עננים בקיץ

יום שישי 07 באוגוסט 2009 03:00 מאת: סמדר שפי

תגיות: אילנה חמאוי, אינה פולונסקי, אלינה שמוקלר, אנדרי לב, בן בן רון, גד זוקין, ינאי סגל, נגה שץ, נטליה זורבוב, סמדר שפי, עידו שמי

כדי ליהנות מהתערוכה של אילנה חמאוי "שמים וארץ" לא די במבט חטוף. "ריפרש 2" היא לעומת זאת תערוכה מרעננת לימות הקיץ החמים

אילנה חמאוי היא אמנית ירושלמית שהציגה כמה פעמים ב"משרד בתל אביב" ובמעט מאוד תערוכות קבוצתיות. נתקלתי בעבר בעבודות שלה ושמה נחרת בזיכרוני. התערוכה הנוכחית בבית האמנים, שאצרה יהודית שפיצר, היא הזדמנות להתרשם ממבחר גדול יחסית של יצירתה (כ-11 עבודות) והיא מתגלה כאמנית איכותית, ישירה ועמוקה.

העבודות, רישומי פחם וגרפיט על גיליונות נייר גדולים, עוסקות כולן בנוף, לרוב תיאורי שמים. זו אחת מאותן תערוכות שמבט חטוף מדי יראה בהן מונוטוניות, אבל מבט נוסף יגלה בהן דרמה גדולה ואפילו תעוזה.

ההקשר לתולדות האמנות רחב מכדי לעמוד כאן על כולו. החל בציורי שמים בציור הדתי של הרנסנס והרנסנס המאוחר, דרך הציור הנדרלנדי (במיוחד ציורי הימייה, שבהם השמים ממלאים לפעמים שני שלישים מהציור), וכלה בהקשר המתבקש מכל לרומנטיקה ובמיוחד לקספר דוד פרידריך, הרומנטיקן הגרמני המשובח שפעל במאות ה-18 וה-19.

"שמים מספר 1" של אילנה חמאוי. דרמה גדולה ואפילו תעוזה

מעניינת הזיקה של חמאוי לאמנות עכשווית, ובמיוחד לעבודה של ויה קלמינס האמריקאית, אחת האמניות הוותיקות המוערכות ביותר בזירה הבינלאומית. קלמינס, שבתחילת דרכה יצרה אמנות עם זיקה לעבודה של גרהרד ריכטר, יוצרת בעשורים האחרונים בעיקר ציורי גרפיט ותחריטים שעוסקים בפני הים, שמים עם כוכבים ומדבריות. העבודה של חמאוי, שעוסקת בתנועה ובדרמה בתוך מה שהוא לכאורה כמעט דומם, דורשת מידה דומה של קשב, והאסוציאציה לקלמינס (שלמיטב ידיעתי לא הוצגה בארץ מעולם) היא בבחינת מחמאה גדולה.

עבודה יפה במיוחד היא דיפטיכון של שמים, כשהחלוקה לשניים יוצרת קו מתח מרכזי. המעברים של חמאוי בין האפורים לאפורים הבהירים הם מעודנים, דקים עד מאוד, כך שכל רישום פחם שלה נהפך למבוך שאפשר ללכת בו לאיבוד, ללכת שבי אחרי מה שרק כמעט מסומן, כמעט נמצא וכמעט נעלם.

בסדרת העבודות העוסקות בגשר עוסקת חמאוי בהשתקפות, במבט כפול וגם בהתמוססות. כפי ששם התערוכה מרמז, העבודות שלה נוגעות, בהיסוס מעודן, ברגע של איחוד הנוף, ברגע שבו נפרם התפר שבין שמים וארץ; כשהממד הרוחני נהפך לנוכח ואפשר לדמיין שרואים את מה שהיה לפני, מצב ראשוני של קיום שהיה או לא היה, אבל נשאר כזיכרון קולקטיווי וככמיהה לעידן התמימות.

אילנה חמאוי - "שמים וארץ". בית האמנים בירושלים (רח' שמואל הנגיד 12). שני-חמישי: 10:00-13:00, 16:00-19:00. שישי: 13:00, 10:00; שבת: 11:00-14:00.

---

הרשימות של דה וינצ'י

התערוכה הקבוצתית "ריפרש 2" היא תערוכת קיץ משמחת שהקלילות שלה אינה בבחינת שם קוד לנביבות. גילת נדיבי יצרה הקבץ מעניין של ציור ופיסול של אמנים מוכרים יותר ופחות, וההצלחה של התערוכה נובעת מכך שהעבודות מחזקות זו את זו. יש להן שפה משותפת אף שאין ביניהן דמיון.

