הבוגרים הבולטים באמנות יוצאים מן המסגרת
יום רביעי 12 באוגוסט 2009 03:00 מאת: אלי ערמון אזולאי | תצלום: ינאי יחיאל
הם לומדים מן העבר, אבל גם מסתכלים קדימה. יש להם שאיפות גדולות, אבל הם יסתפקו לעת עתה בסטודיו משלהם. תשעה בוגרים בולטים של בתי הספר לאמנות בארץ מציגים את עבודות הגמר שלהם
סטודנטים לאמנות נתקלים בזמן הלימודים באינספור דימויים, רפרנטים, תיאוריות, זרמים, מגמות והלכי רוח ומחשבה. הם צריכים לדעת לשלב בין התיווך וההנחיה של מוסדות הלימוד ובין חקירה עצמאית על משמעותה של האמנות בעבורם.
»עכבר קפה: יובל סער מסקר את תערוכות הבוגרים בבלוג העיצוב שלו
»המדריך המלא לתערוכות הבוגרים 2009
» שלוש עבודות בולטות בתערוכות הבוגרים - חלק א'
» פרוייקט מסלול - גירסת המציאות
כחלק מפרויקט הבוגרים נבחרו תשעה סטודנטים שהשכילו גם ללמוד כל מה שאפשר מהמוסדות ומהמורים שליוו אותם, וגם לעבוד על תהליך אינדיווידואלי של גיבוש מודעות עצמית. הם מתייחסים בעבודותיהם הן לפן האישי, הן למדיום עצמו והן למהלכים החוצים דיסיפלינות ומדיומים. כמו כן הם בוחנים סוגיות חברתיות, כלכליות, פוליטיות, אזרחיות ומגדריות. הסטודנטים שנבחרו גם התמודדו בעבודתם עם בעיות כמו המעבר מחלל העבודה לחלל התצוגה והיחס בין האובייקטים לחלל.
כדי להציג מגוון רחב של עשייה, מחשבה ושיח אמנותי נבחרו הסטודנטים משישה בתי ספר שונים. העבודות מעידות כי הסטודנטים אוהבים את מה שהם עושים וערים למגמות ולהתרחשות ב"עולם האמיתי" - גלריות ומוזיאונים בארץ ובחו"ל. רובם מבקשים כעת למצוא סטודיו (הרוב בתל אביב) ולהמשיך לעבוד.
צולם במוזיאון תל אביב לאמנות
מאות סטודנטים לאמנות סיימו כעת את לימודיהם והתחרות גדולה. כדאי איפוא לסטודנטים לנסות וליצור גם מסגרות אלטרנטיוויות להצגת עבודותיהם - לפתוח חללי תצוגה, לערוך אירועים ולכוון ליוזמות אמנותיות חדשות.
אלה ספקטור, בת 29 מתל אביב
מציגה בתערוכת הבוגרים של בצלאל
מנחים: רועי רוזן וטליה קינן
פרט מ"Study Case"
בחדר הקטן והנעים שספקטור הציגה בו את תערוכתה, נדמה כי הדברים יצאו מכלל שליטה (הפח העמוס עלה גדותיו ואורות בוקעים ממנו), מכשירים שינו את ייעודם (התנור נהפך לגוף תאורה), דברים זזו ממקומם ואובייקטים דרשו לעצמם זכות פעולה (הבסים שבקעו מהרמקול שהונח מתחת לשולחן הקפיצו את מילויי הטושים שהונחו מעליו, וכך נוצרו מעין ציור מופשט).
ספקטור מציגה עבודות שמשתנות שוב ושוב. זהו ביטוי לתהליך שהיא עוברת. תחילה בשיח פנים אמנותי (מחווה לאמנים מן העבר: מרסל דושאן, ג'ף קונס ויוזף בויס), אחר כך חריגה ממנו והתבוננות עליו מנקודת מבט חיצונית, הומוריסטית ומודעת לעצמה, ולבסוף חזרה אליו בשפה חדשה, אישית ומקורית.
