למרות הקניונים הרחובות ממשיכים לשגשג
יום חמישי 04 בפברואר 2010 03:00 מאת: נועם דביר
למרות דעיכתו הנמשכת של הרחוב הישראלי, יש בערים הוותיקות כמה רחובות שמצליחים לשגשג - למרות הקניונים, הפרברים והתכנון הלקוי
שדרות הגעתון, נהריה (תצלומים:
אמיל סלמן, יובל טבול, תומר נויברג ודודו בכר)
"המרכיב החשוב ביותר לקיומו של רחוב טוב הוא שאנשים יחלפו בו במקרה", אומר האדריכל הלל שוקן. "לכאורה זה משהו שפשוט ליצור, אבל אנחנו האדריכלים הפסקנו לתכנן ערים והתחלנו להתמקד בתכנון של מבנים בודדים. זאת הטעות הגדולה ביותר שהוריש לנו המודרניזם. במקום לעסוק במרחב הציבורי אנחנו מעצבים כל מיני אגרטלים משונים ולכן לא מצליחים היום ליצור רחובות עם תוכן משמעותי".
שוקן, שהיה ראש בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב, מצר כמו רבים על היעלמותו של הרחוב הישראלי, אבן היסוד של חיים עירוניים. במשך שנים היו "ויצמן" ו"הרצל" עמוד השדרה של ערי ישראל, מקום שמצליח ליצור התרחשות משמעותית ומפגשים אקראיים בין אנשים ולשמש מוקד מסחרי ותרבותי תוסס. האקלים הנוח היה זרז נהדר להתפתחות הרחובות, אולם אי-אז בשנות ה-70 הם החלו לדעוך. תחילה בשל תהליך הפרבור המואץ וריבוי המכוניות, לאחר מכן בשל השתלטות הקניונים הממוזגים על הסביבה העירונית. ההתעלמות המאכזבת של הרשויות ממצב התשתית הרעוע של מרכזי הערים רק החמירה את הבעיה.
כיום ישראל אמנם מלאה בערים ובעיירות אבל חסרים בה רחובות טובים. אלה שבכל זאת מצליחים לתפקד שוכנים במרכזי הערים הוותיקות כגון תל אביב, רעננה ורחובות או בערים היסטוריות, ירושלים וצפת, ומצליחים למשוך אליהם פעילות ועניין רב. אבל בערים המתוכננות החדשות, כמו כרמיאל, ערד ומודיעין, איש לא שמע על רחוב מסחרי שוקק חיים. הרחובות שם חסרי עניין אמיתי ומשמשים בעיקר לתנועת המכוניות. בהעדר כל חלופה מסקרנת, הולכי הרגל פונים למרכזים מסחריים.
היעלמות הרחובות מפתיעה, מכיוון שהרחוב הוא המשאב העירוני הזמין ביותר לפיתוח. בממוצע תופסים רחובות ומדרכות בין 25% ל-30% מכלל שטח העיר. זהו אחד מהחללים העירוניים הנרחבים והלא-מעוצבים שמאפשרים פיתוח ויצירת זהות מקומית. מכיוון שהרחוב הוא בבעלות ציבורית הרשויות לא צריכות להתדיין עם איש על ענייני בעלות, תחזוקה ואכיפה והן יכולות לפעול בו באופן חופשי - לטוב ולרע.
למרבה הצער, החוליה המקשרת בין תהליכי ההידרדרות של הרחוב הישראלי הם אנשי המקצוע - האדריכלים ומתכנני הערים. במשך שנים שולטות בישראל שיטות תכנון שהן תולדה של תיאוריות אורבניות שנולדו במאה ה-20. את המרקם העירוני הצפוף והמוכר ביקשו המודרניסטים להחליף בסדר והיגיון גיאומטרי ולהפריד בין מגורים, תעשייה ומסחר. לה קורבוזייה, למשל, ביקש להחליף את פאריס בעיר של מגדלים בני 60 קומות נטועים בפארק ענקי. הוא כינה זאת "העיר הקורנת" כדי להדגיש את נאורותה. דוגמה בולטת אחרת היא עיר הבירה המודרניסטית של ברזיל, ברזיליה, שתיכננו אוסקר נימאייר ולוצ'יו קוסטה.