נטליה זורבוב מציגה שתי עבודות גדולות מצוירות בצבע אקרילי על בד. זורבוב, שהציגה תערוכות יחיד בגלריה העירונית ברחובות ובעין הוד, מציירת ציור פיגורטיווי כמעט נאיווי. העניין העיקרי בו הוא הסגנון הזוויתי והיבש, שמעלה על הדעת מפגש בין אלכס כץ לאדוארד הופר. ב"חסר בית ברכבת", ציור של קרון ברכבת עירונית נראים כל הנוסעים מסוגרים, מכונסים ומתוחים. כל אחד מהם יכול להיות חסר בית, גם הגבר הלבוש חליפה בקדמת הציור, וגם האשה הקוראת במרכז ששערה הבהיר אסוף מעלה. זורבוב משתמשת בדגמים בבגדי הדמויות ובציור הרצפה ויוצרת תחושה של התרחשות אינטנסיווית מאחורי הציור הפשוט ואפילו האיורי לכאורה. ב"צהריים במלון" ההרגשה הזו חזקה לא פחות לנוכח הזוג המנוכר בחדר מלון שכולו מלאכותיות, עם נוף של ים, מפרשיות וצפרדע אשפה גדולה.

"חסר בית ברכבת" של נטליה זורבוב. התרחשות אינטנסיווית

שתי עבודות הפיסול של גד זוקין יפות מאוד. זהו פיסול חופשי מהסוג שנדחק בעשור האחרון לטובת מיצבים. בשתי העבודות, "טיפה" ו"טפטוף", זוקין מתקרב לעיצוב משחקי משהו, עם אסוציאציות לחיות דימיוניות ולאנימציה, ובכל זאת הוא נשאר נטוע הרחק במסורת של פיסול מודרניסטי, החל בצ'ילדה ועד קארו.

החדר הקטן ובו עבודות של אנדרי לב ואינה פולונסקי מצדיק אפילו לבדו את הביקור בתערוכה. לב בלט לטובה בתערוכה של בוגרי התואר השני של בצלאל במתחם התחנה ביוני החולף ואילו את העבודה של פולונסקי לא הכרתי. העבודות של שני האמנים ניחנות באיכות גבוהה במובהק ובשפה תרבותית שאינה שגורה. פולונסקי מאוקראינה ולב מרוסיה מציעים מפגש של יכולת ופנטסיה. הם אינם חוששים שעבודותיהם ייתפשו כקיטש.

כדאי לבקש לראות את נעלי הבלט עם ידיים מפורצלן שיצרה פולונסקי. הן אינן מוצגות בתערוכה ויכולות לעורר מחשבה מחודשת על אמנות גבוהה ונמוכה. העבודות של פולונסקי הן יצירות קטנות, מושלמות לא פחות משהן מוזרות ומטרידות. כך למשל, זאב קטן מהלך מתחת לעצם גדולה מוזהבת, שמזכירה יותר קמע מאשר אביזר סוריאליסטי. העבודות של לב בשמן ועט מרקר ופוליאורטן על מזוניט הן עולמות מורכבים, צפופים ומבהיקים של צמחים, חיות ודגמים. הם מזכירים איורים לספרי דת ומדע מימי הביניים, ודפי רשימות של אנשי רנסנס כמו ליאונרדו דה וינצ'י. עם זאת הברק, הכהות והשלמות הופכים אותם לאובייקטים מובהקים של מותרות, אף שהם אוצרים איזה סוד.

עבודות אחרות בתערוכה - ציורי הטבע דומם של ינאי סגל או הטבע הפנטסטי של נגה שץ, בית של בן בן רון, העולם המשובש בעבודה של אלינה שמוקלר והפסלים המשחקים והנוגעים ללב של עידו שמי - פועלים היטב יחד ומשרטטים יקום שמתבונן פנימה, משתומם, יותר מאשר משתעשע עם עצמו.

"ריפרש 2". גלריה פלורנטין 45 בתל אביב. שישי-שבת 11:00-13:00; שני-חמישי 18:00-20:00.

לפרטים על "שמים וארץ": תערוכת יחיד של אילנה חמאוי לפרטים על "ריפרש 2" - Refreah 2