איך מתמודדים לסביות, הומואים וילדיהם במערכת החינוך
יום ראשון 07 בפברואר 2010 02:53 מאת: תמר רותם
גננות רבות עוד מבקשות מהילדים להביא תמונה מהחתונה של אמא ואבא, גם במקומות שחלק לא מבוטל מילדי הגן באים ממשפחות אלטרנטיביות
שפי (מימין) וטלי רכלין-פז עם בנן, יותם
(תצלום: תומר אפלבאום)
כשיותם, בנן של שפי וטלי רכלין-פז, החל לפקוד את הגן העירוני בשכונת שפירא שבדרום תל אביב, באו שתיהן לשיחה עם הגננת. "סיפרנו את הסיפור הרגיל שאנחנו מספרות לאנשים חדשים שאנחנו פוגשות, ובעיקר במערכת החינוך", אומרת שפי פז, מעמדת ספרים במקצועה: "שיותם גדל במשפחה שבה שתי אמהות, ושהוא קורא לנו אמא ומאמא. זו הדרך שלנו לשים את הקלפים על השולחן ולתאם ציפיות". אבל השיחה קיבלה תפנית בלתי צפויה: "הגננת תקעה בנו מבט ואמרה, ‘שני ההורים בבית מתפקדים? יש מישהו בבית סוהר? את לוקחת סמים? אז מה אתן רוצות ממני?'"
זו היתה הפתעה. "שכונת שפירא היא לא שכונה קלה. ידענו שבשבילנו זה לא המקום הכי נוח לחיות בו", נוקטת פז לשון המעטה. אבל התברר שאנשי השכונה לא מתנהגים בהתאם לסטריאוטיפ. בכל פעם שהיא עוברת ליד הקיוסק השכונתי, מספרת פז, המוכרת, אשה מבוגרת ממוצא בוכרי, מנידה ראשה לשלום ושואלת: "מה שלום הילד, מה שלום האשה?" גם הגננות והמורות "תמיד קיבלו אותנו בלי בעיות. מעולם לא ביקשנו תשומת לב מוגברת, אלא ביקשנו בסך הכל, תנו מקום לחוויה השונה של הילד".
בניגוד לציפיות הנמוכות של פז, הקהילה הלהט"בית (לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים) תובעת התייחסות ממוסדת יותר ממערכת החינוך לה ולילדיה. מארגניו של כנס משפחות אלטרנטיביות שיתקיים השבוע יצאו בקריאה למערכת החינוך שתתאים את עצמה למציאות החדשה; למרקם חדש ותוסס של משפחות שאין בהן ייצוג לאבא ואמא באופן בלעדי. "אנחנו לא רוצים להיות תלויים ברצונה הטוב של הגננת או המורה", מסביר יאיר קדר, ממארגני הכנס, אב לילד בן שש.
ואמנם, כמעט לכל הורה במשפחה אלטרנטיבית - אם זה הומו, לסבית או סטרייטית שמקיימות הורות משותפת עם זוג הומואים - יש סיפורים משלהם סביב העלאת הנושא של מיניותם או סגנון המשפחה שלהם בגן או בבית ספר. יום המשפחה נחשב למוקש העיקרי. יובל אגרט, מנהל בית הקהילה הגאה בגן מאיר בתל אביב, מספר למשל שכאשר בתו יהלי, בת 10, היתה בגן, הגננת נתנה לילדים בריסטול שעליו מצויר בית מחולק לחדרים וביקשה שידביקו את התמונות של ההורים ותמונת הנישואים שלהם. "היינו צריכים להאיר את עיניה של הגננת שיש זוגות של הורים שלא נישאו. מתוך 12 ילדים, לפחות ארבעה היו ממשפחות אחרות, אבל הגננת לא שמה לב".
רוב המרואיינים מסכימים ש"אף אחד לא פועל מכוונות רעות" בבתי הספר, אבל מקצתם מדברים על מבוכה של אנשי צוות, על חוסר רגישות ובמיוחד על כך שכמעט תמיד נטל ההסברה והדרישה לייצוג נופל על כתפי ההורים.
