הולכים על בטוח

יום שני 19 באוקטובר 2009 03:00 מאת: חגי חיטרון

מבט השוואתי על העונה החדשה של ארבע תזמורות סימפוניות ושבע קאמריות מעלה לקט מצומצם של יצירות מסקרנות בתוך סביבה שגרתית

לפני שבועות אחדים נערך בהיכל התרבות של ראשון לציון קונצרט הפתיחה של "חג המוסיקה הישראלית", עם התזמורת הסימפונית ראשל"צ. האולם היה מלא, למרות שכל היצירות שבוצעו הן בנות המאה ה-20 ולא מטעמים ידועים מתוצרת בטהובן וברהמס.

אפשר לראות בכך הפרכה של התפישה המקובלת שלפיה הקהל הישראלי שמרן מובהק, אלא שהתברר שהתזמורת הסימפונית ראשון לציון הציגה את האירוע כבונוס, המוגש חינם לרוכשי כרטיסי המנוי שלה. אכן, ציבור זה הוא שאייש את רוב המקומות (מארגני "חג המוסיקה", אגב, הודיעו אחר כך שהכניסה לקונצרט חופשית לכל אחד).

מזווית אופטימית מתברר שהקהל, לפחות במקרה זה, הוא שמרן אבל גם סקרן; אם מציעים לו התנסות חדשה בתנאים מפתים - הוא בא. מסקנה: בהקשר מתוכנן היטב ובמסגרת מתאימה אפשר להביא מאזינים רבים גם לקונצרט מאתגר יחסית, שאין בו הנאה מובטחת מראש.

מוזר שהתזמורת הפילהרמונית הישראלית, למשל, אינה מסיקה את המסקנות. מה יקרה אם תקיים פעם בשנה קונצרט מוזל מאוד שכולו מוסיקה סימפונית ישראלית, ותכלול בו רק יצירות "עם קבלות", למשל אלה שבלטו והצליחו במסגרת "חג המוסיקה הישראלית" בשנים האחרונות? האם מנוייה של הפילהרמונית שמרנים יותר מהמנויים של תזמורת ראשון לציון?

מימין למעלה ובכיוון השעון: המנצחת אליזבט וולפיש. בארוק עם הקאמרית הישראלית. סרג'ו אזוליני. מנגן בבסון ומנצח על "סולני ת"א". עומר ולבר. מנהל מוסיקלי חדש בסימפונט. אנדראס שול. הימור בטוח

מבט על התוכנית של הפילהרמונית בעונה שהחלה עתה מגלה נוף ידוע, חרוש היטב, רובו מורכב מיצירות שכבר הצטלצלו עשרות פעמים בהיכל התרבות. אין בכך רע; לשמירת המסורת הקלאסית, בביצועים מצטיינים, יש ערך תרבותי מובן מאליו. השאלה היא עד כמה התוכנית מנומרת גם בחידושים, או לפחות ביצירות שכיחות פחות, או בביצועים בעלי סיכוי להצטייר כמיוחדים במינם של יצירות ידועות. הנה איפוא סקירה קצרה, לא בהכרח ממצה, של אטרקציות בקונצרטי הפילהרמונית בעונת 2009-2010.

קונצ'רטו לפסנתר מס' 3 של ברטוק בנגינת פסנתרנית ששמה יוג'ה וונג, ובניצוח אילן וולקוב.

זמרת הסופרן כריסטיאנה אלצה ב"ארבעה שירים אחרונים" של ריכרד שטראוס. זמרת זו מוכרת מהשתתפותה בביצוע הרקוויאם הגרמני של ברהמס בהקלטה מעולה בניצוח פיליפ הרווחה ("הרמוניה מונדי", 1996). יש איפוא למה לצפות.

הקונצ'רטו של אלבן ברג בנגינת איליה קונובלוב, אחד משלושת הכנרים הראשיים של התזמורת.

הקונצ'רטו של שוסטקוביץ' בידי הכנרת מיקו קמיו. באותו ערב: העיבוד הידוע של שנברג לרביעיית הפסנתר אופוס 25 של ברהמס. ירון טראוב מנצח.

"קונצ'רטו רומני" לפסנתר מאת גיירגי ליגטי, בביצוע עמנואל אקס.

סיום העונה עם שתי אופרות בניצוח זובין מהטה, "איל טרובטורה" ו"ריגולטו" (בהשתתפות הבריטון המזהיר לאו נוצ'י). אולי עדיף היה להסתפק באופרה אחת, אך בביצוע בימתי. בתולדות היכל התרבות רשומות דוגמאות רבות של אופרות מבוימות או מבוימות-למחצה שהועלו על במתו בהצלחה, אף שזו כביכול אינה מתאימה להצגות.