התפישות המודרניסטיות חילחלו עמוק גם למשנה התכנונית של מדינת ישראל. די לראות את האיורים המתקתקים של האדריכל אריה שרון למרכז העיר באר שבע: ב-1950, כשכיהן כראש אגף התכנון הממשלתי, הוא תיכנן עיר גנים אלגנטית במדבר בלי להתחשב בסביבה ובאקלים ובלי ליצור ולו חלל עירוני משמעותי אחד. התוצאה היא שבבאר שבע אין עד היום רחוב אחד שמתפקד כהלכה והשכונות השונות מוקפות רק חול ואוטוסטרדה. "תכנון באר שבע הוא הדוגמה הטובה ביותר לשערורייה של המקצוע שלנו", אומר שוקן. "אנחנו עוסקים בבני אדם, ממש בבריאותם. אבל לא כמו ברפואה, שבה כשרוצים לנסות תפישה חדשה או תרופה חדשה עוברים שבעה מדורי גיהנום עד שמקבלים אישור לניסויים בבני אדם - בתכנון ערים ובאדריכלות אין בעיה לעשות ניסויים כאלה מהיום למחר. באר שבע היא ניסוי שנכשל. היא לכאורה עיר גדולה אבל למעשה אין שום עיר ממשית".
את המרכיבים של רחוב טוב קל למנות אבל קשה ליצור. מדרכות רחבות ומוצלות, בניינים רציפים, קנה מידה אנושי, טיפוח, תחזוקה, נגישות ושבילי אופניים הם אמנם אבני יסוד, אולם על הרחוב גם מוטלת חובה לקיים מגוון של שימושים בעבור קבוצות שונות בזמנים שונים.
לדעתם של צמד האדריכלים אירית סולסי ודרור גרשון, יצירה של רחוב טוב היא עבודה כמעט מתמטית. השניים ייסדו את עמותת "מרחב" לעירוניות מתחדשת, שפועלת ברוח התנועה הניאו-אורבניסטית האמריקאית ומבקשת ליצור שינוי באיכות החיים העירונית באמצעות פיתוח מקומי, תהליכי שיתוף ציבור ותכנון הומני המונע ניוון והזנחה.
גרשון אומר כי כמעט את כל המרכיבים ברחוב משגשג אפשר למדוד בצורה מספרית: "יש לזה ממד מתמטי מכיוון שגם את מספר הצעדים שלך כהולך רגל ניתן לבחון בצורה מתמטית". לדעתו, הנגישות לרחוב, קרי מספר הרחובות החותכים אותו, היא המרכיב החשוב ביותר ברשימה ואחריו ניצבים הצפיפות, שדה הראייה ומגוון השימושים שלאורכו. "לנו כאדריכלים נוח להיאחז בשפה של צבעים ואווירה, אבל יש מספרים מדויקים שמגדירים הרבה מאפיינים של רחובות טובים. זה כמו שלא תעשה מדרגות גבוהות מדי, כי אז אף אחד לא יוכל להשתמש בהן. אם אתה מתכנן עיר ורשת הרחובות לא מסתדרת עם היכולת האנושית, אז נכשלת".
הרחוב הישראלי לא נעלם, אומרים השניים, אלא נכנע ללחצים של תכנון המותאם לכלי רכב. "בתכנון המודרני אומרים שהמכונית יותר חשובה ולכן יש צירי תחבורה רחבים שקשה לעבור אותם. השאר זה רחובות ללא מוצא שאנשים לא אמורים להיכנס אליהם", אומרת סולסי. "רואים את זה למשל בראשון לציון. יש שם עיר שמחולקת לשתיים. מרכז היסטורי עם רחובות מסחריים, שימושים מגוונים וחיים עירוניים, ומערב ראשון שמורכבת מיחידות-יחידות שלא מתקשרות ביניהן ולא יוצרות רחובות".
