כך הורים מאלפים את הילדים
יום ראשון 27 בדצמבר 2009 02:47 מאת: אלכס ויליאמס | ניו יורק טיימס
התייאשתם מחוסר הציות של הילדים? מתלבטים איך להיות מנהיג הלהקה בבית שלכם? תמיד אפשר לאמץ עצות לאילוף כלבים
(תצלום: אימג'בנק / Getty Images)
הורים תמיד למדו קצת מהטלוויזיה - אם מ"משפחת בריידי" ואם מ"משפחת קוסבי". לוח השידורים כיום מספק הרבה פחות משפחות אידיאליות. כנגד כל סופר-נני שמציבה גבולות יש הומר סימפסון, ומי ירצה לגדל ילד כמו בארט? אין פלא איפוא שכמה הורים, ואפילו כמה פסיכותרפיסטים לילדים, שואבים השראה מדמות טלוויזיונית אמריקאית המשליטה משמעת, סדר ומסירות: סיזר מילאן, הידוע גם בכינוי "הלוחש לכלבים".
הטענה שהלוחש לכלבים הוא גם לוחש לילדים לעת מצוא צצה באתרים להורות, ספק כבדיחה, אבל יש כאלה שמתייחסים לכך ברצינות. "כשהתחלנו לצפות בתוכניות שלו, התכוונו להשתמש בעצות שלו בטיפול בכלבים שלנו", מספרת איימי תוומי, בלוגרית שכותבת על הורות בעיתון "דאלאס מורנינג ניוז", המגדלת עם בעלה מאט שלושה ילדים בני פחות מעשר. "אבל התברר לנו שהרבה רעיונות אפשר ליישם על הילדים. הקונצפט פשוט ומתאים לשני המקרים: איך להיות מנהיג הלהקה בבית שלך".
אין ספק שצבא של מומחים מוסמכים להורות האנושית נתקל כבר מזמן בשילוש הקדוש של מילאן - פעילות גופנית, משמעת ואהבה שווים אושר. מילאן אינו מתיימר להיות ד"ר ספוק החדש; הוא מעולם לא עסק בשאלות הנוגעות לחינוך הולכי על שתיים בתוכניתו בערוץ נשיונל ג'אוגרפיק, או בארבעת ספריו. אך יש הורים שנוהים אחר גישתו.
ב"DaddyCast", סדרה של פודקאסטים שמפרסם באינטרנט אב לשניים המזדהה בראשי התיבות "פי-די" בלבד, הוקדש בשנה שעברה פרק לעניין, ובו סיפר האיש איך הוא מיישם את פילוסופיית הלוחש לכלבים על חינוך ילדים.
ברנה היקס, תרפיסטית לילדים מפלורידה הכותבת בלוג עצות, אימצה גם היא את הרעיון המרכזי של מילאן, שכלבים מגיבים לאדוניהם, ומתנהגים גרוע רק כשהאדון אינו מתנהג כמנהיג החבורה, בשפת הגוף או בנימת הקול. בפוסט "לגדל ילדים: עצות חכמות של הלוחש לכלבים" היא כתבה: "כשאנחנו משדרים לילדים שלנו אנרגיה עצבנית, כועסת או מפוחדת, הם מתחברים לרגשות האלה".
אליסון פירסון, מחברת הרומן "אין לי מושג איך היא עושה את זה" העוסק בלחצי האמהות המודרנית (ויצא בעברית בהוצאת מטר), מנסה להסביר למה הורים מתקנאים בסמכותם של מאלפי כלבים: "הדור שלי הסתבך בכל הנוגע להורות. חשבנו שצייתנות היא האויב של האהבה. לא רצינו שהילדים יפחדו מאתנו, אבל לאחר זמן גילינו שאנחנו תוהים: אנחנו באמת מוכרחים לעשות מה שהם אומרים, כל הזמן?
"שלא כמו הורים מודרניים", היא מוסיפה, "מאלפי כלבים לא חושבים שמשמעת שווה רשעות. הם מבינים שכלבים מאושרים כשהם יודעים מה מקומם בהיררכיה".
(תצלום: אימג'בנק / Getty Images)
אמנם, רבות משיטותיו של הלוחש לכלבים - למשל דחיפה בצוואר כדי למקד את תשומת לבו של הכלב - מוטב להשאיר למלונה; אך יש אמצעים אחרים שעשויים להניב ילד צייתן. מתיו ראנק, צלם מניו יורק, הוא אב לקלרה, בת שש, ויש לו גם כלב, צ'רלי. לאחרונה, מספר ראנק, הוא מאמץ את הצליל המזוהה עם מילאן - "שששט!" - שנועד לעצור את דפוסי ההתנהגות הלא-רצויים של הכלב, לא רק כשצ'רלי מזנק אל השיש במטבח, אלא גם כשקלרה עושה זאת. זה מזכיר לה מי הבוס בהברה אחת, הוא אומר. להשלכות הפסיכולוגיות שיכולות להיות לילדה שמושתקת כך ראנק אינו מתייחס. לדבריו, כמה הורים שהוא מכיר "אינם מרשים לומר את המלה 'לא' בבית. זה מגוחך! אם אתה רכרוכי בהתנהגות אל הכלב, הוא ינצל את זה. ילדים חושבים אותו דבר".
באותה רוח, ג'ני הופ, מפיקת טלוויזיה מלוס אנג'לס, מיישמת את עצותיו של מילאן לא רק על הכלבה המשפחתית, היידי, אלא גם על בנה, רואן, בן שלוש. בתוכנית, היא אומרת, מילאן דואג שהכלבים יידעו שהוא המחליט מתי מותר להם לרוץ לרחרח שיח ומתי עליהם ללכת לצדו. כשבעלה של הופ, סיימון קוט, התקין לא מכבר מערכת ממטרות בחצר האחורית, רואן רצה לשחק בבוץ. היא הסכימה. כיף הוא עניין חיוני, אחרי הכל. אבל גם לכיף צריך לשים סוף. היא הניחה לו להתבוסס בבוץ להנאתו ואחרי פרק זמן מסוים הכניסה אותו הביתה. "זה מוגדר, וילדים משתוקקים להגדרות", אומרת הופ. "כמו בעלי חיים, גם ילדים אוהבים מבניות".
מילאן אומר שהורים מציגים לו שאלות כל הזמן. "ואני אומר להם מה נקודת המבט שלי - אני עצמי אב לילדים", הוא אומר. כיליד מקסיקו, הוא מוסיף, הוא דבק בגישה מסורתית והיררכית יותר של חינוך, ובעיניו היא יעילה הן בלהקת בעלי החיים והן במשפחה. "במשך אלפי שנה המבוגר ביותר הוא תמיד מנהיג החבורה, לעולם לא הילד", הוא אומר. "באמריקה לילדים יש יותר מדי אפשרויות, אבל הם זקוקים לאפשרות אחת בלבד: 'תעשה מה שאני אומר. למה? ככה'".