יצירות ישראליות בעונה זו: אחת מאת עודד זהבי (החודש), אחת מאת סרג'ו נטרא. יצירות נוספות מהמאה ה-20: "לזכרו של בריטן" מאת ארבו פרת (מארס).

מטעמים בטוחים: הרקוויאם של ברהמס, הפסנתרן לאנג לאנג בקונצרטו מס' 3 של בטהובן. "פטר והזאב" של פרוקופייב עם קריינות של יצחק פרלמן (לנוער).

לכאורה יש להוסיף לנ"ל שני אירועי באך - אורטוריות עם המנצח פטר שרייר. ואולם שרייר, טנור מזהיר, מגדולי הזמרים של המאה ה-20, אינו ידוע כמנצח מעניין.

הסימפונית ראשל"צ: בעיקר שמרנות

במגרש הסימפוני, תזמורת זו היא כיום המתחרה לפילהרמונית, לפחות באזור המרכז, גם בזכות איכות הנגינה וגם בעזרת אולם הבית המצוין. הקונצרט הראשון שלה, לפני כחודש, התהדר אמנם ביצירה ישראלית ארוכה ("תבלינים, בשמים, רעלים" מאת אבנר דורמן) אך יצירה זו, עם צמד מקישנים כסוליסטים, אינה אתגר חדשני לקהל שמרן. בהמשך, לעומת זאת, "תסתכן" התזמורת ביצירה חדשה מאת אייל אדלר, הנחשב על המלחינים הלכאורה קשים-אוונגרדיסטיים הפועלים כיום בארץ. באותו קונצרט, בניצוח אילן וולקוב, תבוצע גם הסימפוניה מס' 4 של מאהלר.

מטעמים בטוחים: קונצ'רטו של רחמנינוב עם אלכסנדר קורסנטיה, וביקור של הכנר הישיש עברי גיטליס.

הפילהרמונית הישראלית. האם המנויים שלה יותר שמרנים מאלה של תזמורת ראשון לציון? (תצלום: עודד אנטמן)

הסימפונית חיפה: יש גם אופרה

האטרקציות של העונה: הופעה של המנצח פרדריק שזלן כפסנתרן סולן בקונצ'רטו של ראוול; קונצ'רטו לנבל בן עשרות שנים של מארק לברי; קונצ'רטו חדש לפסנתר של אלה שריף בביצוע מיכל טל; העלאה של האופרה "לה טרוויאטה" מאת ורדי בניצוחו של המנהל המוסיקלי של התזמורת, נעם שריף, בסיום העונה.

הסימפונית י-ם: מאמצי שיווק

במסגרת הקונצרטים של התזמורת, בהנהלת ליאון בוטשטיין, משולבות שלוש יצירות ישראליות, שתיים ישנות - מאת מרדכי סתר ומאת יהושע לקנר, ואחת מאת בטי אוליברו. התזמורת נסוגה, בשל תגובה קרה של הקהל, מן ההעזה שהפגינה לפני שנים אחדות בסדרת "תגליות", שבה בוצעו בעיקר יצירות רומנטיות שנשכחו שלא בצדק, לדעת בוטשטיין.

אירועים מעניינים יחסית: פנטסיית "הנודד" של שוברט בעיבוד ליסט, הקונצ'רטו לכינור מס' 2 של פרוקופייב. ניסיון שיווקי: קונצרטים מרתוניים שמשלבים סימפוניות, קונצ'רטי, מוסיקה קאמרית ורסיטל בערב ארוך אחד. גם הסדרה הוותיקה "ליטורגיקה" מתמידה ותכלול שתי יצירות בטוחות, ה"סטבאט מאטר" של רוסיני והרקוויאם של מוצרט.

קאמרטה: סומכים על רמת הביצוע

תזמורת קאמרית זו מציבה תחרות שקולה לפילהרמונית מבחינת הרמה, והרפרטואר שלה כולל מוסיקה סימפונית מהתקופה הקלאסית (היידן, מוצרט, בטהובן). יתרון: באולם של מוזיאון תל אביב שומעים היטב, מכל מקום, תחושת המעורבות בהתרחשות עולה, בלי ספק, על מה שמרגישים במקומות מרוחקים בהיכל התרבות.