מחכים שהילד יסביר
הכנס שיזמה עמותת "משפחות הקשת" - מלבד משפחות של הומואים ולסביות כותרת זו כוללת גם אמהות יחידניות מבחירה - הוא הראשון מסוגו בארץ. הוא משקף ונותן ביטוי למגמה הדומיננטית כיום בקרב אוכלוסיית הגייז בישראל - הילודה. על פי הערכות הארגון "משפחה חדשה", אוכלוסייה זו של הורים וילדים ב"משפחות הקשת" מונה כיום כ-18 אלף נפש (כולל ההורים), בהם גם ילדים מאומצים וכאלה שנולדו בעזרת פונדקאיות.
שפי (מימין) וטלי רכלין-פז עם בנן יותם. "יש מורות שקצת סקרניות,שואלות הרבה שאלות", אומר יותם (תצלום: תומר אפלבאום)
"כהורה גאה, אחד החששות הכי גדולים הוא שהילד יידחה בגלל הנטייה המינית של ההורה", אומר יוסי ברג, ממארגני הכנס, אב לילדה בת עשר. "נראה לי שהמערכת מחכה שיקרה אירוע, שילד יעמוד באמצע הכיתה בהפסקה ויסביר לחברים שלו את המצב בבית".
יותם פז-רכלין, בן 11, מספר כי אחרי שסיפר בכיתה א' שיש לו שתי אמהות "אבן נגולה מעל לבי". גם למורות הוא נוהג לספר בעצמו. "יש מורות שקצת סקרניות", הוא אומר, "שואלות הרבה שאלות, אבל אני שמח על ההתעניינות כי הן מראות רגישות והן יכולות להציע עזרה".
ברג מצדו טוען כי "אין התייחסות לצרכים, אין השקעה בתחום, אין פיתוח של הנחיות וכלים לאנשי הצוות או של תוכניות לימודים בתחום". רוב ההורים, לדבריו, מדווחים שהם לא יכולים לדבר עם המורים בצורה גלויה. יש הורים שמספרים על עימותים. "צריך לזכור שילד מ'משפחת הקשת' יוצא מהארון בכל פעם שיש מורה חדש", אומר ברג. "להורים גרושים יש חוברת התייחסות של השירות הפסיכולוגי הייעוצי. גם אנחנו רוצים אחת".
אנשי השירות הפסיכולוגי הייעוצי (שפ"י) במשרד החינוך נענו להזמנתם של מארגני הכנס והם ידברו בו. על פי טלי טרגר, העומדת בראש היחידה למיניות, זוגיות וחיי משפחה בשפ"י, "הבום הזה הוא חדש. רוב הילדים האלה עדיין לא נכנסו לבתי הספר והם בעיקר בגנים". לדבריה, בימים אלה נכתבת יחידת לימוד חדשה לגני ילדים עם ארגון "חושן" של הקהילה הלהט"בית העוסק בחינוך, והיא תשולב בגנים ככל הנראה בשנה הבאה. כשהיא נשאלת מה יהיה בבית הספר, עונה טרגר תשובה בעייתית: "הבעיה היא שיש המון אוכלוסיות שרוצות התייחסות מיוחדת. גרושים, ילדים מאומצים, ילדי עולים, וילדי משפחות חד מיניות מהווים בכל זאת כיום אחוז קטן מהאוכלוסייה".
עם זאת, היא מודה שיש צורך בהכוונה של אנשי הצוות. רבים מהם, לדבריה, מתקשים לעסוק בנושאים של מיניות וזהות מינית באופן כללי. ולכן "אנחנו עושים השתלמויות למורים בכל הנושא של זהות מינית וסוג המשפחות".
הרכב לך משפחה
בינתיים כל משפחה מתנהלת עם המערכת בדרכה. לפז חשוב לברר את הדברים עם המחנכת: "חשוב לי מראש לדעת מה התפישה שלה ואיך היא מתכוונת להתנהג. אני מבהירה שהתפישה שלנו היא לא לעשות יותר מדי עניין. לקבל כעובדה את המשפחה שלנו ולהתייחס רק כשצריך. אם מדברים על משפחות, תראו שיש מגוון ולא רק משפחה של אבא-אמא. אל תיזמו פעילות עם אבות בלבד. תפגינו רגישות".
