סינגל שוט: עידן עמדי כפרצופה של המדינה

יום שלישי 23 באוקטובר 2012 10:49 מאת: טל הנדלס, עכבר העיר

בסינגל החדש שלו בחר עמדי לנפנף בשירותו הצבאי ובכך הוא משקף נאמנה את הקהל שלו. וגם: בעז בנאי משעמם, גיא ויהל מבטיחים ו-Siss and the Radical Brothers לא מקוריים


מצולק. עידן עמדי

(צילום: אוהד רומנו)

פרסומת

בסוף השבוע האחרון התקיים פסטיבל אינדינגב המפורסם שהפך להיות אירוע מוזיקה מרכזי ומשפיע בתרבות המוזיקה הישראלית. לא הייתי שם, אבל השמועות אומרות שהיה לא רע בכלל, אפילו מכובד, אולי גם מוצלח. על פניו, יש משהו נורא מעודד בפסטיבל שכזה. מספר לא קטן של אמנים צעירים שעושים מוזיקה חדשה, ובעיקר מתנסים ומנסים להגיד משהו קצת אחר. על פניו. בפועל, האשליה פה היא מאוד גדולה. כי זו לא המוזיקה וזו לא הגישה השולטות בתרבות הזרם המרכזי של המוזיקה הישראלית. זרם המסתפק, ואולי אפילו מקדש, בינוניות.

מבט חטוף על הסינגלים שיצאו בשבוע האחרון, (אבל גם בשבועות ובחודשים האחרונים, התמונה לא שונה) מלמד עד כמה האשליה חזקה. עידן עמדי ממשיך בקו הממוצע לאורכו הוא צועד עם כומתה על הכתף כבר כמה שנים. בעז בנאי מסתפק במעט, על אף, ואולי בגלל, הייחוס המשפחתי. לעומתם, האחות והאחים הרדיקלים מנסים לעשות מוזיקת Fאנק-ים תיכון חדשה, אבל בקרוב יגלו שהם פועלים בשוק רווי ושהם יצטרכו הרבה יותר מזה בשביל לבלוט. ורק גיא מנטש ויהל דורון מצליחים בעזרתו של עופר מאירי לעשות משהו מעניין ושלם, ונלחמים בכוח המשיכה לעבר הממוצע.

מה ישראלי בעיניך?: עידן עמדי – נגמר



לפני כשנה כתבתי על עידן עמדי. ניסיתי לפצח את החידה שמאחורי ההצלחה שלו. כיניתי את שיריו ריקים מתוכן, אמצע הדרך, אופיום להמונים ועוד סופרלטיבים מהסוג הזה. עברה שנה, אלבום חדש מתקרב מפי הילד עם הגיטרה, ונדמה שדבר לא השתנה אצלו. אבל דווקא משהו בגישה שלי כלפיו כן השתנה. השירים האלה אינם ריקים מתוכן, הם שיקוף של החברה הפופולרית, והיא זו שחסרה תוכן. זו לא אשמתו של עמדי שהוא גדל בסביבה המקדשת את השירות הצבאי, שמגדירה את בניה המשרתים כגיבורים, שמעניקה להם כאלה צלקות עד ששנים אחרי השחרור הם עדיין לא משתחררים.

עמדי שר על מה שהוא מרגיש, וצר לי עליו שזה התוכן המנטלי שבוקע ממנו בסופו של דבר. כי עברה שנה, וגם היום כשהוא מזניק את אלבומו החדש, הוא עדיין שר על הצבא. הוא שר נחמד, והוא מוכשר במידה מסוימת, אבל לא מספיק בשביל להסביר את ההצלחה שלו. השירים שלו היו והם עדיין רוק רך של אמצע הדרך, בחור ישראלי רגיש וחביב, סופר פוליטיקלי קורקט, לא רב עם אף אחד ואי אפשר באמת לכעוס עליו. בעולם אחר עמדי יכול היה אולי להתפתח ולהיות אמן עם אמירה מוזיקלית מעניינת. אבל החברה עיצבה אותו כפי שהוא, וכעת היא נושאת אותו על כתפיה כגיבור של דור. דור ריק מתוכן שאלה גיבוריו וזו המוזיקה המייצגת אותו.




 
עבודת שורשים: בעז בנאי – יבש

הפסיכולוגיה מתארת את בני האדם כזן העוסק כל העת בהשוואות. הכל יחסי, אמר א. איינשטיין, וכנראה ידע עד כמה צדק וכמה האמירה הזו רחבה. אז כשאני ניגש לשיר מפי יוצר העונה לשם בנאי, אני מיד נדרך ומטריצת ההשוואות שלי מתעוררת לחיים ומוכנה לעבוד שעות נוספות. אני לא יכול לשלוט בזה, ישקר לכם מי שיגיד שהוא מסוגל לבוא נקי, טבולה רסה, אין חיה כזו. כשממקמים את בעז בנאי על העץ המשפחתי, למרות שהוא מגיע מהענף של גברי (אבא) ואורי (אח), צריך לזכור שיש בענפים השכנים יוצרים כמו אהוד, אביתר ואפילו אלישע הצעיר שכבר הופך להיות כוכב לא קטן בפני עצמו.