"במיצב שלי, ‘Study Case', הפכתי את המושג הפסיכואנליטי/פלילי ‘למידת מקרה'. כאן המקרה הוא לימודים, למידת אמנות. התערוכה מסמנת מבחינתי שבר או משבר שנובע מהעיסוק המופשט הזה שנקרא להיות אמן. בחרתי מספר אלמנטים סטריאוטיפיים של סטודיו האמן - ספה מרופטת, מאפרה שמעשנת את עצמה, ציור שמצייר את עצמו, תנור ספיראלות שהוחלפו בניאון קר. הסטודיו הזה מתפקד לבד, הוא אינו נתמך על ידי שום אדם ולא נזקק ליד אנושית. יש בו משהו שקצת מגחך על המקצוע שבחרתי ללמוד, ובו בעת הוא גם מחווה למקום, לרגע, לאבות הקדומים של האמנות ושלי".
טל ברויטמן, בן 27 עובר לגור בתל אביב
בצלאל
מנחים: שוקי בוקובסקי, טליה קינן ואבי סבח
פרט מ"ללא כותרת"
טל ברויטמן מבקש בעבודתו לנכס כמעט כל דבר לטובת האמנות והיצירה. הוא מנסה לכונן את זהותו כיוצר דרך אתוס ופאתוס גברי ופרמיטיווי. זה נעשה ברצינות רבה אך גם בהומור עצמי.
ניכוס החלל נעשה באמצעות מיסמור הקירות, שריטות וחריטות על הקיר, בהצבת ספה ושולחן, תליית קרני שור, ראש של פיל עשוי מגף בוקרים, חבל ושן פיל כסמל לציד מוצלח ולמעשה גבורה, כלי נשק עתיקים, וכן רישום דיוקן עצמי גברי עם איבר מין העשוי שקית אשכים מעור וציור של דמותו של רוברט דה נירו מהסרט "נהג מונית". המשחקים הפיסוליים של ברויטמן ואופני ההצבה הפשוטים והמדויקים מצליחים ליצור נוכחות פיסית של מישהו שכמעט אינו רלוונטי בעולם.
"הרעיון היה ליצור חלל שהוא סוג של מקום שמישהו גר בו, מקום לא מוגדר", אומר ברויטמן. "מיצב מכל הדברים, איך מציבים ציור באינסטליישן, לתלות פסל הקיר, פסל ליד ציור. חיבורים שהם אינטואיטיוויים כמו היצירה. התייחסתי לחלל בתור עבודה בפני עצמה היה לי חשוב בחלל עצמו בתור מצע, כמו בד של ציור".
אלה קריגר, בת 26 מקיבוץ רשפים
מציגה בתערוכת הבוגרים של המכללה האקדמית אורנים
מנחים: אסף רומאנו ויוחאי אברהמי
"כוכב Star"
עבודתה של אלה קריגר מציגה איקוני תרבות באמצעות מדיומים שונים. בין האייקונים אפשר למצוא את דמותו של סנט ג'ורג', דימוי של אלוויס פרסלי כפי שנתפש על ידי אנדי וורהול, וגיבור העל הבדיוני סופרמן.
קריגר הפכה את כולם למופע צללים שטוח, שמשוכפל על קיר טלוויזיות עשויות מקרטון וצלופן. כמו וורהול היא עושה זאת על רקע צבעים שונים, אלא שהיא בניגוד אליו יוצרת שכפול פרגמנטרי - היא מערבת בין הדימויים השונים. עבודתה של קריגר גורמת לחשוב על מערכות ייצור באמנות ועל שכפול וקריסה של דימוי.
"מעניין אותי מקום מתעתע, דבר המקרין קסם פתייני, מעין כוכב, שאינו אמיתי, שהוא פיקציה. מתח שבין המנגנון המפעיל ופני השטח הוא סוג המתח שמעסיק אותי בהיבט הפסיכולוגי, התרבותי ובעיקר האישי. קופסאות הקרטון והצלופן שבמיצב, אורזות בתוכן דימויים נוצצים של גיבורים, מוכרות זוהר ובו-בזמן חושפות את זילותן וריקנותן. עבודת הויידיאו מציעה סוג אחר של החצנת ראווה - ראווה של הרס. החייאת הצלליות למופע תיאטרון קולנועי מסתיימת בקריסת המסכים".