בשנים האחרונות, בין השאר בעידוד משרד הפנים, יצאו לדרך שורה של פרויקטים להתחדשות עירונית ברחבי הארץ. לפחות בחלקם יש התמקדות בחיזוק הרחוב כמנוע לצמיחה של הסביבה שלו. כמו תמיד, הערים הגדולות מובילות את המגמה. תל אביב חידשה בשנים האחרונות את תשתיות הרחובות הראשיים שלה והעניקה לשדרות הירוקות הזדמנות להוכיח מחדש את איכותן; בהרצליה הושקעו עשרות מיליונים ב"מרכז החדש", שבינתיים לא מתרומם; בחיפה מנסים להשיב את החיים לרחוב העצמאות בעיר התחתית אחרי שמשרדי הממשלה נטשו לטובת קריה חדשה; פרויקטים נוספים נמצאים בשלבים שונים בנתניה, חדרה, הוד השרון וערים אחרות. נקודת המוצא לכל הפרויקטים האלה היא חזון ארוך טווח והבנה כי בכוחו של הרחוב לחולל בעיר שינוי משמעותי - כלכלי, חברתי, תרבותי ואף תדמיתי.
רחוב אבן גבירול, תל אביב. 2.7 ק"מ
השיפוץ שעבר לאחרונה אחד הצירים המרכזיים של תל אביב מראה עד כמה הדוק הקשר בין תחזוקה נאותה ואסתטיקה לבין שגשוג מחודש של חלל עירוני.
רחוב אבן גבירול מסמן את הקצה המזרחי של תוכנית עיר הגנים של פטריק גדס וכן את קצה אזור ההכרזה של "העיר הלבנה" של אונסק"ו. הוא תוכנן בהשראת רחוב ריבולי הפאריסאי הידוע, שהאכסדרות הנדיבות שלו מספקות מחסה נוח מפני מזג האוויר.
אבן גבירול הוא כנראה הרחוב בעל תמהיל השימושים המגוון ביותר בארץ: מסחר ענף על כל סוגיו, מחנויות דיסקים ומותגי אופנה ועד חנויות לציוד ריגול, בתי קפה וברים, מרכזי קניות (גן העיר ולונדון מיניסטור) ואולמות תרבות (מרכז עינב ובית ציוני אמריקה). במרכזו שוכנת עיריית תל אביב ולמרגלותיה כיכר רבין שהיתה לאייקון ישראלי. מבקרת האדריכלות ג'יין ג'ייקובס, שהתייחסה לרחובות מסוגו של אבן גבירול, ציינה כי הם מתאפיינים בבניינים בגילים שונים; לטענתה, ככל שיש מגוון רחב יותר של בניינים, סוגי אוכלוסייה שונים יכולים להשתמש בהם.
רחוב אבן גבירול, תל אביב. תמהיל השימושים המגוון בארץ
אבן גבירול הוא גם דוגמה מוצלחת לשילוב של מגדלים ברקמה העירונית. אלה ניצבים על גבי קומת רחוב מוגבהת שממשיכה את רצף הרחוב. מחירי הדירות הגבוהים במגדל G החדש בפינת רחוב שאול המלך מוכיחים את כוח המשיכה האדיר של אבן גבירול כציר תנועה, מסחר ותרבות. בעתיד הוא צפוי לקבל חיזוק בדמות קו הרכבת הקלה שייסלל מתחתיו.
שדרות מוריה, חיפה. 1.5 ק"מ
שדרות מוריה הן ציר התנועה העיקרי של שכונות הכרמל. הן שוכנות לאורך קו הרכס, בין מרכז הכרמל וגן האם למרכז חורב, ומנקזות אליהן את כבישי הגישה ומוסדות ציבור. לצדן שוכנים האודיטוריום החיפאי ובית ההסתדרות, אך הן מפורסמות בעיקר בכ-30 בתי הקפה שממוקמים לאורכן; חלקם צופים אל הרחוב, אחרים נחבאים בין עצי אורן וחצרות פנימיות. כמה מהם אף פועלים 24 שעות ביממה.
שדרות מוריה, חיפה. החיפאים מצביעים ברגליים
שדרות מוריה הן דוגמה לרחוב מסחרי שוקק חיים ומוצלח שלא בהכרח משמש הולכי רגל לכל אורכו אלא מתרכז בכמה מקבצים. למרות המשאבים הגדולים שמשקיעה העירייה בקידום העיר התחתית, החיפאים מצביעים ברגליים ומעדיפים להישאר על ההר. שם נמצאות השכונות הבורגניות ובהתאמה לכך חנויות המותגים והמסחר האיכותי. שדרות מוריה אמנם אינן מספקות שדה ראייה משובח להולכים בהן, אולם קנה המידה האנושי של הבניינים שלאורכן והצמחייה המפותחת יוצרים בהן אווירה נעימה במשך כל שעות היום.
