הקרב על יוסאריאן
יום חמישי 25 בספטמבר 2008 05:34 מאת: שירי לב-ארי
בתוך שבועיים הפך התרגום החדש של "מלכוד 22" לרב מכר בישראל. איך עברו זכויות התרגום של הספר, שהיו שייכות לאשר ביתן, לידי המו"ל יהודה מלצר?
לא לעתים קרובות ספר ישן קם לתחייה ומזנק אל רשימות רבי המכר בתוך זמן קצר. אבל במקרה של "מלכוד 22" זה רק הגיוני; נדמה כי במציאות הישראלית ספרו האנטי-מלחמתי הידוע של ג'וזף הלר עדיין רלוונטי. לאחרונה יצא לאור תרגום חדש לספר הפולחן הזה, בספרי עליית הגג בשיתוף הוצאת ידיעות אחרונות, והצלחתו מיידית: בתוך שבועיים נמכרו כ-15 אלף עותקים שלו.
מאחורי תחייתו של "מלכוד 22" - סיפורו של יוסאריאן, טייס מפציץ בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה - עומד סיפור מו"לי מעניין. את התרגום החדש הוציאה לאור הוצאת ספרים אחרת מזו שרכשה לפני 37 שנה את הזכויות לספר ופירסמה את התרגום העברי הראשון.
ב-1971 יצא לאור התרגום הראשון לעברית של "מלכוד 22", בהוצאת ביתן, וזכה להצלחה רבה. לתרגום היו אחראים שניים - בני הדר ובני לנדאו. הספר רכש מעמד של ספר פולחן גם בישראל, ורבים קראו ואהבו אותו. אולם עם השנים הוא הלך ונעלם מן החנויות. בשנים האחרונות נמכרו רק כמה עשרות עותקים שלו בכל שנה.
את הוצאת ביתן הקים אשר ביתן, מו"ל ותיק ובעל זכויות, שבקטלוג ההוצאה שלו מצויים לא מעט אוצרות ספרותיים. בשנים האחרונות מתמודד ביתן עם מחלה שצימצמה את פעילותו כמו"ל. בעקבות זאת גם מקומו של "מלכוד 22" על המדפים בחנויות הלך והצטמצם, מה שאיפשר את מכירת הזכויות מחדש.
יהודה מלצר נידנד
במשך השנים התעניינו לא מעט מו"לים ברכישת זכויות התרגום של הספר. בסופו של דבר מי שקנה את הזכויות הוא יהודה מלצר, מו"ל ספרי עליית הגג, שבאותה זריזות ועיקשות הביא לישראל את ספרי "הארי פוטר" - ללא ספק עסקת חייו.
כיצד זה קרה? מלצר תמיד אהב את "מלכוד 22", שבנוסף להיותו ספר בעל פוטנציאל כלכלי מתיישב היטב עם עמדותיו הפוליטיות. לפני קרוב לעשר שנים הוא פנה לסוכנות פיקרסקי, המייצגת בישראל את בעלי הזכויות על הספר - סוכנות ICM האמריקאית. זו אישרה את מכירת הזכויות למו"ל החדש, לאחר שהבינה כי הגרסה העברית של הספר כמעט שאיננה נמצאת בחנויות. כך תורגם הספר לעברית בפעם השנייה, בידי ירון בן-עמי, שתירגם בין השאר ספרים של דאגלאס אדמס ואת "נפלאות התבונה" מאת ג'ון נאש.
"גם הסוכנות בארץ וגם הסוכנות בארצות הברית ראו שיש מו"ל ישראלי שכבר כמה שנים מתחנן לקבל את הזכויות לספר", אומר מלצר. "אשר ביתן היה מו"ל חלוצי בצעירותו, ובשנים האחרונות מצבו אינו טוב. היה לי ברור שיגיע רגע שבו מו"לים נוספים בארץ יהיו מעוניינים בספר. אז הלכתי לאילנה פיקרסקי ונידנדתי וביקשתי לקנות את הזכויות. היא פשוט ידעה שאני מחכה לזה שנים, ובמקביל כל המו"לים האחרים סביבי כנראה נרדמו בשמירה".
לדברי מלצר, הוא שילם בעבור זכויות התרגום סכום לא גבוה יחסית - ככל הנראה כמה אלפי דולרים. "שילמנו סכום מגוחך יחסית לחוזים המנופחים שהוצאות גדולות משלמות לאחרונה", הוא אומר. "אני ממילא קונה מעט מאוד זכויות של ספרות בדיונית באמריקה ובאנגליה. גם כי אני לא רוצה להיכנס למכרזים, זה לא שווה את זה, וגם כי לדעתי השפה שהכי קשה לתרגם ממנה לעברית היא דווקא אנגלית. זו שפה עשירה, גמישה ועמוקה. המו"לים הישראלים חושבים שאין בעיה לתרגם מאנגלית, אבל בסופו של דבר קשה מאוד לקרוא בעברית ספרים של סלמן רושדי, פיליפ רות או סול בלו".
את התרגום החדש לעברית של בן-עמי ערכו אמיר צוקרמן ויהודה מלצר, וקרא אותו גם אורי דרומי, לשעבר נווט בחיל האוויר, כדי שיתקן פרטים הקשורים בעולם הטיסה.
