המועדפים: האם הנשים העירומות של קניון ארנה הן בגדר אמנות?
יום שישי 27 באוגוסט 2010 00:02 מאת: מערכת עכבר העיר אונליין
וגם: איך הפכה חוה אלברשטיין למירי מסיקה, ערוץ 2 רב עם ערוץ 10 על הבדיחה הכי ישנה על המסך, ועוד עניינים בוערים לסיכום השבוע
"המועדפים" הוא מדור שבועי שמסייע לכם להיזכר בשאלות הבוערות של השבוע - ולקבל עליהן תשובות. והפעם: מי קורא לנשים הערומות של קניון ארנה "אמנות", איך הפכה חוה אלברשטיין למירי מסיקה, ערוץ 2 רב עם ערוץ 10 על הבדיחה הכי ישנה על המסך, ולמה כל פינת ליטוף זוכה לשם "פסטיבל"?
קחו את הנשים הערומות, ועזבו את האמנות בשקט
הקשיבו הקשיבו! סטראט אפ חדש! המילה האחרונה! רק היום! - משרד הפרסום שלכם חושב רק עליכם, ומביא לקניון הקרוב למקום מגוריכם תערוכת צילומים אקסטרה אמנותית. המחיר? חינם-אין-כסף, המיקום? קניון ארנה בהרצליה. התמונות? נשים וגברים ערומים. מה, לא תבואו?
למי שפספס, מתחם הקניות ההרצליאני מציג בימים אלה "תערוכה" המורכבת מצילומים של דוגמנים ודוגמניות, עם מעט מאוד בד. שישה צלמי אופנה ישראלים (באופן "מפתיע" כולם גברים) התבקשו לעשות הומאז' לצילומי אופנה איקוניים. כך, מתברר, מבקשים אנשי ארנה למתג את עצמם כקניון טרנדי או משהו בסגנון.
נכון, סקס מוכר. על כך תעיד תעשיית הפורנו הפורחת, ואפילו אנשי מערכת זו, שרואים את כמות הגולשים הנכנסים לכתבות המבטיחות קצת בשר חשוף. והאמת? זה ממש בסדר. מותר לחברות פרסום לעשות קמפיינים עם עירום מרומז יותר או פחות, להראות אנשים יפים עם מעט בגדים, וכל הג'אז הזה. הבעיה מתחילה ברגע שבה מנסים האחרונים להפוך את כל העניין לאירוע אמנותי. הנטייה לגייס את האמנות כאיזה אקססוריז שאפשר להתקשט בו היא במקרה הטוב פתטית, ובמקרה הגרוע מבזה. אבל מעבר לזה, השימוש באמנות כתו תקן שנותן לגיטמציה להראות ערום בוטה במרחב ציבורי, הוא ציני ומזיק. למה לקרוא לזה תערוכה? במה מתביישים אנשי ארנה? האם חששו פרנסי הקניון שמא יש בעיה להראות צילומים כל כך פרובוקטיבים במרחב שבו מתסובבים גם ילדים? אם כך, שהרי הדבקת המילה "תערוכה" אינה משנה את הויזואליה.
ההבדל המשמעותי בין יצירה אמנותית שיש בה עירום לבין המקרה שלפנינו, הוא שבאחרון עדיין מנסים למכור לנו משהו. בסופו של יום, ה"תערוכה" היא עוד כלי לשווק את המוצר שנקרא "קניון ארנה". אולי כדאי להיזכר שכשם שלא כל חתיכת בד עם תפר היא חולצה, לא כל קבוצת צילומים שתלויה היא תערוכה. תנו קצת כבוד לאנשים שאשכרה עוסקים ביצירה, ועזבו את האמנות בשקט. (טל לוין)
אמנות או פרובוקציה? אחת מהעבודות של קניון ארנה (צילום: עידו איז'ק)
איך הפכה חוה אלברשטיין לאחרונת המסיקות?
חוה אלברשטיין משמשת כבר כמה עשורים סמל למאבק על איכות בלתי מתפשרת. האלבומים שלה תמיד מלאי עומק, החשיפה התקשורתית שלה מדודה (אולי אפילו מדודה מדי) ונבחרת תמיד בקפידה יתרה, העקרונות שלה לא גמישים ואינם ניתנים לרכישה, האמירה שלה לא מסתתרת מאחורי מליצות. אלברשטיין היא מוזיקאית ששומרת על מעמד של המודל הישן. או כזו ששמרה עליו עד השבוע.
את אלבומה האחרון, "ברוך הבא", שחררה אלברשטיין סביב חג הפסח האחרון. האלבום זכה, בצדק רב, לשבחים מהמבקרים. עכשיו, לקראת ראש השנה, נתבשרנו כי "לחוה יש קליפ חדש". הרמת גבה ראשונה. הקליפ מלווה את שיר הנושא של האלבום. הרמת גבה שנייה. הקליפ צולם בזמן ההקלטות של האלבום ומתעד את העבודה באולפן. הרמת גבה שלישית ואחרונה.
