קיר אמן - יעקב מישורי

יום ראשון 23 בדצמבר 2007 09:47 מאת: דנה גילרמן, גלריה, הארץ

יעקב מישורי לא אוהב את מנהג החלפת העבודות בין אמנים צעירים לותיקים, ולא תולה ציורים בסלון


מישורי (צילום: טלי שני)

פרסומת

"הרבה מאוד אנשים, ובמיוחד סטודנטים שלי, שאלו אותי למה לא הופעתי עד היום במדור 'קיר אמן'", אומר האמן יעקב מישורי. "הרגשתי שהם בעצם שאלו אותי: האם אתה חלק מהמשפחה או לא, האם אתה בפנים או בחוץ?

"הרי זה תפקידו של המדור", ממשיך מישורי, "לסמן מי שייך ומי לא, מי חלק מהחברותא הזאת, מהמשפחה המורחבת. הרגשתי שמאחורי השאלה הזאת מובלעת הטענה שאם אני לא שם, משמע שאני כמעט לא קיים, שאף אחד לא רוצה אותי.

"אני נרתע מכל זה ובטח מכל החלפת העבודות, שנהפכה לסוג של טקס פולחני. זה נראה כערוץ תמים, אבל זה בעצם מהלך מתנשא, במיוחד בין מורה לתלמיד. זו בחירה, סלקציה, סימון של אנשים. את יודעת מה זה אומר שאציע לתלמיד להחליף עבודות? הוא לא יוכל להירדם חודשיים. מצד אחד אפגין רוחב לב, נדיבות. מצד שני גמרנו, אני שולט בו. זה מה שעשה רפי לביא, המחליפן הראשון. זה היה אקט כוחני של שליטה. כולם עסקו בשאלה ממי רפי ביקש ואל מי רפי לא פנה. אחר כך איפה רפי תלה אותי ואיפה את ההוא ולבסוף, וזה היה הכי פאתטי, את מי רפי העביר למשכן לאמנות בעין חרוד ואת מי לא.

"הבחירה של רפי הפכה אותו לקובע טעם. עם השנים הוא איבד את היכולת שלו, את הטאץ' המיוחד לקבוע מי טוב ומי רע. בשנים האחרונות הוא המשיך להאמין שברגע שהוא פונה למישהו הוא מצביע עליו. אבל זה היה בדיוק ההיפך. הוא נזקק באופן נואש למגע עם הצעירים כמו גיל שני ואבנר בן גל, כדי להרגיש שהוא עדיין שייך ושוב הוא מצביע על הטובים. אבל בעצם הוא הצביע עליהם באיחור. הם תיגמלו אותו ולא להיפך. מעניין שגם אותם זה ריגש".


(צילום: טלי שני)
 
איך אתה מסביר את העובדה שהדור הצעיר ממשיך את המסורת?

"לדעתי, זו טעות. זו החוויה הכי אנושית, הרצון להשתייך, חוויית העדר, וזה יוצר את השיוך למשפחה המורחבת. המדור הזה מחזק את המשפחה. עם זאת, עם הזמן נהייתה משפחה גדולה ואין קוד אחד. זו לא המשפחה החד-משמעית של פעם. המדור הזה פרם הרבה דברים, אצר תערוכות פנימיות שלעולם לא היו נאצרות בחוץ, כל מיני ציורי סבתא ליד קופפרמן או גרוס. זו תמיד הפתעה. המדור גם יצר דברים לא נעימים. למשל, אנשים שהכינו את עצמם לקראת המפגש ואפילו שאלו עבודות. הוא מעורר את המקום הכי חשוב באמנות היום: להיות במקום הנכון ובזמן הנכון, שישמעו אותך ויראו אותך. שדה האמנות היום מתמקד בסוציולוגיה ובפוליטיקה. כל השאר שטויות".

אליך רפי פנה?

