באתי, צילמתי, ניצחתי

יום רביעי 20 במאי 2009 03:00 מאת: דנה שוופי

בפעם השנייה בתוך שנה, זכה אבי וייסבלאי בתחרות ליצירת סרטוני בזק. איך מצלמים סרט תיעודי בכמה ימים ובצוות מצומצם?

בתקופה שבה קטעי יו-טיוב של דקה או שתיים זוכים למיליוני צפיות, נדמה שהעתיד שייך לסרטונים הקצרים, שמספקים חוויה מתומצת הדומה יותר לתשדיר פרסומת. "אנשים צופים היום באינטרנט יותר מבטלוויזיה או בקולנוע", מסכים אבי וייסבלאי, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שזכה לאחרונה בשתי תחרויות המתמקדות ביצירת סרטי בזק קצרים. עם זאת, הוא מבהיר, "ברור שזה מעורר מחשבה אבל עדיין צריך להשאיר מקום לסרטים הארוכים. לעשות סרט שאין בו מחשבה או אמירה זה קצת סתמי".

לפני מספר ימים התבשר וייסבלאי, בן 29, כי סרטו "האשה עם מצלמת הקולנוע" זכה בפרס לסרט הטוב ביותר ובפרס הצילום בתחרות ה"דוקו-צ'אלנג'" של פסטיבל דוקאביב, שמבחר מסרטיה ישודר הערב בערוץ "יס דוקו". במסגרת התחרות התבקשו במאים ליצור סרט תיעודי באורך ארבע עד שבע דקות תוך חמישה ימים, על פי הגדרות שנמסרו להם ברגע האחרון. כל צוות הפקה הגריל באירוע הפתיחה שני ז'אנרים קולנועיים והתבקש לבחור אחד, ובנוסף נמסר להם נושא (הפעם היתה זו העיר תל אביב) שאליו יהיו חייבים להתייחס.

רק לפני פחות משנה קטף וייסבלאי את הפרס הראשון בתחרות "48 שעות", שבה היה עליו ליצור סרט עלילתי קצרצר תוך שתי יממות. הסרט, "ללא מרשם", קומדיית ריגול שעסקה בפורמולה הפותרת את בעיית הזיקנה, קיבל ארבעה פרסים בתחרות העולמית של הפרויקט במיאמי, וביום שני האחרון הוצג במסגרת מקבץ סרטים קצרים בפסטיבל קאן. נדמה שלמרות חיבתו לעשייה הארוכה והעמוקה, וייסבלאי נהפך אשף של המדיום הקצר.

אבי וייסבלאי. "אולי שווה לפרוש בשיא" (צילום:רונן גולדמן)

"צריך להיות מאוד ממוקד, לחשוב תוך כדי תנועה", מעיד וייסבלאי על עשייה מסוג זה, "אתה לא יכול לקחת את הזמן שלך. אתה מצלם ויודע שהסרט הזה יקרה, שאתה חייב לעשות אותו, לא משנה מה. מצד שני אין לך את הפרספקטיבה לחשוב, לראות חומרים, להבין מה עובד ומה לא. אתה כל הזמן רץ וכמעט אף פעם לא ישן".

אין אגו-טריפ

"האשה עם מצלמת הקולנוע" עוסק בדיוקנה של לאה אקסלרוד, אלמנתו של נתן אקסלרוד, מחלוצי הקולנוע בארץ ויוצר "יומני כרמל" שהיו משודרים מדי שבוע בבתי הקולנוע. בדקותיו הבודדות של הסרט, נראית אקסלרוד כאשר היא משוטטת עם מצלמה ומתעדת את תל אביב, נוהגת ברכב, מבקרת ב"צלמנייה" ובבית קפה ומנהלת שיחות אקראיות ברחוב. התמונה המתקבלת היא של אשה מלאת שמחת חיים וראייה הומוריסטית ומרתקת. הסרט מסתיים ברצף של קטעים שצילמה הגיבורה.

