המועדפים: למה בישראל 2010 גזענות עדיין מביאה רייטינג?
יום רביעי 10 במרץ 2010 00:52 מאת: מערכת עכבר העיר אונליין
הפקת הישרדות שקלה להוציא את השד העדתי מהבקבוק, את ריהאנה תוכלו לראות רק אם אתם צעירים ואת הסרט החדש של וס אנדרסון אולי לא תראו בכלל. כל מה שעיצבן אותנו השבוע
"המועדפים" הוא מדור שבועי שמסייע לכם להזכר בשאלות הבוערות של השבוע - ולקבל עליהן תשובות. והשבוע: הגזענות בישראל עדיין קיימת, והיא מגיעה לטלוויזיה שלכם, ההופעה של ריהאנה מיועדת לצעירים בלבד, על התוכנית החדשה של קרנית גולדווסר ועל הסרטים שאולי לא תראו בבתי הקולנוע.
אשכנזים מול מזרחיים - בהישרדות עדיין חושבים שזה אישו
העונה החמישית של הישרדות כבר בפתח, ולרגל המאורע הגו בערוץ 10 חידוש: את השבטים, כך דווח, שקלו בהפקה לחלק לאשכנזים מול מזרחיים. תשכחו מ"משה, מלצר, חולון" ותגידו שלום ל"ראובן, נהג מונית, מרוקאי". הכל בשביל הרייטינג. נכון שבסופו של עניין התעשת מישהו בערוץ והחליט לגנוז את הרעיון הגזעני, אבל העובדה שהנושא העדתי בכלל נשקל כעניין שאפשר לבנות סביבו תוכנית צריך להטריד אותנו.
כי בערוץ 10 לא רצו סתם להוציא את השד העדתי מהבקבוק, הם התכוונו לנער אותו קודם טוב טוב ולהבטיח שאף קלישאה לא תחמוק, אף דמעה לא תיבש, ואף ציפורן לא תישאר בלתי שלופה. שבט מול שבט, אשכנזים מול מזרחיים - אתם תסמסו ותקבעו מי יותר תותח.
אז מה אם מרבית הישראלים היום הם מרקע מעורב? בהפקה של הישרדות היו בטוחים שהם יכולים להוציא מכל אחד ואחד מאיתנו את המרוקאי העצבני, הכורדי הטיפש, הרומני הגנב והפולני הצונן. במקום להכיר בעובדה שמתח עדתי זה הכי שנות ה-70 ושבישראל 2010 יש שאלות בוערות יותר לעסוק בהן, שקלו אנשי הטלוויזיה שלנו לרדת למכנה המשותף הנמוך ביותר האפשרי. ואולי מזל שגנזו את הרעיון הזה, ולא הספיקו להעמיד אותנו, הקהל, במבחן שלא כל כך בטוח שהיינו עוברים בהצלחה. (סהר הראל)
בתמונה: הזויים ללא הבדל גזע, דת ומין
אלטון ג'ון לעשירים, מטאליקה לשמאלנים, ריהאנה לצעירים בלבד
היתכן שמישהו באורנג' לקח רחוק מדי את הקיטורים על מחירי הכרטיסים להופעות בחו"ל, שהפכו אותן לארועים לעשירים בלבד, ולכן גם למבוגרים בלבד? שוב הוצבו מגבלות על הופעת מוזיקה, ושוב אני לא מצליחה ליפול לפלח הנכון באוכלוסיה.
במסיבת העיתונאים שערכה חברת אורנג' ביום רביעי האחרון, הוכרז כי הכרטיסים להופעה של
ריהאנה בישראל יחולקו בחינם ללקוחות החברה שיתרמו ארבע שעות מזמנם למען הקהילה, אבל רק לאלה מביניהם הנמצאים בטווח הגילאים 16-26.
