.

בין ההפקות הישראליות אפשר למצוא כמה ותיקות, כמו "לרקוד עם אבא", לצד כמה חדשות, חלקן בהופעת בכורה במסגרת הפסטיבל. בעיון בתוכנייה משכו את עינינו שלוש הפקות שנראות מבטיחות. לקטנים יותר איתרנו את "החברות של זזה", שעלתה בפסטיבל הצגות לילדים בחיפה, ומבוססת על סדרת הספרונים המקסימה של רונית חכם (שגם כתבה את המחזה). עוד רשמנו לפנינו את "אורה הכפולה", שיתוף פעולה של רפי ניב ועידו ריקלין (על פי יצירתו של אריך קסטנר), האחראים גם ל"אמיל והבלשים" המופתית. ויותר מכל אנו מסתקרנים לראות את "תנינה", המבוססת על סיפוריה של נורית זרחי על הילדה הקוסמת־מכשפה. הספר נראה לא פשוט להמחזה, כיוון שאינו מציית למבנה קלאסי של נרטיב, וכוחו הגדול בשפה ובדמיון.

תנינה תנינה (צילום: יוסי צבקר) 

למרות הנוכחות המסיבית של המדיטק בפסטיבל, יש גם ייצוג לתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, בהצגה מיוחדת "הקסם של אורנה" שנכתבה בהשראת סיפור חייה של אורנה פורת, שאף תקבל את אות יקירת הפסטיבל על פועלה בתחום התיאטרון לילדים (האירוע יתקיים בירושלים).

הפקה אחת עולה במיוחד לפסטיבל: "פטר והזאב - הסיפור האמיתי". דומה שיצירה זו של פרוקופייב אינה יורדת מהבמה וזוכה בשלל עיבודים - במחול (להקת המחול הקיבוצית), בתיאטרון (תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער) ובמוזיקה, משחק ואנימציה ("טל, פטר והזאב", פסטיבל צלילי ילדות בחולון 2008). הפעם המופע כולל שתי יצירות - האחת למוזיקה של פרוקופייב בליווי הקרנת סרט אנימציית בובות של סוזי טמפלטון, והשנייה מביאה את הסיפור מנקודת מבטו של הזאב (מאת אפרים סידון) ומוזיקה מקורית של רפי קדישזון.

החלטנו לנצל את האווירה הפסטיבלית לשיחה על תיאטרון לילדים עם משה קפטן, המנהל האמנותי של המדיטק.

מדוע נבחר המדיטק לייצג את התיאטרון לילדים בפסטיבל ישראל?

"זו נראית לי בחירה טבעית. זה המקום היחיד שהוא כמו תיאטרון ציבורי למבוגרים, שיש לו בית משלו ויכולת לייבא הצגות בינלאומיות".

איך מחליטים על הרפרטואר של התיאטרון? כמנהל אמנותי אתה יוזם את הרעיונות או שפונים אליך?

"את רוב ההצעות אני מייבא. אני מתכנן שנתיים קדימה, פונה ליוצרים, להוצאות הספרים. אחוז קטן הוא בעקבות פנייה של היוצרים אלי, כמו במקרה של 'דו־רה־מו', שכתבה שירלי יובל־יאיר".

"דו־רה־מו" נעשתה בשיתוף בית צבי. יש יתרון לעבודה עם בתי ספר לתיאטרון?

"גם ב'תנינה' עבדנו עם בית ספר לתיאטרון, של סמינר הקיבוצים. העבודה עם בתי ספר מאפשרת לעבוד על הצגה זמן ארוך יותר, לנסות אותה קודם באולמות קטנים, לבחון אותה".

אפרופו "תנינה", איך הופכים ספר כזה, שאין לו נרטיב קלאסי, להצגה?

"לחפש נרטיב ב'תנינה' זה לחטוא לאמת של היצירה. זהו ספר שמציג עולם פנימי, דמיוני, ספר נונסנס לילדים, ללא מסר דידקטי ברור. ניסינו לשמור על כך".

איך מחליטים אילו הצגות ישתתפו בפסטיבל?

"משתדלים לבחור הפקות שראויות לצאת בפלטפורמה כזאת. הפסטיבל הוא במה שמאפשרת להציג יצירות שהן לא בהכרח בלב הקונצנזוס, להציג הצגה לשם הצגה בלי לחשוב על אלמנטים שיווקיים".

ייאמר לזכות הצגות הפסטיבל - והצגות המדיטק בכלל - שהן לא נשענות על כוכבי ילדים.

"זאת החשיבות שלנו כתיאטרון ציבורי, לתת אלטרנטיבה שפויה לצד התרבות הפופולרית. עם זאת אני מאמין שצריך לחשוף את הילדים להכל, לשמור על מינון נכון בין פופולרי לאיכותי. ילדים הם לא מקולקלים, הם יכולים לראות הכל, אנחנו ההורים מתווכים אותם בדרך לתיאטרון".

» פסטיבל ישראל לילדים - כל הפרטים
» פסטיבל ישראל - מה כדאי לראות?

תגיות: אורה הכפולה, אקסטרווגנזה, החברות של זזה, הקסם של אורנה, לרקוד עם אבא, מדיטק חולון, מלון פרדיסו, משה קפטן, נורית אסיאג, תיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, תנינה