הדיקטטורה של מודל האם המושלמת
יום שני 01 במרץ 2010 03:00 מאת: ז'וזיאן סאוויניו | לה מונד
המגמות הירוקות, שמעלות על נס הנקה בכל מחיר ושימוש בחיתולי בד, מחוללות נסיגה במעמדן של נשים. ראיון עם הפילוסופית הפמיניסטית אליזבת בדינטר
מבחינתן של נשים, העולם הולך אחורה. כך מכריזה אליזבת בדינטר בספר חדש, "קונפליקט, נשים ואמהות" (הוצאת פלמאריון). בדינטר, ילידת 1944, היא פילוסופית והיסטוריונית צרפתייה ואחת ההוגות הפמיניסטיות החשובות בארצה כיום. לפני 30 שנה, בספרה "וגם אהבה" ("L'Amour en plus"; הופיע בעברית ב-1985 בספריית מעריב), היא הראתה כי אהבת אם אינה יצר מולד ותרמה לשחרור של נשים מהרעיון שהן חייבות, כמתוך אינסטינקט, להיות אמהות, ואמהות טובות.
האם האמהות לא שבה והופכת להיות חובה?
"מזה בדיוק אני חוששת. מסיבה זו רציתי לערוך דו"ח מצב. זה כעשר שנים לפחות נראה לי שאנו נתונים בנסיגה.
"את ההחלטה לכתוב את הספר ‘קונפליקט' קיבלתי ב-1998, בעקבות מבזק חדשות ששמעתי ברדיו. שר הבריאות אז, ברנאר קושנר, חתם על צו האוסר על פרסומת לאבקות חלב בבתי יולדות ציבוריים ועל מתן אבקות חלב מסוג זה. הצו התקבל ברוח ההנחיות האירופיות בנושא, ומשמעותו היתה שאמהות שאינן רוצות להניק ישלמו על אבקת החלב שלהן. לכאורה זה היה עניין קטן, אבל לי נראה שהוא מסמל שינוי אמיתי ביחס לאמהות. כאילו צריך היה בכל מחיר לעודד את הנשים להניק, ואף לכפות זאת עליהן מוסרית.
"עקבתי מקרוב אחר כל המהלך מאז 1980, כשהנשים היו חופשיות לחלוטין לעשות מה שהן רוצות, ועד ימינו, כשמטרתו של שר הבריאות היא שבשנת 2010 70% מהנשים יניקו. בגלל המדיניות הזאת, המפעילה לחץ על נשים ואף מטפחת בהן אשמה, מספר הנשים המניקות עולה ב-2% בכל שנה. דרך פרקטיקה זו, שיכלה להיראות תמימה, גיליתי מין היפוך ערכים, שמאיים על חירותן של הנשים. רציתי לראות מקרוב אילו סכנות כרוכות בזה".
את כותבת שהתרחש מעבר מ"קודם כל אני" ל"קודם כל הילד".
"השנים 1970-1980 היו השנים של ההצלחות. בשנים אלו היתה תנועה פמיניסטית מאוחדת וחזקה למדי שהשמיעה את קולה. לנשים היו שאיפות אישיות, שהן לא התכוונו להקריבן באופן מלא על מזבח התשוקה לילדים. הן לא היו מוכרחות לוותר בתחום הזה או הזה. בספרים אחדים מהתקופה הופתעתי מהאופן החופשי מאוד שבו נשים אנונימיות ביטאו בקול רם את האמביוולנטיות שלהן ביחס לאמהות ואת המיאוס שלהן ממודל האם המושלמת. חירות זו דעכה לאט לאט, וכך הגענו אל העמדה של ‘קודם כל הילד': כשעושים ילד, חייבים לו הכל".
את מראה שהן האשה שרוצה ילד בכל מחיר והן זו שמסרבת להיהפך לאם, שתיהן מעוררות חשד.
"אנשים ממשיכים להיות מונעים בידי הרעיון שזה טבעי לעשות ילד, ושכך זה חייב להישאר. צריך לעשות ילדים. כאשר אשה שיש לה בעיה פיסיולוגית רוצה ילד בכל מאודה, מסבירים לה שהיא צריכה לקבל את הדין, שהטבע מונע ממנה להתרבות ושעליה להשלים עם המצב. מצד שני, כאשר לאשה בת 35 אין ילד, מיד מתחילים לתהות מה קורה אתה. הפסיכואנליזה מספקת קלישאות למכביר בנושא זה. קיימת בחברה נטייה לראות כלא-נורמליות אותן נשים שאינן רוצות ילדים ולהניח, למשל, שהיתה להן ילדות הרוסה. כאילו לכל אלה שעושות ילדים היתה ילדות נפלאה. הנשים שיכולות ללדת ילדים ואינן רוצות בכך נהפכות לחשודות. הן נעשות מטרה ללחצים ידידותיים, לעתים קרובות מצד הוריהן ש'היו שמחים מאוד לנכד'.