כמובן שאפשר לראות את היופי ביוזמה הזו, ובהרתמות החברתית של אורנג', שהשקיעה על פי הדיווחים כ-20 מיליון שקלים בפרויקט ולא גובה שקל בתמורה. נוותר הפעם על ההערה הצינית לגבי הגופים המחליטים לחנך את הנוער, ולגבי האמצעים שהם בוחרים בהם. האמת? אפילו על נושא ההפרטה של התרבות אני לא מעוניינת לפתוח דיון נוסף, כי למרות הכל – היוזמה של אורנג' עדיין נראית כמו משהו חיובי יותר מההתנהלות של בנק דיסקונט במקרה אלטון ג'ון. את הקפיטליזם שלה אורנג' לפחות עוטפת בעטיפה יפה עם צלופן, סרט ואג'נדה חברתית.
ועדיין, יש כאן טעם לפגם - העיפו מבט באותיות הקטנות. אני, למשל, מוכנה לאסוף קקי של כלבים מהגינה בשינקין למשך הרבה יותר מארבע שעות, וגם לסיים מיידית את יחסי עם סלקום, אבל כל זה עדיין ישאיר את שערי אצטדיון בלומפילד סגורים בפני ב-30.5. ולמה? מכיוון שלשיטתה של אורנג' אני קשישה מדי בשביל לצפות בריהאנה.
את מה שמתרחש פה אפשר בעצם לכנות אפליה על רקע גיל. נכון, אורנג' היא חברה פרטית, והיא לא חייבת כלום לאף אחד (למעט לציבור לקוחותיה), אבל שוב – מדובר באירוע תרבות ענק, למה צריך להציב לו מגבלת גיל? ואם כבר מגבלת גיל, מדוע כזו התוחמת טווח של עשר שנים בלבד? כבר חציתי את גיל 30 ומעולם לא היה לי צורך לשקר לגבי הגיל שלי, עד הרגע. (רחלי גפן)
אם אתם בני 16-26, צפו בריהאנה מזמינה אתכם למופע:
למה קרנית גולדווסר לא מפרגנת ל"חטופים"?
השבוע עלתה תכניתה החדשה של קרנית גולדווסר - סטטוס, ובה היא מגישה, לצידו של עידן קוולר, מגזין חדשותי באווירה קלילה. האמת? גולדווסר עושה עבודה לא רעה. למעשה צריך להעריך אותה על כך שדווקא מתוך הגורל הקשה שנקלעה אליו, הצליחה להפיק משהו טוב, לגדול וליצור. אין בהחלטה שלה לעמוד מול המצלמה כטאלנט שום פסול. ודווקא בשל כך, הבחירה להביא לתכנית הראשונה את יוצר חטופים, גידי רף - ולנזוף בו על מהלכיו האמנותיים, נראית תמוהה.
גולדווסר צירפה אליה את עופר רגב, אחיו של אלדד רגב ז"ל, אך בפועל ניהלה כמעט לבדה מתקפה כנגד תסריטאי ובמאי, שהחליט לטפל באופן אמנותי ולגמרי מכובד בסוגיה שמעסיקה את הציבור הישראלי. היא גערה במי שהחליט לנסות ולהסתכל על הגורל הקשה שנקלעה אליו מדינה שלמה, ולהפיק ממנו משהו טוב, לגדול וליצור. זאת כאשר היא עצמה משתמשת בפלטפורמה שקיבלה בעקבות מאבקה להחזרת בעלה הביתה, כאשר היא עצמה מנהלת דיון ציבורי במגוון נושאים אחרים.
גידי רף אינו הראשון וגם לא האחרון שיעסוק בטרגדיות שלא הוא עצמו חווה. השבוע הועלתה בקאמרי ההצגה גטו שמטפלת בדיוק בלגיטימציה לנהל חיי יצירה תחת איום קיומי. האם רק ניצולי שואה רשאים להציג מוצרים תרבותיים שעוסקים בה? האם רשאיות לדבר על החטופים רק משפחותיהם? על כל פנים, נראה שאם גולדווסר סבורה שלא צריך לקשור בין בידור וטרגדיה, היא הייתה צריכה לבחור קריירה אחרת. (טל לוין)
מגיע לה, אבל לא רק לה. קרנית גולדווסר ב"סטטוס"
פינת הפרגון: ההצגה הטובה הבאה שכדאי לראות
ואם כבר הזכרנו את גטו -
השבוע הועלה שוב בקאמרי המחזה המפורסם של יהושוע סובול, על התיאטרון שהוקם בגטו וילנה. כבר כעת ברור כי ההפקה הנוכחית הולכת להיות אחת ההצגות המדוברות של השנה הקרובה. במה מעוצבת להפליא, כוריאוגרפיה ובימוי מבריקים וכמובן, נתן דטנר בתפקיד יעקב גנס מנהל הגטו, ואיתי טיראן בתפקיד קיטל הנאצי, שהופעתו בהצגה הנוכחית מזכירה את זו של כריסטוף וולץ ב"ממזרים חסרי כבוד" - לא פחות. גם אם אתם לא חובבי תיאטרון, זו הצגה שאסור להחמיץ.
