מילק: שון פן הולך לאיבוד
יום שני 16 במרץ 2009 03:25 מאת: אורי קליין
אורי קליין על "מילק", סרטו האינטליגנטי והראוי לצפייה של גאס ואן סנט, שמשהו בכל זאת חסר בו
שון פן משתייך למסורת של שחקני הקולנוע שהם כוכבים ובו בזמן שחקני אופי (מרלון ברנדו הוא הדוגמה הידועה והמפוארת ביותר של המסורת הזאת). צדק לפיכך רוברט דה נירו, שאף הוא משתייך למסורת הזאת, כאשר בעת שהציג את שון פן בטקס חלוקת פרסי האוסקר האחרון, בחר למנות בראש ובראשונה את שמות הדמויות שפן גילם בסרטים כגון "קוראים לי סם", "איש מת מהלך" ו"מיסטיק ריוור".
בסרט "מילק" מגלם פן את הארווי מילק, ההומוסקסואל המוצהר הראשון שנבחר למשרה ציבורית בארצות הברית, ונרצח ב-1978 יחד עם ג'ורג' מוסקוני, ראש העיר סן פרנסיסקו, העיר שמילק שירת בה. כמו בתפקידיו המצוינים הקודמים, פן נבלע בתוך דמותו של הארווי מילק, ועם זאת נשאר תמיד שון פן; אישיותו מפנה את הדרך לזו של הארווי מילק ובו בזמן עוטפת אותה ומעצבת אותה.
» מילק: למועדי הקרנה ופרטים נוספים
» אוסקר 2009: כל הכתבות, הדיווחים והביקורות
» מילק: הומוסקסואליות, פוליטיקה ורצח
» למה מסתירים את ואן סנט?
» מילק: גלם הומו וקבל אוסקר
» מילק: הגיע לשון פן אוסקר
סופו של הסרט, שביים גאס ואן סאנט, ידוע מראש. לא רק שסיפורו הטראגי של הארווי מילק היה לאחד הסיפורים הידועים ביותר בתולדות המאבק ההומו-לסבי לשוויון, אלא שב-1984 יצר רוב אפשטיין סרט תיעודי מצוין ששמו "The Times of Harvey Milk". הסרט זכה בפרס האוסקר וכל מי שצפה בו אינו יכול שלא להיזכר בסרט בזמן הצפייה בסרטו של ואן סאנט.
שון פן ב"מילק". אישיותו מפנה את הדרך לדמות שהוא מגלם
ואן סאנט אינו מנסה להילחם בזיכרון הזה; הוא מנסה ליצור סרט שמוגדר אמנם כסרט עלילתי שבו שחקנים מגלמים את כל התפקידים הראשיים, אך בסגנונו מבקש להתקרב לסרטו של אפשטיין (יש הממהרים לכנות סרטים מהסוג הזה "דוקו דרמה", שהוא מושג חסר כל משמעות וכדאי לבטל את השימוש בו). בסרטו של ואן סאנט יש עוצמה רגשית חזקה כמו בסרטו של אפשטיין, אך משהו בכל זאת הלך לאיבוד במעבר מהסרט התיעודי לסרט החדש, ודי קשה לשים את האצבע על מקור הבעיה.
פן נבלע בתוך דמותו של הארווי מילק, ועם זאת נשאר תמיד שון פן. "מילק"
היפי ברכבת התחתית
"מילק" סוקר את חייו של הארווי מילק, מאז ימיו כהומו ניו-יורקי בארון, שאף אחז בדעות פוליטיות שמרניות (ב-1964 הוא תמך בבארי גולדווטר, המועמד האולטרה ימני לנשיאות). בתחילת הסרט הוא פוגש ברכבת התחתית בהיפי צעיר ששמו סקוט סמית (ג'יימס פרנקו), בין השניים מתפתח רומן והם עוברים להתגורר בסן פרנסיסקו, שם הם פותחים חנות לממכר מצלמות. החנות ממוקמת באזור רחוב קסטרו, שנהפך למרכז הפעילות ההומואית בסן פרנסיסקו, מעין עיר בתוך עיר, ומילק הופך להיות הפעיל המרכזי (הוא אף זוכה לכינוי "ראש העיר של רחוב קסטרו").
הסרט מתאר את פעילותו הציבורית של מילק, שכוללת כמה הפסדים במערכות בחירות עירוניות עד שהוא נבחר לבסוף לתפקיד אחד המפקחים העירוניים של סן פרנסיסקו (אין זה תפקיד רב דרג, אך עצם העבודה שמילק הוא הומו מוצהר מוסיפה לבחירה מידה של חשיבות). בד בבד מתאר הסרט את חייו הפרטיים של מילק, שמשולבים בחייו הציבוריים: סקוט אינו יכול לסבול את פעילותו הנמרצת של מילק, עוזב אותו, ומילק מפתח מערכת יחסים עם בג'ק לירה (דייגו לונה), גבר צעיר ממוצא לטיני.