"לא, ומובן שאם הוא היה פונה הייתי מסרב. הייתי בביתו וראיתי את האוסף. מרבית העבודות גרועות, שוליות ביותר, וזה לא מפתיע. בהחלפה מקבלים את העבודות הכי פחות חשובות, אין להן ערך אמנותי וכלכלי. אם ארצה את העבודה הטובה ביותר של רפי או של קופפרמן, ממילא לא אשיג אותה כך".

אבל לא מדובר בערך כלכלי אלא בעיקר סנטימנטלי.

"כן, מקשטים דירות. זה נראה כמו קליניקות של פסיכולוגים עם כל מיני כתמים על הקירות ובחדרי ילדים, כדי שהילדים יגדלו ממש תרבותיים. הכתם הזה שייך לקופפרמן, הכתם הזה זה ציבי גבע, ליד מיכל נאמן, והנה פה יש כתם צעיר מאוד, אמן בתחילת דרכו. זה לא מעניין אותי בכלל. אני חולה על אמנות, אבל הדרך שלי היא לא לקשט את הקיר בכל מיני כתמים כאלה. אני לא מתענג על עבודות בבית ואני לא מנהל אתן דיאלוג".

כיאה לתפישת עולמו, בביתו של מישורי, בשכונת נחלת יצחק בתל אביב, אין עבודות על הקירות. רק אחת, שלו, וגם זה בעקבות לחץ מצד אשתו, המשוררת אפרת מישורי. "בזמנו, כשהגיעו קונים לבית, שמתי לב שזה עשה טוב למכירות", הוא אומר. "הם נכנסו הביתה, ראו עבודה על הקיר וחשבו, 'אם האמן תולה אותה בביתו סימן שזו עבודה טובה'. כך מכרתי כמה וכמה עבודות".

והבן לא רצה עבודה של אבא בחדר?

"הבן שלי, נמרוד, בן 17, היה אולי בפתיחה אחת שלי. אף פעם הוא לא ביקר אצלי בסטודיו. הוא מדבר אתי על אמנות כמו אחרון אנשי השכונה שלי ואני גאה בו בצורה לא נורמלית. יום אחד חבר שלו שאל אותי משהו על אמנות והופתעתי. שאלתי אותו, 'נמרוד סיפר לך מה אני עושה?' והוא אמר לי, 'לא'. אמרתי לו שבשביל נמרוד אבא צייר זה כמו אבא מכונאי. הוא לא רואה בזה משהו יוצא דופן ואני גאה בזה".

ולך לא קרה שאמרת לעצמך: את העבודה הזאת אני חייב בבית?

"להגיד שמשהו משגע אותי עד כדי כך שאני ארצה שהוא יהיה רק שלי? לא. אני לא צריך שהבית שלי ייראה תרבותי. אני לא חווה אמנות דרך ישיבה על הספה. אני רוצה ללכת לתערוכות, לראות אמנות טובה, לפתוח ספרים בכיף.

"היו מקרים שרמזו לי שרוצים להחליף. לא התאים לי. אני גם לא מוכן לקבל עבודות במתנה. אגב, אני נותן מתנות בכיף. רק צריך לבקש. אני לא רכושני ואני לא חושב שהעבודות שלי שוות מיליונים. לא מזמן שלחה לי אמנית אס-אם-אס, שהיא ראתה עבודה שלי בבית מסוים והיא חייבת גם. אמרתי לה בשמחה, רק שתבוא לבחור. היא באה ובחרה ואפילו פירקה לי סדרה. שלחתי לה את העבודה במונית הביתה".


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(10 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 5.מישורי(נסרין)

    15/03/2010 19:35:24

  • 4.החלפת עבודות(גילה א.ס)

    12/07/2009 14:18:51

  • 28/04/2008 09:52:45

  • 12/01/2008 10:07:02

  • 1.נאה דורש(תגובה מאחרת)

    24/12/2007 21:14:11