סינגל שוט: ההתנהלות הטרגית של ג'ולייטה

יום רביעי 14 בנובמבר 2012 14:05 מאת: טל הנדלס, עכבר העיר

וגם: אורן ברזילי מסקרן לקראת אלבומו השני ועבודות עפר ו-Snow Clerks עושים דיסקו פופ עכשווי ואיכותי. מדור סינגלים שבועי


קל להיות אמפתיים כלפיה. ג'ולייטה

(צילום: יח"צ)

פרסומת

פופ הוא סוגה מוזיקלית קצת מוזרה. השם נובע מהמילה פופולאריות. כלומר, זו סוגה שאמורה לאגד את כל מה שפופולארי, המוני, בעל קהל מאוד רחב. בפועל, מה שנחשב כמוזיקת פופ הוא בערך כל מה שיש לו את המכנה המשותף הנמוך ביותר, שמתאים לכמה שיותר אנשים. או במילה אחרת ונטולת רגש, כסף. ועם הדימויים האלה מגיעות התלונות על איכות נמוכה, זלזול באינטליגנציה של הקהל, אנטי אמנות, ועוד כיוצא באלה. לכל מנהרה יש קצה, ובקצה יש אור. כשלא יורד גשם.

» סינגל שוט - כל הטורים

כל דבר, אפילו פופ, אפשר לעשות כמו שצריך. אפשר שהוא יהיה מאתגר, מעניין, איכותי – לא עלינו. והשבוע הוא שבוע לא רע לפופ הישראלי. עבודות עפר ו-Snow Clerks הם שני הרכבים שמלמדים אותנו איך עושים את זה נכון. הפקה ברמה גבוהה, הרבה קלידים ותכנותים, סאונדים חדשים ומעניינים, ובעיקר הרבה רצון טוב וברק בעיניים. ואלה דברים, אגב, שלא חסרים לג'ולייטה, אבל אצלה התוצר כמעט תמיד חלש, מה שהופך אותה לגיבורה טראגית מאוד גדולה. ובין לבין יש את אורן ברזילי שכסוליסט משאיר אותנו עם טעם של עוד וסקרנים לקראת אלבום הקונספט החדש.

עוד מחכה לנסיך: ג'ולייטה – לשכוח


ג'ולייטה היא אחת הגיבורות הטרגיות שלי בשנים האחרונות. יש בה את כל המרכיבים של אגדה קלאסית. או טרגדיה. פריצה מוקדמת בגיל 16 עם הלהיט הכי גדול שלה עד כה, "הבחורים הכי טובים", רדיפה אחרי התהילה במשך שנים, נסיון להציל את הקריירה דרך הריאליטי המצליח "חי בלה לה לנד", ואפילו אחרי הבאזז הגדול של התוכנית ג'ולייטה עדיין מדשדשת. אה, והכי חשוב, הנאיביות. אוי, כמה שהיא תמימה, בקטע חמוד, ובטוחה שמצליחים בעולם בדיוק כמו באגדות. דווקא הנאיביות היא מה שיכול להיות המתכון שלה להצלחה, זה משהו שנורא קל לחבב. היא סופר אמתית ורגשנית, כך שנורא קל להיות אמפתיים כלפיה.

 אז למה זה בכל זאת לא עובד? "לשכוח" החדש שלה עונה על השאלה, כמו גם שאר החומרים מאז הלהיט הראשון איתו פרצה וכבר מזמן נשכח. בחירת השירים פשוט לא עובדת. אני לא יודע אם אלה טעויות תמימות או שהיא מסתמכת בעיקר על הצ'ארם שלה ולוקחת כל שיר שבא ליד, אבל טעות זו טעות. דווקא ההימור הפעם היה נכון, ללכת על שיר שדודו אהרון כתב והלחין. בכל זאת, הוא אחת ממכונות הלהיטים הכי פעילות כיום בישראל. והנה, גם כשהיא מהמרת נכון, הכל מתפקשש. "לשכוח" הוא נוסחתי ומשעמם, כאילו מדבר על רגש, ויכול להיות שהוא אמתי, אבל ג'ולייטה כל כך מתאמצת להעביר אותו, כל כך מתרגשת לבצע, שזה לא מחזיק מים. היא צריכה להירגע, לנשום עמוק, לתת לדברים לבוא טבעי ונקי. בלי לשים מול הפנים איזה אידיאל בלתי מציאותי של איך דברים צריכים להיראות ולהישמע. לא כל דבר שאהרון כותב הוא מרגש או להיטי, על אחת כמה וכמה כשזה נכתב בכמה דקות לעיני המצלמות, אקט שמפחית אותנטיות בהגדרתו. גם הפעם לא הגיע נסיך על סוס לבן להציל אותה לעבר השקיעה. אני מקווה בשבילה שעוד יבוא.