» גטו - לתקציר ולכל הפרטים
ותודה לאוסקר: הסרטים הכי טובים שלא תוכלו לראות כאן
טקס האוסקר שנערך השבוע הזכיר פעם נוספת את הבעייתיות בשוק ההפצה הישראלי: סרטים מעולים ואמנותיים שחורגים מעט מהשטאנץ ההוליוודי ומציעים התבוננות מקורית יותר על החיים לא מגיעים לאולמות הקולנוע בארץ מחשש שאין להם פוטנציאל מסחרי. קשה להתווכח עם גופים פרטיים שכל מטרתם היא להרוויח כסף, אבל לפעמים החשש מהפסדים בקופות מביא לטרגדיות תרבותיות של ממש. כך למשל לא נמצאו מפיצים ל"מר שועל המהולל", סרט האנימציה המשובח והשנון של ווס אנדרסון שמוכיח שג'ורג' קלוני יכול לפזר שרמנטיות ואירוניה על המסך גם כשהוא מדובב שועל. סרטים נוספים שטרם נמצא להם קונה הם העיבוד הקולנועי ל"הדרך", ספרו המדובר של קורמק מקארתי ו"Crasy Heart" שזיכה את ג'ף ברידג'ס בפרס המשחק באוסקר האחרון.
אבל השבוע למדנו גם משהו משמח: לא תמיד צריך להרים ידיים ולהוריד סרטים או לחכות למהדורות הדי.וי.די הלא מתורגמות שלהם. לפעמים זעקה אמיתית שמגיעה מאוהבי הקולנוע ומוצאת את דרכה לכלי התקשורת יכולה לשנות את החלטות המפיצים ולתקן את העוול. כך למשל רשת בתי קולנוע "לב" החליטה להציל את "מטען הכאב" - הזוכה הגדול של טקס האוסקר - מגניזה והוא עולה היום (שישי) לאקרנים בארץ. מה צריך לעשות כדי שגם "מר שועל המהולל" ו-Crasy Heart ימצאו בית? לא לוותר. להמשיך לכתוב על הסרטים האלו, להפיץ עצומות ברשתות חברתיות ובפורומים ולהשאיר תגובות באתרי התרבות. מי יודע, אולי אחרי כמה אוסקרים נוספים לסרטים שרוב הישראלים לא ראו מעולם יוכלו להביא לשינוי אמיתי במדיניות ההפצה שמסתכלת על הצופים כצרכנים ולא כאוהבי תרבות. (נטע אלכסנדר)
צפו בטריילר ל"מר שועל המהולל":
קאלט השבוע: ממלכתנו תמורת מחשבה אחת של מאיה בוסקילה
משום מה, אחד האירועים הכי נטולי גלאם בארץ הוא דווקא טקס בחירת מלכת היופי המקומית. וכאילו העם היהודי לא סבל מספיק מיכולות האילתור הלא קיימות של הילה נחשון או מקולה הצורמני של מרים נופך-מוזס, החליטה מאיה בוסקילה לעשות קאבר ל"באד רומנס" של ליידי גאגא על אותה במה חבוטה.
את התוצאה אנחנו משאירים לשיפוטכם, ואת הנזקים שעשויים להיגרם לחוש הסטייל שלכם, אנחנו משאירים באחריותכם. לחצו פליי אם יש לכם אומץ.