ההיצע של קאמרטה בעונה זו אינו מצטיין בהעזה. עם הקונצרטים הבולטים נמנים הופעה של הזמרת האוקראינית אולגה פסיצ'ניק (הנדל ומוצרט), מיסות של היידן עם מקהלה מרומניה, נתח נכבד מהאורטוריה "חג המולד" של באך עם מקהלה מקיימברידג', והאופרה הקצרה "תיאטרון הבובות של דון פדרו" מאת דה-פאיה.

עוד שלושה קונצרטים בטוחים: קנטטת "הקפה" וקנטטת "האיכרים" של באך (קאמרטה נוטה לבצע בעיקר קנטטות חילוניות של באך, מן הסתם מסיבות שיווקיות); "סטבאט מאטר" של פרגולזי ושל ויוואלדי; שני "טה-דאום", של הנדל ושל ארבו פרת.

יצירות ישראליות: שתיים. אחת מאת מארק קופיטמן, אחת מאת קרול וולניאנסקי.

הקאמרית הישראלית: יש אטרקציות

התזמורת, תחת ידו של המנהל המוסיקלי החדש, המנצח האוסטרי רוברטו פטרנוסטרו, מציעה תוכנית שמרנית אך מבטיחה למדי בתחום הבארוק, הבטחה שתתממש אם תושג רמת ביצוע בהתאם (כללית, רמתה של תזמורת ותיקה זו אינה עולה על הישגיה של הסינפונייטה מבאר שבע, למשל). הציפיות מהעונה הזאת של הקאמרית נשענות בעיקר על חמישה קונצרטים בארוקיים, ארבעה בהשתתפותה של המנצחת והכנרת הבריטית אליזבט וולפיש ועוד אחד בניצוחו של יואב תלמי.

כאטרקציות בסדרה הרגילה מסתמנות הופעות של הכנר ההונגרי ברנבס קלמן (עם רעייתו בוויולה), המנצח הצרפתי פרדריק שזלן עם הצ'לן הסולן גארי הופמן, והפסנתרנית הגיאורגית הצעירה קטיה בוניאטישווילי.

בנוסף תוגש סדרת "סובב עולם" ובה בין השאר בנושא "גרמניה" (בניצוח תלמי, ו"הונגריה" (בניצוח גאבור הולרונג).

סינפונייטה: רמת נגינה טובה

חובבי המוסיקה בנגב בכלל ובבאר שבע בפרט נהנים מתזמורת שנשמעת טוב, בניצוחו של מנהלה דורון סלומון, ומהעונה שעברה - גם מאולם בעל אקוסטיקה בהתאם.

מהיצירות שיישמעו בעונה הנוכחית ראוי להזכיר קונצ'טו חדש למנדולינה מאת ברדנשווילי (עם יקי ראובן), קונצרט בניצוח יואב תלמי עם הפסנתרן דניאל גורטלר, ועוד אחד בניצוח סלומון עם צמד הפסנתרנים סילבר-גרבורג, שבו יבוצע בין השאר "קרנבל החיות" של סן-סאנס.

סימפונט: מנצח חדש

מהעונה הזאת נושא עומר מ' ולבר בעול הניהול המוסיקלי, והתזמורת מתמידה בהבלטת הגומחה ה"יהודית" שלה. השנה ייעשה הדבר באמצעות שורת יצירות מאת מחברים אחדים שמוקדשות לחסידי אומות העולם.

יש ברשימה של הסימפונט קונצרטים שעשויים להתברר כמוצלחים מאוד, למשל אחד שבו יבוצעו יצירות של ויוואלדי ושל משה זורמן עם מקהלת "מעיין", עוד אחד שמוקדש למוסיקה צוענית, ועוד אחד שמזמן יחדיו את "מעשה בחייל" של סטרווינסקי עם שוסטקוביץ', ואחר שבו יככב בעמדת הסולן וירטואוז האקורדיון אמיל אייבינדר.

הקיבוצית: סגנון מעורב

בשנים האחרונות גיבשה תזמורת טובה זו, בניצוחו של ירון גוטפריד, קהל מסור ונאמן. הנוסחה: עירוב יצירות קלאסיות מובהקות עם יצירות מתחומי המוסיקה הקלה, לרבות אתנית. עירובים כאלה אינם התו הבולט בעונה זו. רובה נשען על יצירות קלאסיות בטוחות, ובשיאה תבוצע האורטוריה "בריאת העולם" של היידן עם מקהלה מגרמניה ובהשתתפות זמרים סולנים משם.

"הבמה": גם למבוגרים

תזמורת קאמרית קטנה זו, בניצוחה של טליה אילן, תנסה בעונה זו לשוב ולהראות את כוחה גם בסדרה שמיועדת לקהל מבוגר (ולא רק סדרות לילדים ונוער). בפתח העונה תציג התזמורת גרסה בימתית של "השפחה הגברת" מאת פרגולזי, בבימוי דני ארליך, עם זמרים ישראלים ומקהלת כפר סבא בניצוח אהרן חרל"פ.

