אם אלה החיים בספארי: פארק הג'ורה

יום שלישי 11 בספטמבר 2012 10:14 מאת: קרן פלס, עכבר העיר

הקרנפה יצאה למסע גילוי שורשים דינוזאוריים רגע לפני שהתערוכה נסגרה


מחפשת שורשים. קרן פלס

פרסומת

שתי התרחשויות הסעירו את הספארי בשבוע שעבר. לאה שבת החוטמנית בת ה־8 שוב המליטה, הפעם שלושה חוטמנים מפוספסי זנב. לאה היא ניצולת קרית מוצקין. לא הרבה יוצאים משם בחיים, ומי שיוצא, נשאר מצולק לנצח. מתחבא בין ענפי הפיקוס ומחסל שם את כל הציפורים המסכנות. הדבר השני שקרה הוא שאל בית החולים שלנו הגיע יסעור. המסכן שקל 150 גרם, מחצית מהמשקל הרצוי - וגם המשקל הרצוי מגוחך, אם תשאלו אותי. חיה שמכבדת את עצמה צריכה להימדד בטונות. רק אחרי שדחסו אליו כמות עצומה של פטה דגי ים וסלמון, הוא התאושש, ואפילו ביקר בבריכת הבוץ שלנו וסיפר על ההורים שלו והאחים שלו וכל ההרפתקאות שעבר בחופי הים התיכון.

» אם אלה החיים בספארי - כל הטורים
» 
ספארי רמת גן - לכל הפרטים

שמעתי את לאה שבת מספרת לחוטמנים על שורשיה בדרום אמריקה, על הקבוצה שבה היא חיה, שבה הנקבות דומיננטיות והזכרים האווילים נדחקים לשוליים. שמעתי גם כל סיפורי הגבורה של היסעור, ואת קורות שושלת היסעורים הענפה. קנאה אחזה בי. מה עם שושלת הקרנפים הענפה? למה אף אחד לא מספר לי על אבות אבותי? החלטתי לצאת תכף ומיד למסע שורשים. עברי המליצה לי לגשת קודם כל לבית התפוצות, כי שם מתחילים כל מסעות השורשים. "בעצם", היא נברה בראשה, "כדאי שתתחילי בתערוכת הדינוזאורים. הם בדיוק מבקרים עכשיו בנמל תל אביב ומחר התערוכה נסגרת אז חייבים להספיק". ולא סתם אמרה, אלא גם הציעה להתלוות אלי והזמינה לנו כרטיסים.


היישר מדרום אפריקה. לאה החוטמנית (צילום: טיבור ריגר)

הגענו לתערוכה מצוחצחות ומרוגשות, רגע לפני שנסגרה. פגשנו את האלוזאור, יצור כעור למדי עם שיניים ענקיות ומחודדות. "זה לא כל כך דומה לי", אמרתי לעברי. המשכנו הלאה. לאמרגזאור, שפגשנו מיד אחרי, שורת זיזים שבולטים בצווארו, גבו וזנבו. גם הוא לא הכי אטרקטיבי. הדיינוניקוס שהופיע אחריו נראה ממש כמו תרנגולת, עם ידיים קטנות וכרבולת. לא התחברתי. והאנקילוזאור - לו בכלל היה שריון, תארו לכם. מה לתרנגולות המגודלות האלה וליצור אצילי ועדין כמוני?

אחרי שקנינו פופקורן, ציירנו דינוזאורים בחדר הפעילות, רכשנו בובות דינוזאורים למזכרת וקפצנו על המתנפחים (נדמה לי שהרסתי אותם, וביקשו ממני בנימוס לעזוב את המקום), הבנתי שאצטרך לחפש את המקורות שלי במקומות אחרים. אבל אין ספק שנושא הדינוזאורים הוא נושא מרתק, ולכן החלטתי שכשאסיים את הספר על המתיחות בבלקן, מיד אתחיל דוקטורט בפליאנתולוגיה. כשהגענו חזרה לספארי כבר ידעתי בדיוק מה אחקור - את השפעת אחוזי הפחמן הדו חמצני בעצמות האמרגזאור על פריכות הסידן, רעיון שהרהרתי בו פעם כשצפיתי בסרט התיעודי "פארק היורה".

בערב רבצנו בנחת בספא בבריכת הבוץ. גם היסעור הגיע, והתחיל שוב עם הסיפורים. הפעם השוויץ שהציל במו כנפיו זברה מהכשת נחש, ואז תיאר עיר מטמון אבודה, שיצא לו במקרה לראות, שעולה פעם במאה שנה ליום אחד מעל פני האוקיינוס. "קצת חופר היסעור הזה, לא?", לחשה לי עברי, "יאללה, שיעלה את ה־150 גרם האלה ויעוף מפה. תציעי לו משהו לאכול".


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5