» תערוכת בוגרי המכון לאמנות של מכללת אורנים 2009
אדר אביעם, בן 26 מתל אביב
מציג בתערוגת הבוגרים של המדרשה לאמנות בבית ברל
מנחים: מיכל נאמן ורומן הלל
פרט מ"ללא כותרת"
תערוכת הגמר של אדר אביעם מורכבת רובה מציורים ומיעוטה פסלים שמתגבשים יחד לדיוקן גרוטסקי, הן במישור האישי והן במישור החברתי והפוליטי. ההקשרים והדימויים העולים מהתערוכה הם ברובם מקומיים-ישראלים-ציוניים, לצד דימויים שהושאלו מהתרבות אמריקאית אבל בעקבות הגלובליזציה כבר נעשו מקומיים. אביעם מגחיך סמלים שונים כמו קישקשתא, בירה גולדסטאר ואבטיחים, דגל ישראל, חולצות סוף מסלול טירונות וכלי נשק שונים.
הכוח בעבודתו הוא בהצגתה של דמות הישראלי-יהודי-ציוני כאנטי גיבור - ככבשה שחורה שאינה מצליחה לעמוד בדפוסים, בתפקידים ובציפיות של המערכת. האלימות, הדם, המוות, המלחמה והכיבוש אינם טראגיים בעבודתו של אביעם אלא קומיים, עלובים ופאתטיים. זהו ביטוי ציני לחוויה פוסט-טראומטית, והוא מתגבש לאמירה ביקורתית ונוקבת.
"אין לי סיפורי גבורה. זאת באמת תחושת ריקנות ותחושת פספוס. מעולם לא קמתי תחת אש ותפסתי פיקוד ואף אחד לא מת לי בידיים. לא נשמתי לרווחה אחרי היתקלות וביקשתי סיגריה וגם לא היתה בחורה עדינה ורחמנית (כזאת עם ריח של מקלחת) שאמרה לי לשמור על עצמי ועמוק בתוכו פחדה להישאר לבד אבל לפחות ראיתי ערבי מת. זה גם משהו. אני מקווה שזה ישאיר בי משקעים. שהוא יחזור לי בחלומות, שיהיו לי שתיקות ארוכות ולא מוסברות, שגם לי יהיה סיפור לספר".
»
תערוכת הבוגרים של המדרשה לאנות בית ברל
נחום טייטלבאום, בן 29 ממבשרת ציון
מציג בבית הספר מוסררה
צילום
מנחה: אוסנת אוסטרליץ'
"מראה הצבה - ללא כותרת"
כמעט כל תערוכת בוגרים מתהדרת בגוף עירום המוצג דרך פריזמה אירוטית, מינית, רומנטית, שלרוב מעוררת פרובוקציה כזו או אחרת. עבודתו של נחום טייטלבאום אינה נענית לדפוס המוכר.
למרות העירום המלא, שפת הצילום של טייטלבאום אישית, כנה ומטרידה. בהצבה יפה רגישה ומדויקת הכוללת מיצג וידיאו המפוצל לשלושה מסכים הוא משחזר עם טוש אדום את האזורים שבהם נותח בניתוח לב שעבר, כשמעל מופיע תצלום נוסף שלו בתנוחת ישיבה.
טייטלבאום מסביר כי עיסוקו בגוף מתחיל בדימוי הגוף ככלא, בשאלה מהי שלמות ובניסיון קבלה של הגוף הלא מושלם. "המחלוקת הפנימית הזאת קיימת אצלי הן במישור הפיסי הגשמי, ההשלמה או החוסר השלמה עם הצורה החיצונית שנולדתי אליה, והן במישור הנפשי. הניסיון להשלמה עם המערך הנפשי והפיסי, מביא אותי לא אחת לתהומות שקשה לצאת מהם אך בו-בזמן מתפתחת לה סוג של השלמה עם הגוף ועם האדם שממלא אותו".
» תערוכת הבוגרים של ביה"ס מוסררה
מורן גוטמן, בת 31 מירושלים
בית הספר מוסררה מדיה חדשה
מנחים: אורי דרומר ודוד דניאל
פרט מ"פרקורסורים"
מורן גוטמן מנסה לבחון מהו דימוי וכיצד יש לשקף אותו, מה מאפשרים סוגי החומר, ומהן האפשרויות או הגבולות של כל מדיום שהיא יוצרת בו. התכונות השונות של החומרים שהיא בודקת מובילות לביטוי שונה של הדימוי - מזוהר וחד עד למטושטש, מחוק וכמעט נעלם.