בהמשך העונה ייעשה ניסיון מעניין ושמו "המוזות של סטרווינסקי" ובו יישבו על הבמה שתי תזמורות קטנות: על האחת תנצח אילן ועל האחרת יופקד בעלה, המנצח הסיני-הישראלי אי-אן שו. יהיה גם קונצרט בארוק עם המנצח והצ'מבלן שלו עד-אל ובסיום העונה תופיע כסולנית הסופרן הילה פליטמן, ישראלית שעשתה חיל באמריקה.

סולני ת"א: עוברים לאולם ענב

התזמורת הקאמרית המצטיינת, בניהולו ובניצוחו של ברק טל, עוזבת את מוזיאון תל אביב ועוברת לאולם מושך פחות (מסיבות כלכליות, מרכז ענב בתל אביב). בתוכניתה בעונה זו מוצעים חמישה קונצרטים, כולם מבטיחים. באחד מהם יופיע כסולן הקונטרטנור הגרמני אנדראס שול.

---

נבחרת החלומות

הלקט המוצע להלן מונה תריסר קונצרטים, שנבחרו מתוך התוכניות של רוב התזמורות. למעשה זה מעין תרגיל היפותטי שנשען על העדפות אישיות של הח"מ וגם מתעלם מדפוסי הצריכה השכיחים של שוחרי המוסיקה הקלאסית בישראל. הרי הניסיון מלמד (לשמחתם של רוב מנהלי התזמורות) כי הקהל, באלפיו, מעדיף לרכוש מנוי לתזמורת מסוימת ולא לפזר את בחירותיו על גופים אחדים. הסיבות המשוערות: שמרנות, הנחה כספית, חיפוש פתרון פשוט.

התוצאה, לדעתי, אינה ממקסמת את התמורה האמנותית שאפשר להשיג כאשר מרכיבים תוכנית אישית ובוחרים בקפדנות. לדוגמה: ודאי ששיאי החוויה הסימפונית המובהקת במלוא עוצמתה מושגים בקונצרטים של הפילהרמונית בהיכל התרבות, אך ספק אם הדבר נכון גם ליושבי היציע במקומות הרחוקים בהיכל; קונצרטים סימפוניים מסוימים שמוצעים במוזיאון תל אביב הם מתחרה שקול שכדאי לפחות לנסותו.

הרשימה להלן מיועדת לכן למתעניינים שעוד לא קנו כרטיסי מנוי לעונה זו, ואינה מביאה בחשבון קונצרטים אטרקטיוויים בהחלט בחיפה, בירושלים ובבאר שבע, מפני שאפשרויות הבחירה של תושבי מקומות אלה מצומצמות ממילא. בנוסף אין הרשימה מיועדת לשוחרי התנסויות במוסיקה חדשנית (קונצרטים של "אנסמבל המאה ה-21" למשל).

• התזמורת הפילהרמונית (שלושה קונצרטים): "שירים אחרונים" של שטראוס עם כריסטיאנה אלצה; שנברג ושוסטקוביץ' בניצוח ירון טראוב; "ריגולטו" של ורדי, בסיום העונה.

• "סולני תל אביב" (שלושה קונצרטים): לפחות לפי רמת הביצועים בעבר מוצדק להמר על 60% מהתוכניות של האנסמבל הזה (שלושה קונצרטים מהחמישה המוצעים, בוודאי לרבות זה שבו מופיע אנדראס שול).

• תזמורת קאמרטה (שלושה קונצרטים): שוב בחירה קשה. אפשרות סבירה, שכרוך בה בהכרח ויתור על קונצרטים מוצלחים: שלושה אירועים מתוך הסדרה הווקאלית (למשל: "סטאבאט מאטר" של פרגולזי, "טה-דאום" של ארבו פרת ושל הנדל, מיסות של היידן עם מקהלה מרומניה).

• התזמורת הסימפונית ראשון לציון: הסימפוניה מס' 4 של מאהלר בניצוח אילן וולקוב.

• התזמורת הקאמרית הישראלית: או אחד הקונצרטים הבארוקיים בניצוחה של אליזבט וולפיש, או הקונצרט בניצוחו של יואב תלמי.

• התזמורת הקאמרית הקיבוצית: "בריאת העולם" של היידן.

תגיות: חג המוזיקה הישראלית, חגי חיטרון