האלבום מעולה, הקליפ נחמד ומרענן, השיר עצמו מתאים מאד לראש השנה אבל העיתוי צורם מאד. המכבש היח"צני מוחץ גם את אלברשטיין וגורם לה להיראות כאחרונת המסיקות. מה מקור ההחלטה התמוהה לסחוט עוד את החומרים מהאלבום רק כדי להגביר מכירות לקראת ראש השנה? האם חברת התקליטים סבורה שקהל היעד של אלברשטיין צופה בקליפים? הייתכן שגם באחרון הארזים נפלה שלהבת? (סער גמזו)
צפו בקליפ המדובר:
ערוץ 10 וערוץ 2 רבים על הבדיחה הכי ישנה על המסך
בטוח היה מערכון כזה ב"פמילי גאי" - פארודיה על שעשועון שבו מתחרים שעונים תשובה לא נכונה נבלעים בפתאומיות בחור שנפער ברצפה. נדמה לי שגם ד"ר איוול מ"אוסטין פאוורס" חיסל ככה לא מעט פקודים סוררים, ואני די משוכנע שלסלי נילסן עשה כמה דברים בחייו עם הקונספט הזה. כי זה מצחיק, נכון? לראות מישהו ואז פתאום לא לראות אותו. לחזות בהבעת התדהמה שעל פניו רגע לפני שהוא נענש על ידי כוח הכבידה. לצחוק, להצביע, להסתובב אחורה ולומר "חי חי, תראו מה קרה לו".
הגג הנורא מצחיק הזה, תאמינו או לא, עומד במרכזו של שעשועון חדש שמפותח על ידי לא אחד אלא שני גופי שידור בישראל - גם ערוץ 10 וגם "קשת". לאחרונה פורסם ששני הערוצים פנו לאותה חברת הפקה בבקשה שתרים להם את הפורמט הזה. על זה הם נלחמים ביניהם? על הפורמט המבריק, החדשני, יוצא הדופן של אנשים שנופלים לבור? מה הצעד הבא, ריאליטי על אנשים שמחליקים על קליפות בננה ברחוב? אנשים שנורים לירח מתוך תותח ענק? ילדים שמכים חפרפרות בפטיש? האם כל פלוץ שמישהו צחק ממנו פעם, מתישהו בתולדות האנושות, יהפוך עכשיו לתוכנית נוצצת בהפקת קופרמן? ויותר חשוב - למה זה אמור להצחיק אותנו? (אופיר ארצי)
עוד פורמט שאולי כדאי לאמץ, אם מצליחים להבין אותו:
ממה אתם עושים כזה פסטיבל?
החופש הגדול עוד לא נגמר וכבר אנחנו מותקפים בעשרות פרסומים על בילויים בחגים. אין אירועים מקומיים, אין הפנינג מצומצם, אין התרחשויות קצרות. הכל בענק. כל אירוע שמתמשך מעבר לשעה ומחצה ומציג יותר מאמן אחד, אוטומטית זוכה בתואר "פסטיבל". ובכן גבירותיי ורבותיי המלומדים, לא כל אתון תשושת נפש ותרנגול מרוט כרבולת שנתחמו בגדר עץ רעועה הם "פסטיבל חיות בר מפנק", חבורת מסלסלים שירדו מסיפון המג'יק 1 ועלו על במה אחרת בעיר נמל דרומית זה לא "פסטיבל ים תיכוני", חבורת ילדים צווחנים שמבצעת טבח יזום בעצי פרי בוסריים זה לא "פסטיבל קטיף", ואירוע קידום מכירות למותג חומוס שנערך במזג אוויר זוועתי זה בטח לא פסטיבל. ממתי הפכה המילה פסטיבל לנייר עטיפה שנועד להסתיר, ברוב המקרים, דלות בתוכן ראוי?
פסטיבל הוא אירוע מתמשך, כזה שמציע ניתוק מהשגרה ומעבר למימד אחר של בילוי. פסטיבל הוא אירוע רב משתתפים ולא לוקאלי ופרובינציאלי, פסטיבל דורש נושא שיקבץ סביבו את חובבי התחום. בשאר עולם, פסטיבלים זוכים לתהודה בינלאומית. הם אירוע שמצפים לו במהלך שנה שלמה, הם הופכים למוסדות (ע"ע ברנינג מן בנוואדה או רדינג באנגליה).
קהל יקר, עשו לעצמכם טובה וקראו גם את האותיות הקטנות. לא כל התרחשות היא "פסטיבל ססגוני", לא כל מוצר הוא "מפנק ועשיר" ולא כל התרחשות מינורית היא "האירוע של השנה". (סער גמזו)
קיבלתם פריחה מפסטיבל קטיף? (צילום: רפי בביאן)
קאלט השבוע: איך אומרים מודעות עצמית בטורקית?
בשבועות האחרונים כולם הסתלבטו עליה, אבל עכשיו אוריה קליסה ("לבי היה פרפרים") מוכיחה שדווקא יש לה לא מעט מודעות עצמית. הסרטון הזה, שהוא בעצם הזמנה למסיבה (שנערכה אתמול.לא הוזמנתם) מחבר בין שתי אלילות מזרח תיכוניות - קליסה, וילדת הפלא הטורקיה מוג'דה. נכון, זה קצת פחות מושקע מהקליפ לו זכתה בזמנה מעיין חודדה, אבל קליסה מוכיחה שהומור הוא לא נחלתם הבלעדית של התל אביביים.