ורגישות אכן הופגנה, היא מספרת: בכיתה א', כשכל הילדים הכינו ברכות והיה כתוב "לאמא ואבא", את יותם לימדו לכתוב "לאמא ומאמא". כמו כן, כאשר חולקו לילדים שאלונים שבהם היו אמורים למלא פרטים על ההורים ובין השאר על המפגש ביניהם ואיפה התחתנו, ליותם ניתן שאלון שנוסח בלשון נקבה. "זו תשומת לב קטנטונת, אבל זה מראה שהמורה השקיעה", אומרת פז.
והיא מודה: "אני מרגישה שיש קצת דחף פוליטי להראות שאנחנו משפחות מושלמות. יש לנו רצון להצליח. צריך לזכור שאנחנו הדור הראשון של המשפחות שחיות במערכות הומוסקסואליות גלויות ופתוחות. תמיד יש קטע של חלוצים. יש רצון להוכיח לעצמנו ולחברה שזה יופי. זה בעייתי כי גם אצלנו כמובן יש ילדים עם בעיות הפרעות קשב וכדומה".
זהרה רון, אם ילדו של קדר, סבורה כי האחריות היא קודם כל של ההורים, האמורים לגדל ילד בעל חוסן נפשי וביטחון עצמי. היא מספרת על פתרון אלגנטי של הגננת של בנה ביום המשפחה בשנה שעברה. הילדים קיבלו בריסטולים ומגזינים והתבקשו ליצור בעזרת גזירת תמונות את המשפחה שהם חולמים עליה. משפחה עם כלב או אח, ואולי קומבינציה אחרת של הורים. הבן של קדר ורון יצר תבנית שגרתית ביותר: אבא, אמא וכלב. ייתכן שהוא כבר קלט את המסר החברתי והציג את המודל המסורתי, מהרהרת רון בקול. אבל מצד שני, היא אומרת, "הוא צייר את עצמו נותן ידיים לאמא ולאבא מכל צד וזה מה שחשוב, שהצלחנו להעניק לו מסגרת יציבה".
כרבע מהישראלים אינם מכירים בזכותם של הומואים ולסביות להיות הורים
יותר מ-70% מהציבור תומכים בזכות להורות של הומואים ולסביות. כך עלה מסקר שיזמו מארגני כנס "משפחות הקשת", אשר בדק בחודש שעבר את עמדות גולשים באינטרנט כלפי משפחות חד מיניות. 35% מאמינים כי משפחות חד מיניות הן משפחות רגילות לכל דבר; כ-25% סבורים שהן רגילות למדי ואילו כ-40% תופשים אותן כחריגות.
בניגוד לסקרים המתקיימים כיום בהמוניהם ברשת, זהו מחקר מדעי שנעשה על ידי חלוקת שאלונים מפורטים למשתתפים. בסקר - שעשו מכוני המחקר "פאנלס" ו"אליקסיר" - השתתפו כ-500 נשאלים, גברים ונשים, מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל. כ-60% מהם הורים לילדים.
רוב המשתתפים (כ-70%) מוכנים שילדיהם יבקרו בבתי משפחות חד מיניות. עם זאת, שיעור זה ירד ל-60% כאשר נשאלו אם יסכימו שילדם יתארח ללינת לילה באותם בתים. נשים הסכימו יותר מגברים שילדיהן ילונו בבתים שבהם הורים הומואים או לסביות. שיעור ההסכמה היה גבוה יותר במרכז הארץ ובצפונה מאשר בדרומה ובאזור ירושלים. שלא כצפוי, בקרב אוכלוסייה צעירה (18-25) מידת ההסכמה כפולה מזו של מבוגרים יותר.
תגיות:
הומואים ולסביות,
חינוך,
תמר רותם