סקרנות קונפסטואלית: אורן ברזילי – ירח מר


"ירח מר" הוא אחד המקרים הבודדים בהם הקומוניקט המלווה אותו אשכרה מדייק במשהו. הקשבתי לשיר, והתיאור שלו ממש עמד לי על קצה הלשון, עוד שנייה והייתי עולה על זה. אבל אז קראתי את הקומוניקט שתיאר אותו כ"מלנכוליה מתקתקה ומנחמת" וזה ישב לי בול. מילים שמכילות בצורה כל כך יעילה את כל התחושות הרבות שעולות מהשיר הזה. שיר שהוא סינגל ראשון מתוך אלבום סולו חדש של אחד ממייסדי מופע הארנבות של ד"ר קספר האגדיים, אלבום שעל הנייר נשמע מאוד מעניין. אלבום קונספט שכזה, שאמור לשזור אלה באלה שירים וקטעי קריאה או סיפורים קצרים, הכל פרי עטו של בריזלי. "ירח מר" מסקרן, וזה בדיוק הרגש שצריך לעלות כשמשיקים פרויקט קונספטואלי חדש. בא לי לראות את העטיפה של האלבום, לקרוא את הסיפורים, להקשיב לשירים לפי הסדר, ללכת עם ברזילי יד ביד בעולמו הפרטי. זה שיר מסקרן בדיוק בגלל המלנכוליה העדינה שלו. רוק מסתורי, מדוד, אפלולי ומעט פסיכדלי. מזכיר קצת את רוקפור בימי "האיש שראה הכל". את השלב הראשון עשית, השארת אותי עם טעם של עוד, עכשיו נותר לקוות שכל נדבך שייחשף מהפרויקט יביא איתו עולם חדש של תוכן.



סינגל השבוע 1: Snow Clerks – Dazy Days


איזה כיף שיש מי שמחנך למוזיקה בישראל. אנחנו יכולים לרטון עד מחר על בוגרי רימון למיניהם ועל איכות המוזיקה שהם עושים, אבל החבר'ה למדו בבית ספר מסודר במשך כמה שנים, עם מורים שהיו איפה שהם נמצאים היום, בתחילת דרכם, שמחדירים בהם סדר יום של אמן יוצר שלא רק כותב מתוך מוזה, אלא מתייחס לזה כעבודה. גם MUZIK הוא בית ספר שכזה, אולי פחות מוכר אבל לא פחות מוצלח, אם לא הרבה יותר מעניין. הדבר המתבקש הוא שבית הספר ישמש גם כמקפצה לעולם המוזיקה האמתי, שהוא הרבה פחות זוהר ממה שנדמה. ב-MUZIK אחת הדרכים לעשות את זה היא הוצאת אלבום המאגד את היצירות המרכזיות של התלמידים באותו המחזור.

 הסינגל הראשון מתוך האוסף התשיעי במספר שייך לפרויקט Snow Clerks (ליאור טף, יותם בקר ונינה ריזאנוב) עם שיר פופ אלקטרוני שמעמיד את האזניים למשמע משהו קצת חדש ואחר בנוף ההו כה משעמם שסובב אותנו. זו לא מוזיקה נפוצה במיוחד, והמשיכה של השלישייה המרכיבה את הפרויקט לסוג סאונדים שכזה מפעימה ומרגשת. לפופ יש הילה של טראש, של משהו נמוך ולא איכותי, אבל זה, כמובן, שטויות. כמו כל דבר, גם פופ אפשר לעשות טוב, והחיבור של השלישייה לאלקטרוניקה והדגש על ההפקה עושים את העבודה לחלוטין. הדבר היחיד שמפריע לי הוא הקצב. השיר הזה נשמע כמו Caribou בהילוך איטי. תנו בראש, ממה אתם מפחדים? זה הרי ברור שיש להם את זה, מכל הבחינות. השירה נעימה, ההפקה ברמה גבוהה, חקירת סאונדים מעניינים, הכל שם. רק נשאר להמשיך להעיז ולהתחיל לפרק מועדונים.

סינגל השבוע 2: עבודות עפר – תיכנסי לראש


לא משנה לכמה מוזיקה אני מקשיב, בורחים לי כל מיני דברים מתחת לרדאר. וזה מתסכל ומעצבן, אבל אלה החיים. את הנחמה שלי אני מקבל כשאני מגלה את הדברים האלה פתאום באיחור, ועולם חדש של טוב נחשף לפני. זה מה שקרה לי השבוע עם "עבודות עפר", שמתברר שמוציאים כבר אלבום שני. אני לא יודע איפה הייתי בתקופת האלבום הראשון ולמה לא הלכתי לרקוד בהופעות, אבל מזל שניתנה לי הזדמנות שנייה. הצמד אסף חזן ויונתן תורג'מן עושים פופ דיסקואידי, מהדברים האלה שנשמעים כמו שנות ה-80', רק החלק המגניב של העשור. היו וישנם ניסיונות לעשות בעברית פופ או דיסקו. רובם נשמעים ארכאיים ולא מאתגרים, ראו ערך "הדורבנים", אבל כשזה פוגע זה כיף גדול. "תיכנסי לראש" הוא שיר מגניב. יש בו מלא גרוב, המקצב מדויק והסינתי והתכנותים עובדים שעות נוספות. החיבור לאלקטרוניקה חדשנית נותן למוזיקה הזו את הנופך העדכני שלה, והוא, בין השאר, מה שמבחין אותה מהניסיונות הכושלים עליהם דובר כמה שורות למעלה.


 


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(4 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5