נדב אזולאי: לא גימיק ולא אביתר בנאי

יום חמישי 02 באוקטובר 2008 04:51 מאת: נויה כוכבי

נדב אזולאי, דמות מפתח בסצינת המוזיקה בבאר שבע, מוציא אלבום בכורה. נכון ש"אין רוקנרול בעברית", הוא אומר, אבל צריך ליצור אותו

נדב אזולאי לא מרוצה כשאומרים לו שהמוסיקה שלו מזכירה את זו של אביתר בנאי. "אני לא חירש, אני מבין את זה", הוא אומר. "יש לי אתו מערכת יחסים מורכבת. אחרי שאמרו לי שאני נשמע כמוהו, הפסקתי לשמוע אותו לתקופה ארוכה. זה היה טראומטי".

אזולאי, בן 23, עומד להוציא אלבום בכורה, "בצד של הרעים", בלייבל העצמאי "היס". בניגוד לרבים מבני גילו, האלבום הזה אינו הצעד הראשון שלו במוסיקה. אזולאי הוא בעליו של אולפן רווחי ודמות מפתח בסצינה המוסיקלית הערנית בדרום.

כמו מוסיקאים לא מעטים, גם אזולאי השליך לפח את הגרסה הראשונה של אלבום הבכורה שלו. "יש משהו מאוד לא טבעי בלכתוב כמה שירים, לקחת גיטרה ולהקליט באולפן הביתי", הוא אומר במרפסת הקטנה של אולפני קקטוס בשכונת רמות בבאר שבע. "יש בזה משהו בעייתי, קצת פגי. האולפן לא יכול להיות אינקובטור. כשהקלטתי את הגלגול הקודם של האלבום היו לי כל האמצעים, וחבל".

בשנתיים שעברו מאז הגלגול הקודם של "הצד של הרעים" חבר לאזולאי גיל נמט והפיק יחד אתו את האלבום. "גיל הוא חלק אינטגרלי מהיצירה שלי. זו יצירה של שני אנשים, אם לא יותר", אומר אזולאי. "אני שמח שהעיכובים האלה קרו".

נדב אזולאי באולפני קקטוס בבאר שבע: "אני מאמין שמהמקום המנותק לא יוצא כלום". (תצלום: אוריה תדמור / ג'יני)

את האלבום הוא מתאר כחיפוש. "מהשיר הראשון, שנפתח ב'אולי אני בכלל חלום של מישהו אחר', ועד הסיום, שבו אני כותב על האנשים שנפרדתי מהם בדרך 'תחסרו לי במיוחד בימי שישי' - זה חיפוש שאתה לא אמור להגיע לסוף שלו. האלבום הוא ניסיון לברר. אבל אני משתדל לא להתלהם. לא להיות מוסיקאי ממורמר שרק מבקר".

ביקורתי אבל לא אאוטסיידר

עם זאת, ביקורת לא חסרה באלבום. למשל, השיר "ניצנים", העוסק בתוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד". "זה רק שם קוד לתופעת החלומות-אינסטנט", אומר אזולאי. "ראיתי את הגמר, כי חבר טוב שלי התמודד שם - וגם זכה. אם היית באה לבאר שבע לפני ארבעה חודשים היית רואה את ישראל בר און יושב מחוץ לחדר חזרות עם האקוסטית וצועק את השירים שלו. קשה לי לא להיות ציני מול הדבר הזה, אבל אני אהיה כן - השיר שלי נפתח במשפט 'מתי כבר יגיע התור שלי'. השיר הזה הוא הפורקן שלי, ההתמודדות עם הקונפליקט בין הרצון שיאהבו אותי ובין הרצון לשמור על האמינות שלי. הציעו לי להשתתף ב'כוכב נולד' ואולי עשיתי טעות שלא הלכתי, כי יכול להיות שייקח לי עוד חמש שנים להגיע למקום הזה, אבל מרגע שמלבישים אותך בבגדים האלה אתה לא יכול להופיע עירום בשום צורה. יכול להיות ש-100 אלף איש ישמעו אותי, אבל אף אחד לא יקשיב".

אזולאי סבור שלעובדה שהוא לבקן יש קשר להצעה שקיבל: "כשדיברתי עם המפיקה של 'כוכב נולד', שאלתי אותה אם היא יודעת איך אני נראה והיא אמרה שכן. שאלתי כמה אחוז מהרצון שלהם שאני אהיה שם נובע מכך שאני מוכשר וכמה מאיך שאני נראה. היא אמרה שזה בערך 30:70. אני לא מתעלם מזה, אבל זה משהו שלא בחרתי, כי זה טבעם של פגמים גנטיים. אני מניח שזה השפיע רבות על הדרך שבה האישיות שלי התעצבה. יכולתי להגיד שאני לבקן-סונגרייטר, אבל זה גימיק, ואני לא גימיק".

למה האלבום נקרא "בצד של הרעים"?