צוות ההפקה מקבל את הפרסים (צילום: YOOKI צלמים)

"את לאה היכרתי כבר שנתיים קודם לכן", מספר וייסבלאי, "כאשר ראיינתי אותה לסרט דוקומנטרי בשם '32' הסוקר את מאחורי הקלעים של הכרזת העצמאות, ונמצא כעת בשלבי עריכה. ראיינתי את מי שהיה ברקע, כמו המזכירה של בן גוריון, הכתבים, הצלמים ולאה - שהקליטה בזמן שנתן צילם בפילם. היא בת 96 אבל צלולה לגמרי ואשה מדהימה. היא שיתפה פעולה בצורה הטובה ביותר".

נראה שאתה נוהג להפנות את המצלמה לאנשים מבוגרים. יש לך משיכה מיוחדת אליהם?

"יש לי משיכה לאנשים שיש להם סיפור מעמיק ויודעים לספר משהו שבאמצעותו אנחנו יכולים להסתכל אחורה וללמוד משהו על העתיד. עם אנשים מבוגרים אפשר לנהל שיחות של שעות, כי יש להם הרבה מה להגיד, ואתה יכול להגיע איתם לגבהים אינטלקטואליים מעמיקים יותר. גם כשחקנים, אין להם אגו-טריפ או תחושה כאילו הם יודעים יותר טוב ממך, הם מאוד נכונים להקשיב לך ואפשר לעבוד איתם כמו שצריך. הצעירים רוצים להיות כוכבים, ואותם זה לא מעניין".

טעם של עוד

וייסבלאי יוצר את סרטיו יחד עם צוות קבוע - הצלם רותם ירון והעורך תמיר אבידור. ב"האשה עם מצלמת הקולנוע" הצטרפו אליהם רק מפיקה ומלחין, צוות נדיר בצמצומו. "אני בעד לעשות דברים בצורה כמה שיותר קטנה ופחות המונית, אבל כמה שיותר איכותית. אני עובד עם רותם הרבה זמן ולכן הסימביוזה בינינו מוחלטת. אנחנו חושבים אותו הדבר. זה הדבר הכי טוב בעשייה של סרט, שכולם בעצם שותפים לה".

מה בעצם רציתם להשיג?

"החלטנו לעשות משהו ממוקד ולספר סיפור קטן שישאיר טעם של עוד. רצינו לעשות לא רק סרט נוסטלגי שמתרפק על מה שהיה פה, אלא גם משהו שיש בו הומור ואמירה. הזכייה נורא הפתיעה אותנו, כי אתה לא עושה סרט במטרה לזכות".

בחמישה ימים בלבד ודאי צצים לא מעט רגעי פאניקה.

"היה רגע אחד שבו המחשב קרס בזמן העריכה והיתה תחושה שהדברים הולכים לאיבוד, אבל הצלחנו להחיות אותו מחדש והכל היה בסדר. אני מאמין שאם אתה יודע מה אתה רוצה בסוף הדרך, אז לא צריכים להיות לך משברים יותר מדי גדולים. חוץ ממשבר עייפות, שזה המאבק הקשה ביותר. אתה קם כל יום אחרי שעתיים של שינה ולא מאמין שאתה עושה את זה לעצמך".

מה הכישורים הנדרשים לעשייה כזו?

"צריך להיות קר רוח יחסית, עירני, ולחשוב מהר כי אין הרבה זמן להעלות רעיונות. להיות מאוד נקודתי ולדעת מה אתה עושה, לראות את התמונה הכוללת, וצריך כמובן שותפים טובים למסע, כי סרט עושים עם קבוצה ולא לבד".

אתה רואה את עצמך ממשיך ביצירה מהסוג הזה?

"אחרי שסיימנו אמרתי שלדעתי זו תחרות סרטי הבזק האחרונה שאני משתתף בה. פעמיים השתתפתי, פעמיים זכיתי ואולי שווה לפרוש בשיא".

תגיות: אבי וייסבלאי, דוקאביב, דנה שוופי, לאה אקסלרוד, נתן אקסלרוד