דימויים - ביוגרפיים אולי - של משפחה, נשיות, טביעת אצבע וזהות מהדהדים בחומרים השונים: תצלומים שהודפסו על פח בצורת שקופית שהולכים ונמחקים כמו מקרן השקופיות, תבניות יציקה בתצורות שונות של חיים ומקום שהיה שם עד לא מזמן, שמלה ריקה מגוף שתלויה באוויר ועבודת וידיאו שאין לה התחלה וסוף.
שם העבודה, "פרקורסורים", לקוח מהשפה הביולוגית ומורכב מלפני (prae) ולרוץ (currere), כלומר "קודמן" - חומר שהוא שלב בסינתזה של חומר אחר. עניינה של גוטמן במדעי החיים ובחומרים כימיים הוא שמוביל אותה לחקור את תהליכי התפתחות החומר.
"אני רואה משמעות בטביעת האצבע כמקור לזיהוי הגנום של כל פרט ופרט מתכונות אופי ועד לתחלואה עתידית העלולה לקטלג ולמנוע חופש בחירה. איפשהו בהצבה, שוב מנקודת ראותי בלבד הקו ייצור, השורות המוכתמות ביוגרפיה (שקופיות על פח) והגנטיקה (אצבעות משומרות בתבניות קרח) תלויות כרצפי דנ"א מקוטעים. שילוב בין מדיומים שונים - וידיאו, פיסול וצילום. חקירת מעמד הזהות האישית תוך כדי שחיקת הביוגרפיה הפרטית והצבת האדם באור פוסט מודרניסטי נוקב ומובחן".
אבינועם שטרנהיים, בן 26 מתל אביב
מציג בתערוכת הבוגרים של מכון אבני
מנחים: עמי פייצ'ביץ', גבי קריכלי, מנחם גולדנברג,
בויאן לזנוב, יוסי ברגר, אסי משולם ואריק מירנדה
"מראה הצבה - ללא כותרת"
תערוכתו של אבינועם שטרנהיים מחוכמת ואינטליגנטית החל בשמות העבודות וכלה באופן ביצוען. פסליו קונצפטואליים ובעלי רבדים רבים אבל ציוריו אינטואיטיוויים ואקספרסיוויים. אמנות בשבילו היא קרקע למשחק. הוא בודק את גבולות החומר, מה קורה כשהוא מתערבב עם חומר אחר ואילו תכנים חדשים אפשר ליצור על ידי שימוש בקיים. כמו כן הוא מתייחס ליצירות אמנות שנעשו בעבר ומציג מהלכי מחשבה ביקורתיים על יחסי השוק עם האמנות לצד ביקורת תרבות עכשווית.
"העיתון המחוק", הוא אומר, "הודבק בטלאים לבנים מעיתונים אחרים ומדבר על הבריחה מהחדשות ואיבוד המשמעות של התוכן העיתונאי כאשר המציאות חוזרת על עצמה בוורסיות שונות והעיתון נהפך לכלי בידור בזמן שתיית הקפה בבוקר".
"ארון הספרים" שעשוי מכרכי האנציקלופדיה העברית הוא "הצעה לשימוש פונקציונלי של אותם ספרים מאחר שאף אחד לא יקרא בהם יותר מעבר לצרכים נוסטלגיים". העבודה "פצצה גרעינית" היא גולגולת של הישראלי המצוי עשויה מגרעינים שחורים.
פסליו, הוא אומר, נראים כמו אמנות. "הם מסודרים יחד במיצב של ‘הסלון של האספן' ומחפשים את הצדקת קיומם ומקומם בעולם. הם מחופשים לרהיטים מעוצבים בצבעי שחור לבן. כדי לנסות לשרוד בעולם הפונקציונלי שלנו, כאשר השאלה ששומעים הכי הרבה היא ‘ נו... וכסף אפשר לעשות מזה?' האם הם ראויים להתקיים בעולם אם הם לא עושים כסף? ואת מי זה מעניין בכלל מחוץ לדלתות הגלריה. ואיפה אני אשים את הפסלים אחרי שהתערוכה תיגמר? בגלל זה אני משתדל לא לעשות פסלים גדולים מדי. זה מגדיל את סיכויי ההישרדות שלהם".