"האלבום הוא כמו המפה הזאת שאתה נתקע עליה אחרי שאתה מסיים את החלק בחיים שהחברה סללה לך מראש. סיימתי את התיכון ומטעמים בריאותיים לא הייתי בצבא. אחרי שעשיתי שנת שירות נהפכתי לאדם חופשי והייתי צריך לברר אחרי איזה חלום אני רודף, לאיזה צד אני מצטרף. אני חושב שבמדינת ישראל מאוד קשה לא להרגיש שאתה בצד של הרעים. אני לא בטלן, אני עובד קשה, אבל אני לא מצטרף למסלול המהיר של צבא, טיול בהודו, פסיכומטרי, אוניברסיטה, עבודה. הבחירות שלי היו נגד כל העולם, נגד כל הציפיות והסיכויים".

אתה מרגיש אאוטסיידר?

"אני מאוד ביקורתי, אבל אני לא אאוטסיידר. דווקא העובדה שאני ממקם את עצמי בצד מסוים מראה שאני חי בחברה הישראלית ומתמודד עם זה. זה מאוד חשוב לי ומטריד אותי. אני מכיר הרבה אמנים שהם בחוץ וזה נראה לי תלוש. אני מאמין שמהמקום המנותק לא יוצא כלום. אני משתדל לחיות פה ולא במקום אחר".

השיר "שאריות", למשל, נכתב בעקבות כתבה שקרא על חסר בית שנכח בפיגוע. "לא קרה לו כלום", מספר אזולאי, "הוא ניגש ומרח את עצמו בדם של אנשים אחרים וחיכה שיפנו אותו לבית חולים, שייתנו לו ארוחה חמה ומיטה לישון בה. קשה לשמור על השפיות שלך בישראל".

אזולאי גם כותב בעברית ומסתייג מהניסיון של אמנים ישראלים רבים לכתוב טקסטים משמעותיים באנגלית. לדעתו, חוץ ממקרים ספורים, כמו "איזבו", זה לא עובד: "אני יכול לבקש שתעבירי לי את הקולה באנגלית, אבל הסיכוי שאני אוכל להגיד משהו מעניין ואמיתי על החיים והמציאות כשאני לא מדבר בשפה שאני חי אותה כרגע - קלוש. על מי הם מנסים לעבוד?"

אז למה רוקנרול?

"אני מבין את חמי רודנר ששר 'אין רוקנרול בעברית', אבל צריך לייצר אותו. באנגלית אתה ישר מדמיין מעיל עור ומגפיים ואת הסיגריה והכל מתיישב. בעברית זה 'אתה זוכר נסענו לאילת, שרנו ביטלס בקולות'. אתה מדמיין את אריק איינשטיין ויהונתן גפן. אני מנסה ליצור משהו חדש שיתאר את המציאות שבה אני חי ואת עצמי".

מתנשאים על הדרום

את אולפני קקטוס הקים לפני שלוש שנים וחצי יחד עם דויד פרץ, שסגר אז את האולפן הקודם שלו, "סוף היקום". אזולאי למד סאונד אצל פרץ; כעבור כשלושה חודשים נהפך התלמיד לקולגה. אחר כך, תוך כדי נסיעה משותפת למרכז הארץ, החליטו השניים "ללכת על זה בגדול" ולפתוח יחד אולפן.

שניים וחצי החדרים של קקטוס שוכנים בקומה העליונה של בית הוריו של אזולאי ויש בהם קונסולה ענקית שהוכנסה פנימה בעזרת מנוף ("כמעט חטפתי התקף לב מלראות את הכסף שלי מתנודד ככה באוויר", הוא צוחק). הוא אומר שלנוכח העומס על האולפן, יעברו בקרוב לחלל גדול יותר.

כמה אמנים מוכרים, כמו שרון מולדאבי, להקת "פונץ'" וגבריאל בלחסן, באו במיוחד לבאר שבע כדי להקליט בקקטוס. האולפן גם עובד עם קבוצה מרשימה של להקות מקומיות שמרכיבות את מה שאזולאי מכנה בחוסר חשק "הסצינה הבאר-שבעית", כמו "מריונטה סול", "טריקסרין", יוחנן קרסל וכמובן אזולאי ופרץ עצמם. "אני לא מייחס הרבה חשיבות לדיבור על הסצינה הבאר-שבעית", הוא אומר. "דיבור בא והולך, גדל וקטן, ולא בהכרח משקף את המציאות. זה לא עניין פיקטיווי - יש כאן הרבה מאוד התרחשות באולפנים, בהופעות, בחדרי חזרות, אבל זה יימשך גם אחרי שיפסיקו לדבר על זה".

בעיניו, התפישה שלפיה הצלחה של המוסיקה הבאר-שבעית פירושה פריצה אל המרכז - מקבעת את מעמדה כפריפריאלית ואינה מאפשרת לה להתפתח. הוא נזכר במפגש שכינסה אחת מחברות המוסיקה הגדולות שהיה מיועד ל"גילוי כישרונות" בדרום ומתאר בהומור מהול בכעס את ההתנשאות של בכירי החברה. "הם אמרו לנו שאנחנו לא יודעים מה אנחנו עושים ומה זה אולפן ואיך מוציאים דיסק בכלל", הוא אומר. "אין להם מושג למה אנחנו מסוגלים".