רחוב אגריפס, ירושלים. 700 מטר
רחוב אגריפס, אחיו הקטן של רחוב יפו המרכזי, מחבר בין קצה שדרות שז"ר (מתחם משרד החוץ לשעבר) לבין שוק מחנה יהודה. הוא דוגמה טובה לרחוב היסטורי שמצליח להתחדש ולשגשג, במידה רבה בשל מיקומו המרכזי, הנגישות הנוחה אליו והבנייה הרציפה של בלוקים עירוניים.
רחוב אגריפס, ירושלים. גם היסטורי, גם מתחדש
אבל יותר מכל אפשר למצוא באגריפס מגוון יוצא דופן של שימושים: סטייקיות ומסעדות פועלים לצד מסעדת ארקדיה, קניון לצד שוק, חנויות רהיטים, מאפיות ודירות מגורים שפזורות לכל אורכו. לפיכך הוא מצליח למשוך אוכלוסיות שונות ממעמדות שונים. במטרה להעשיר את הפעילות באגריפס צויר על אחד המבנים בו לפני שנים ציור קיר מפורסם ולאחרונה אף נפתח שם שוק שבועי של מעצבים צעירים.
שדרות הגעתון, נהריה. קילומטר
השדרה המרכזית של העיר נהריה נפרשת בתצורה גיאוגרפית יוצאת דופן. בקצה המזרחי שלה שוכנת תחנת רכבת, במערב היא נשפכת אל הים ובמרכזה זורם שריד (גם אם עלוב משהו) של נחל הגעתון שהעניק לה את שמה.
שדרות הגעתון, נהריה. ובלבן נחל
שדרות הגעתון היו ונשארו מרכז היישוב מאז היווסדו באמצע שנות ה-30. היזמות הפרטית הייקית שאפיינה את המקום קיבלה ביטוי גם לאורך השדרה, שם נמכרה התוצרת הראשונה של משפחות זוגלובק ושטראוס ושם נפתחו בתי הקפה והפנסיונים. השדרה מתאפיינת בנגישות ובשדה ראייה טובים במיוחד, עם רחובות שחותכים אותה בכל 60 מטרים בממוצע. המיקום של בנייני הציבור המרכזיים ושל מרכזי קניות ביצר את מעמדה הנוסטלגי והותיר אותה כמרכז העיר למרות כמה קניונים שנבנו מסביב.
רחוב ויצמן, כפר סבא. 3.3 ק"מ
במקרים מועטים מצליח קניון לתרום לשגשוגם של חיים עירוניים, אבל במקרה של קניון "ערים" בכפר סבא התרומה לרחוב ויצמן בהחלט ניכרת. הקניון שתיכנן אדריכל משה צור מפנה חזית פתוחה כלפי כיכר עירונית גדולה במקום ליצור חלל סגור טיפוסי.
רחוב ויצמן, כפר סבא. שילוב מוצלח של קניון וכיכר
השילוב של הקניון והכיכר הוא חלק מההצלחה של ויצמן, הרחוב הראשי שנמתח לכל אורכה של העיר, מצומת רעננה ועד לאזור התעשייה. שוכנים בו המוסדות העירוניים המרכזיים כגון עירייה ותחנה מרכזית וקריית תרבות גדולה. מלבד הנגישות הרבה אליו, ניכר בוויצמן גם ביטוי לשפה האדריכלית שגיבש באמצע שנות ה-70 אדריכל העיר אז, יוסף קולודני, שהגה תוכנית מתאר מקומית במטרה להגן על האופי הכפרי של העיר. לצד מערך נרחב של גנים ציבוריים הוא התווה בינוי של אכסדרות מקושתות בבניינים המשלבים מגורים ומסחר. כך הובטחו מחד גיסא רצף עירוני ומאידך גיסא הגנה מגשם ושמש להולכי הרגל. על תוכנית המתאר הזאת אף זכה קולודני בפרס רכטר בשנות ה-80.
תצלומים: אמיל סלמן, יובל טבול, תומר נויברג ודודו בכר
תגיות:
אדריכלות נוף,
אריה שרון,
הלל שוקן,
נועם דביר