כבר נכנעתי להשוואות, ולכן אין לי אלא לומר שבעז לא נמצא באותה הסירה כמו שאר המפלצות המוזיקליות. המוזיקה שלו אינה מחדשת דבר, מה שבהחלט אי אפשר להגיד על שאר השמות המצוינים פה. קשה מאוד לחדש ולאתגר כשהמוזיקה שלך היא רוק פשוט ונעים מידי. בלי חספוס, בלי אמירה מוזיקלית אפילו טיפה רדיקלית. לזכותו ייאמר שהוא ניחן בקול מאוד ראוי שמאוד כיף להקשיב לו. אבל התוכן, אוי, התוכן. לו היה מגיע איזהו בעז אחר עם השיר הזה, יכול להיות שהייתי מעט יותר סלחן כלפיו. מצד שני, יכול להיות שהשירים שלו בכלל לא היו מגיעים לאוזניי.





סינגל השבוע: גיא ויהל – רצים באוויר

גיא מנטש ויהל דורון מוכרים מהפריים טיים כמשתתפים בולטים בעונה הראשונה של דה וויס שזכתה לחשיפה עצומה והד תקשורתי רציני. בשביל צמד כזה, שכבר עשה דבר או שניים לפני שהגיע לתוכנית (אלבום בכורה תחת השם Revelday, כתיבה והפקה ללא מעט אמנים מרכזיים במוזיקה הישראלית), החשיפה הזו היא קרש קפיצה נהדר. אחרי שהם קופצים, האחריות לעשות עם זה משהו נמצאת כבר עליהם. לכן, הבחירה בעופר מאירי שיפיק להם את האלבום השני, שהוא בעצם הראשון כדמויות מוכרות, היא בחירה שמחממת את הלב.

 נדמה שמה שמוביל אותם לאורך הדרך היא האמנות והכיוון המוזיקלי הספציפי שלהם, וזה מענג לראות יוצרים שלא בוחרים בדרך הנוצצת והפשוטה בדרך ללב קהל המיינסטרים הישראלי. "רצים באוויר" נשמע כמעט כמו השילוב שהייתי מצפה בין מאירי לבין הצמד הזה. מצד אחד, ההפקה האלקטרונית הגדושה והעשירה של מאירי, היכולת שלו לשמר קצב אחיד לאורך כל השיר ובו בזמן להעמיד במרכז את הקולות האנושיים. מצד שני, הרוק של הצמד שרוצים להשתמש בגיטרות ולרצוח את הבמה. כל צד נתן לשני את המקום שלו, והסימביוזה נשמעת לאוזן באופן מאוד ברור. אני מעז להגיד שאני מצפה לאפילו יותר מהחיבור הזה, ואני בטוח ומקווה שזה לא הדבר הכי טוב שנשמע מהם באלבום הקרוב.





ריוויון: Siss and the Radical Brothers – Monster

סיס והאחים הרדיקלים מתפרצים לדלת שנפתחה עבורם בתקופה האחרונה במוזיקה הישראלית. יכול להיות שהם מצטרפים ממש בדקה האחרונה לפני שהדלת תיסגר ויידרש מאמץ הרבה יותר רציני כדי להיכנס דרכה. כי המוזיקה, בסופו של דבר, עוסקת בכלכלה, וגם היא מורכבת משווקים. שוק מוזיקת הFאנק-גרוב-ים-תיכון התנפח במאות אחוזים בתקופה יחסית קצרה, ולפני שנשים לב הוא יגיע לרוויה, בדיוק כמו שקרה לשוק הפולק הישראלי לפני כמה שנים, שהיום מאוד קשה להתבלט בו. אז אחותי, שימי לב מה את עושה, כי זה כבר כמעט לא מספיק לעשות מוזיקה מז'אנר פופולארי, צריך גם לעשות אותה ממש טוב.

סיס עושים את זה לא רע, חייבים לומר. יש בזמרת הצעירה הזו אנרגיות נפלאות שאני בטוח שייראו טוב על הבמה, בנוסף לחספוס חיובי שהופך את כל החבילה ליותר קשוחה וכבדה, לא מתפשרת ולא מתחנחנת. נכנסתם בחריץ הדלת, וזה יופי, אבל עכשיו זה הזמן לקחת איזו פניה חדה לכיוון חדש, לבנות את השוק הרווי לגובה ולרוחב כדי לאפשר לעוד הרכבים צעירים לדחוף את הקירות. אם לסיס יש את היכולות הללו, הזמן יגיד.




תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(30 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5