ואן סאנט מקדיש זמן לתיאור הדמויות המרכזיות שסובבות את מילק - ובהן קליב ג'ונס (אמיל הירש), פעיל צעיר נוסף, ואן קרוננברג (אליסון פיל), לסבית שניהלה במרץ את מסעות הבחירות של מילק - וכל אחת מהן מעוצבת בדיוק רב. סרטו של ואן סאנט, החל מתחילתו בניו יורק ועד הגיעו לשיאו הבלתי נמנע, מבקש לתאר סגנון חיים שמיתרגם לפעילות פוליטית. זו הצלחתו הגדולה ביותר.
כאשר מילק נבחר לתפקידו מצטרפת אל הסרט הצלע הנוספת שלו, שנושאת בחובה את בשורת המוות שתשים את הקץ לפועלו הפוליטי החלוצי והנועז של הארווי מילק: זהו דן וייט (ג'וש ברולין המצוין אף הוא), עמית של מילק, שיהיה לרוצחו - ולרוצחו של ראש העיר (ויקטור גארבר). הסרט מבקש להציג את דן וייט כהומו מודחק, שהבהלה שלו מעצמו מיתרגמת להומופוביה ולאלימות.
זו פרשנות לגיטימית; פשעי שנאה נגרמים לעתים קרובות בגלל פחד מהעצמי; אבל הפרשנות הזאת היא כמעט מיותרת. לסופו של הסרט, שמתועד בדיסקרטיות ראויה להערכה, היתה אותה עוצמה לו הסוף היה מגיע ללא הנמקה מרומזת אפילו, כמעין פרץ של אלימות פתאומי ומבהיל, כפי שהתפרצויות כאלה הוצגו בעבר בכמה מהסרטים הטובים ביותר שתיארו את האלימות הרוחשת בלב החברה הבורגנית האמריקאית.
חצי הכוס המלאה
"מילק" הוא סרט אינטליגנטי וראוי לצפייה, אך משהו חסר בו, כנראה משום רצונם של גאס ואן סאנט והתסריטאי דסטין לאנס בלאק להציג את "חצי הכוס המלאה" של סיפורו הטראגי של הארווי מילק. סרטו התיעודי של אפשטיין הופק שנים מעטות אחרי הרצח הכפול והמם את הצופים בזעמו ושברון לבו. לעומת זאת ואן סאנט ובלאק מעדיפים להתמקד בבשורה שנושא סיפורו של הארווי מילק בהנחה שהדברים השתנו במדינת קליפורניה. הסרט ספוג באופטימיות שמתאימה לתחילת העידן של ברק אובמה, אבל חסרה בו האפילה של עידן ג'ורג' וו' בוש. לפיכך, הסרט נותר מעט מרוחק, ואינו מצליח ממש לרגש.
יצירותיו של ואן סאנט מעניינות; הן נחלקות לסרטים חריגים וכמעט ניסיוניים כגון "איידהו שלי", "ג'רי", "אלפנט" - שזיכה את ואן סאנט בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן - "הימים האחרונים" ו"פראנויד פארק", ולסרטים מיינסטרימיים יותר כגון "סיפורו של ויל האנטינג" וכעת "מילק" (אלה הסרטים שזיכו אותו במועמדויות לאוסקר).
"מילק" הוא מהרבה בחינות ביוגרפיה קולנועית סטנדרטית למדי; גם שילובם של קטעי ארכיון המתארים את המאבק ההומואי שהתנהל בשנות ה-70 אינו חורג מהצפוי והמקובל. אבל עם זאת, "מילק" הוא סרט שתובע את תשומת הלב, הרבה בזכות הסיפור שלו, ועוד יותר מכך בזכות הופעתו של שון פן בתפקיד הראשי. הופעתו כוללת את כל הסתירות והניגודים שהיו קיימים בדמותו של הארווי מילק; היא מורכבת יותר מהסרט עצמו.
בעוד שהסרט הולך בבטחה אל עבר סופו הידוע מראש, פן, בהופעתו, מציג את דמותו של מילק כמהות מורכבת העומדת במרכזה המסע הבלתי נמנע אל המוות. הוא מציב בהופעתו את השאלות האידיאולוגיות המרכזיות שהסרט מעדיף רוב הזמן לרחף מעליהן; זהו הכבוד הראוי ביותר למי שהיה לוחם נחוש, עדין, לעתים חמור סבר ולפעמים משועשע, במאבק שעדיין לא תם.
"מילק". בימוי: גאס ואן סאנט; תסריט: דסטין לאנס בלאק; צילום: האריס סאווידס; מוסיקה: דני אלפמן; שחקנים: שון פן, ג'וש ברולין, ג'יימס פרנקו, אמיל הירש, דייגו לונה, ויקטור גארבר, אליסון פיל, ג'ף קונס
» מילק: למועדי הקרנה ופרטים נוספים
» אוסקר 2009: כל הכתבות, הדיווחים והביקורות
» מילק: הומוסקסואליות, פוליטיקה ורצח
» למה מסתירים את ואן סנט?
» מילק: גלם הומו וקבל אוסקר
» מילק: הגיע לשון פן אוסקר