» לתערוכת הבוגרים של מוכן אבני
אלעד זלמן, בן 27 מחיפה
ויצ"ו חיפה
צילום
מנחים: מיכה קירשנר, ראובן קופרמן ושמחה שירמן
פרט מ"ללא כותרת"
עבודתו של אלעד זלמן בוחנת את כוח הצילום בעידן הפוסט-מודרני שבו אפשר לעבד, לשנות וללטש כל דבר בעזרת מחשב. הוא התייחס לפסוק "ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמי, ובשר מבשרי; לזאת ייקרא אשה, כי מאיש לוקחה-זאת" (בראשית פרק ב' פסוק כ"ג) והעניק לו ביטוי חזותי. בסדרת תצלומים מעובדים הוא יצר שש דמויות עם ראש של אשה וגוף של גבר. אין זה ניסיון הגדרת זהות העצמי באופן חדש ואינדיווידואלי כי אם מעשה קסמים או תעתוע, שמעורר הרהורים ומערער על סדרי עולם ועל הבניות חברתיות בהקשרים של זהות מינית. כל דמות בסדרה מיוצגת על ידי שני בני זוג ולכן היא אינה פורצת עד הסוף את השיח ההטרוסקסואלי-דיכוטומי. אבל יש בה כדי לגרום לצופה להבין את אלה שבחרו בניתוח לשינוי הגוף.
"כל צלם הוא ‘אל קטן' היכול לברוא לעצמו עולם", אומר זלמן. "עולם של דימויים, פנטסיה ומציאות. עולם שהכל יכול להתרחש בו. הצלם הוא כל יכול, הוא שקובע מה הצופה יראה וכיצד הוא יראה זאת. בעבודה מיזגתי בני זוג לאדם אחד, מתוך ניסיון להתעמת עם הנושא הטכני ומתוך הבנה שנושא זה טעון כבר במקורות. בימינו, בעידן הפוסט-מודרני, לכל אדם יש יכולת בחירה. הוא יכול לעצב את עצמו מחדש ולבחור מי או מה הוא רוצה להיות היום ואיך הוא יהיה מחר".
» תערוכת הבוגרים של ויצ"ו חיפה
מיה לנדמן, בת 27 מהרצליה
המדרשה לאמנות בבית ברל
מנחים: הילל רומן, מיכל נאמן ואתי יעקבי
פרט מ"ללא כותרת"
מיה לנדמן יצרה מעין "חדר פלאות" ומעבדה לחיות מוזרות, הכלאות גנטיות, וחיות משוכפלות. הרבה דימויים תלויים על הקיר, על החיבור בין הקיר לרצפה ובתוך ויטרינות. ציורי אקוורל עדינים שמאפשרים לחיבורים החדשים שהיא עושה להיראות אפשריים ואף טבעיים ופסלים המתחבאים וצצים מכיוונים לא צפויים. חלל התערוכה שלה משחקי ודמיוני באופן ילדותי ונדמה כמו הגשמת פנטסיה ויזואלית של עולם החי שאין בו הפרדה בין המינים השונים.
"בספארי באפריקה אפשר להתקרב לזברות עד כמעט מרחק נגיעה", היא אומרת, "וכולן לבנות עטופות בשמיכת פסים שחורה, כל שמיכה ייחודית כמו טביעת אצבע. אם מסתכלים טוב אפשר למצוא גם זברה שבין כל הפסים מסתתרת אצלה גם נקודה. אני בחיפוש תמידי אחרי הנקודה הזאת, אחרי הטעויות. כשאני נתקלת במושלם אני מפרקת אותו ומרכיבה מחדש. כך נוצר מנגנון אישי של טעויות מבוקרות".
» תערוכת בוגרי המכון לאמנות של מכללת אורנים 2009
» תערוכת הבוגרים של המדרשה לאנות בית ברל
» תערוכת הבוגרים של ביה"ס מוסררה
» לתערוכת הבוגרים של מוכן אבני
» תערוכת הבוגרים של ויצ"ו חיפה
תגיות:
אבינועם שטרנהיים,
אדר אביעם,
אלה ספקטור,
אלה קריגר,
אלי ערמון אזולאי,
אלעד זלמן,
טל ברויטמן,
מורן גוטמן,
מיה לנדמן,
נחום טייטלבאום,
תערוכות בוגרים