אליזבת בדינטר. נשים אינן מקשה אחת
"אני חושבת שנשים שמחליטות לא ללדת ילדים חושבות יותר על הסוגיה מאלו שעושות ילדים בלי לשאול את עצמן מדוע. ראוי היה להודות להן. אינני אומרת שבחירות אלו הן לחלוטין רציונליות. זה מורכב ביותר. אך אני נאבקת בכל ההסברים הנשענים ישירות או בעקיפין על טיעונים ‘טבעיים'".
יש הסבורים שאת תולה באקולוגיה את האחריות לנסיגה שאת מוקיעה.
"אינני אומרת שזו האקולוגיה לבדה. זה מכלול של תנועות חשיבה, שהאקולוגיה הרדיקלית היא חלק מהן. ניקח למשל את נטלי קוסיוסקו-מוריזה, בזמן ששימשה שרה לענייני הגנת הסביבה, או את ססיל דופלו, המזכירה הלאומית של הירוקים; אני סבורה שאם הן מגיעות לידי כך שהן אומרות לנשים שחיתולי בד זה דבר טוב, כי אז אנחנו כבר גולשים לתחום האקולוגיה הרדיקלית. אינני מתכחשת לבעיות הזיהום הסביבתי שיוצרים החיתולים החד-פעמיים, אך אותן נשים צריכות היו לפעול למען ייצור של חיתולים מתכלים. וכשאני שומעת את דופלו אומרת שהגברים יכבסו את החיתולים, אני שואלת את עצמי באיזה עולם היא חיה. הרי זו אשה צעירה, ועוד אחת שעוסקת בפוליטיקה; ככזו היה עליה לדעת שמחקר שפורסם בנובמבר 2009 על ידי המכון הלאומי למחקרים דמוגרפיים (INED) הראה באופן חד וברור שבצרפת, עם כל ילד שנוסף למשפחה, האשה עובדת בבית יותר, ושתמיד היא מקבלת עליה בין 80%- ל90% מעבודות הבית. גברים שחוזרים מהעבודה, לא הם שילכו לשים את החיתולים המלוכלכים במכונת הכביסה - שהפעלתה, אגב, היא בזבוז של אנרגיה. איזו חוסר מודעות קיים ביחס למטלות הרובצות על כתפיהן של הנשים!"
האם הנשים הצעירות מודעות לכך שמחזירים אותן לשיח של הסבתות שלהן: "אשה אינה שלמה אם אין לה ילד"?
"הנשים שאני פוגשת מודעות לכך לגמרי ומוחות. אחרות סבורות שזה לגיטימי. מטרתי היא להראות שאנו מצויים בצומת דרכים. אלייט אבקסיס, שאינני חולקת עמה את גישתה לאמהות, אומרת דבר נכון: יש שני סוגי נשים, אלה שאוהבות לראות בעצמן יונקים ממין נקבה, ואלה שמתעבות זאת ואינן רוצות לשמוע על כך. אני נאבקת כדי שיפסיקו לתפוש את המין הנשי באמצעות רעיון אחד ויחיד, כאילו נשים עשויות מקשה אחת. לכל אשה יש המאוויים שלה, יש לה לא-מודע, יש לה סיפור חיים שונה. אם מקבלים את השיח ה'טבעי', כמו זה של ליגת לה לצ'ה (האגודה לקידום ההנקה), כי אז כל אשה חייבת להניק וליהנות מזה. שום תירוץ שלא לעשות זאת אינו קביל. זה הקץ לחופש הבחירה וגם סוף המאבק נגד האי-שוויון בין המינים".
טוענים נגדך גם שאת מתכחשת לאמהות, כמו סימון דה בובואר, שלא היו לה ילדים. לך, לעומת זאת, יש שלושה ילדים.
"אינני מתכחשת לאמהות, אני מתכחשת לקיומו של האינסטינקט האמהי. אני ילדתי שלושה ילדים, ומכל מקום, אינני מעלה לדיון את הסוגיה האישית שלי".
בסופו של דבר, האם ההתנודדות בין תקופות של הצלחה לתקופות של נסיגה אינה גורם קבוע בהיסטוריה של הנשים?
"אפשר היה להרחיב את השאלה ולתהות אם אין מדובר בגורם קבוע של תולדות החיברות. מעבר לשאלת הנשים, החברה בימינו נתונה בנסיגה רבתי. יש איזה שעבוד לחרדה, מדגישים בעיקר את הזהירות, מפחדים מהכל, מתקפלים.
"אשר לפמיניזם, הוא באמת מפוצל לשניים, ומאז שנות ה-80 הפמיניזם הנטורליסטי, הדיפרנציאליסטי, הקורבני, כפה עצמו אט אט על החברה המערבית. רעיון העצמאות הכלכלית של הנשים כבר לא תופס. הפמיניזם של כיבוש הזכויות, הפמיניזם התומך בשוויון - פמיניזם זה שרוי בתרדמת".
» מחקרים על הורות
תגיות:
אקולוגיה,
פמיניזם