"הנושא עלה אצלנו אבל החלטנו לא לגעת בזה", אומר ערן זמורה, מבעלי הוצאת כנרת-זמורה ביתן, בנוגע לרכישת זכויות התרגום של הספר. "הזכויות היו שייכות לאשר ביתן, ובגלל הקשר והכבוד שיש לנו אליו כשותף לשעבר, לא רצינו לקחת ממנו ספר שהצליח. הרבה שנים הוא נמכר טוב, אבל כשאשר נחלש הוא לא הודפס מחדש. אם הוא היה מוותר על הזכויות, בוודאי הייתי נאבק על הספר".
סיפורה של הוצאת ביתן הוא סיפור לא קל. ההוצאה, שהוקמה ב-1963, הוציאה לאור במשך השנים ספרים טובים, רבים מהם גם זכו להצלחה, למשל "לא שם זין" של דן בן-אמוץ, "אודיסיאה בחלל" של ארתור ס' קלארק ו"בובי פישר מלמד שח". בקטלוג
ההוצאה יש גם ספרים של עודד בורלא, חזי לסקלי, רבקה רז ושורה ארוכה של ספרי ילדים ונוער. באמצע שנות ה-90 נקלעה ההוצאה למשבר כלכלי, בעקבות השקעה בתחום המולטימדיה, שלא הצליחה.
"אבא חולה מאוד כבר כמה שנים", מספר יובל ביתן, בנו של המו"ל אשר ביתן, העובד בתחום ההיי-טק. "הוא לא יכול לתחזק את ההוצאה, ובשנים האחרונות הוא פחות התעסק עם ספרים חדשים, ועוד פחות עם ספרות יפה. אני יודע שכמה מו"לים רצו את הזכויות ל'מלכוד 22', אבל אף אחד לא פנה לאבא, לקנות ממנו ישירות את התרגום. העדיפו ללכת למי שמחזיק את הזכויות בארצות הברית ולעשות חוזה חדש. מכיוון שהחוזה של אבא ישן, משנת 71' - אבא הכיר אישית את ג'וזף הלר ואפילו נפגש אתו - בעלי הזכויות העדיפו חוזה חדש.
"למיטב ידיעתי עוד היה אפשר להשיג את הספר בחנויות, יחסית לספר כל כך זקן הוא היה מוצלח - כמה עשרות ממנו נמכרו כל שנה".
האם יש בתרגום החדש משום פגיעה כלכלית בהוצאה?
יובל ביתן: "זה לא פגע באבא כלכלית, אבל זה פגע בו רגשית, הוא היה מאוד קשור לספר הזה ולא סתם הוא הוציא אותו לאור, הוא ראה בו סמל. אם היו באים אליו ומציעים לקנות ממנו את התרגום, זה היה יותר הגון בעיני.
"כרגע ההוצאה לא מתנהלת", הוא מוסיף. "יש הרבה מאוד ספרים שהלכו לגריסה, כי להחזיק מחסן עולה הרבה כסף. יש מחברי ספרים שהחזרנו להם את הזכויות. יש ספרים שהזכויות בידינו אבל כבר לא מדפיסים אותם ולכן אי אפשר למצוא אותם בחנויות, למשל הספרים של דן בן-אמוץ. זה עסק שהולך וגווע, כמו אבא פחות או יותר. 'מלכוד 22' זה עוד מסמר בארון".
קסמו של תרגום ישן
לא מעט קוראים ישראלים נקשרו במשך השנים לתרגום הישן והטוב של "מלכוד 22", ויש להניח כי ימשיכו לאהוב אותו גם בעתיד. כעת, למן הרגע שבו הזכויות עברו לידי הוצאה אחרת, חל איסור על הפצת התרגום הישן.
דבר דומה קרה בעבר עם תרגומים אחרים לספרים קלאסיים. למשל, התרגום החדש של אילנה המרמן ל"הנסיך הקטן". קוראים לא מעטים המשיכו לבקש את התרגום הישן והמקסים של אריה לרנר, אולם כאן זכויות התרגום שייכות בשני המקרים לעם עובד, כך שאפשר גם היום להשיג בחנויות את שני התרגומים.
"התרגום הישן של 'מלכוד 22' באמת היה תרגום יפה לזמנו, וגם הצליח", אומר מלצר. "בהתחלה חשבתי לפנות לאשר ביתן ולשלם לו על התרגום, ואחר כך לפנות אל שני המתרגמים ולהציע להם לעשות מתיחת פנים לעברית שלהם. זה כמעט קרה. במשך חצי שנה הקלדנו את כל הספר כדי שהם יוכלו לעבוד על הטקסט, בני הדר בניו יורק ובני לנדאו בקליפורניה. אבל בסוף הם לא רצו והעניין בוטל.
"אני מבין את החיבה לתרגום הישן, אבל זו לא העברית של היום", מוסיף מלצר. "זה כמו שקרה עם התרגום מחדש של 'דון קיחוטה'. התרגום הישן נהפך לחלק מהביוגרפיה שלך. אנשים אוהבים את הביוגרפיה של עצמם, ואין מה לעשות נגד זה".