פרטיטורה בתלת-ממד

יום חמישי 11 בספטמבר 2008 05:25 מאת: נעם בן זאב תצלום: דניאל בר-און / ג'יני

המוסיקאי תום טללים יציג מהשבוע הבא בביאנלה לאדריכלות בוונציה יצירה שנוצרה בתוכנת מחשב המשמשת לתכנון אורבני. כל תו בה מייצג בית בירושלים הצפופה. כך נשמעת התפוצצות אוכלוסין

"מערכת המידע הגיאוגרפית" (GIS) היא תוכנת-על, שיכולה לשמש מסד נתונים משוכלל, מפה תלת-ממדית ומנתחת נתונים: "אפשר להשתמש במערכת לתכנון אורבני, מיפוי, ניהול מדעי הסביבה וניתוח נתונים גיאוגרפיים", נכתב עליה במילון, "וגם למחקר וניתוח בקרימינולוגיה, היסטוריה גיאוגרפית, חיזוי אסונות טבע וזיהום סביבתי". בשום מקום לא מוזכר שאפשר להשתמש בה להלחנת מוסיקה - וזה בדיוק מה שעשה המלחין תום טללים. מיום ראשון הקרוב תוצג היצירה ששמה "בנוגע לזמן נותרנו, חלוקים" - מיצב-פסל מוסיקלי שיצר טללים עם הפסל לירן צ'צ'יק בעזרת מומחה התוכנה צבי וינוקור - בביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה.

טללים, יליד 1978 בירושלים, למד קומפוזיציה ונגינה ממקורות מגוונים - בין היתר אצל המלחין אריק שפירא והנקשן ז'ן-קלוד ג'ונס, בבית הספר רימון ברמת השרון ובאקדמיה המלכותית למוסיקה בהאג (משם יש לו תואר שני). יצירתו מבוססת על ניתוח נתוני הגידול באוכלוסין בירושלים: "המוסיקה משקפת תנועה בתוך העיר, בין שכונות, אזורים שונים ובתים", הוא אומר. "GIS מנתחת נתונים של 30 אלף בתים - כל אחד עד הפרטים הקטנים ביותר של ההיסטוריה של המתגוררים בו ומה השינויים שנעשו בו". התוכנה מתרגמת את הנתונים לצלילים לפי הוראות שהוא מזין לתוכה ובעזרתה "יצרתי מה שאפשר לתפוש כפרטיטורה תלת-ממדית", הוא אומר. "כל בית הוא כמו תו, ובאמצעות התוכנה אני עושה מסע בתוך העיר ומנגן את התווים האלה. צפיפות האוכלוסין באזור, המצב הסוציו-אקונומי של התושבים, גיל הבית, מיקומו ועוד עשרות פרמטרים - הצלילים שנוצרים מהצטברות הנתונים מעבירים את האופי של כל אזור לפי המשתנים הללו, ואת התחושה שנוצרת במעברים בין אזור לאזור".

והמאזינים-הצופים יודעים לאילו אזורים אתה מתכוון?

"יש צג קטן שמראה את קו המתאר של העיר ולאיזו נקודה בה הגענו במסע - אבל רק בערך, לא כל בית ובית. מי שמכיר את ירושלים יידע".

בין עולמות

טללים למד נגינה בהרבה כלים בילדותו - תחילה כינור, שבו רצה מאוד, ואחר כך פסנתר, קסילופון וגיטרה; ולכל אורך התפתחותו מצא עצמו מנסה לשלב בין עולמות שונים: בין נגינה מתווים לאלתור, בין הסגנון הקלאסי לג'ז ורוק, בין כלים אקוסטיים לאלקטרוניים ובין מוסיקה מסורתית לניסיונית. "תמיד היה לי קל יותר ליצור וללמוד יצירות שלי מאשר יצירות כתובות של אחרים", הוא אומר.

עיבודיו ללהקות שבהן ניגן הושפעו מפאנק חריף והוא גם הלחין לקולנוע - בין השאר לסרטיו של אביו, הדוקומנטריסט אשר טללים. משנת 2000, שבה נסע להולנד, הוא מופיע ומלחין שם, מציב מיצבים אודיו-ויזואליים, עוסק ברדיו ובמחשבים וכותב אלגוריתמים למחשבים שיבצעו את המוסיקה שלו; וכשהם לא יכולים לעשות זאת הוא בונה את הכלים בעצמו.

לירן צ'צ'יק (מימין) ותום טללים: "תמיד היה לי קל יותר ליצור וללמוד יצירות שלי מאשר יצירות כתובות של אחרים" (תצלום: דניאל בר-און / ג'יני)

"ב-2000, כשעזבתי, לא הייתי מודע כל כך לסוגיות פוליטיות", אומר טללים, "התרכזתי בעצמי, להיות מוסיקאי, להגדיר את הסגנון שלי ולהתלבט. מההיבט של הגלות השאלות התחילו להתעורר: למה הקונפליקט באזור לא נגמר, למה המצב רוח קודר כל כך, מה הייאוש הזה, למה נואשו משלום. אני חושב שלגידול האוכלוסין תפקיד גדול בכך: כדור הארץ הגיע למיליארד הראשון רק בשנת 1800 ומאז קופץ ומכפיל עצמו; ואפילו שהבעיה ידועה ודיברו עליה, לירושלים הצפיפות הזאת קריטית: אזור מוגדר, שכונות שכבר שלא ניתן להרחיבן, והאוכלוסייה גדלה בהן וגדלה. ירושלים היא מיקרוקוסמוס חברתי בעיני".

האוכלוסייה לא רק גדלה - היא גם מסוכסכת מכל עבר. יש גם היבט פוליטי ליצירה שלך?

"ראשית, עצם היכולת לאגור את הנתונים על חיי בני האדם בעיר ולהשתמש בהם - זה כבר עניין פוליטי. איכשהו הצלחתי לשים יד עליהם: אמנם בדרכים חוקיות, ולמטרות לגיטימיות, לא להרע; אבל מפחיד לחשוב מה יקרה אם מישהו ירצה להצליב את כל הנתונים במערכת-העל הזאת - הלוא זוהי מערכת ‘אח גדול' אמיתית.

"שנית, הנושא של התערוכה, שאצרו מיכל צדרבאום וניצן קלוש, הוא אדריכלות לאורך הזמן, ואיך מתבטאת תוספת הבנייה שהולכת ומצטברת על הבניינים הקיימים: גם זה עניין פוליטי לא פחות.

"היצירה אמנם מבוססת על הנתונים, אבל אני לא מדען אלא מלחין", מוסיף טללים, "ולכן מנסה להביע דרך הנתונים את מה שאני מרגיש. אני לא מאמין ביכולתה של המוסיקה להעביר רעיונות קונקרטיים וגם לא מתעניין בזה. היצירה שלי היא איפוא ביטוי של הנתונים".

אפשר להביע רגשות באמצעות אלקטרוניקה ומחשב?

"תכנות ומחשב הם כמו כלי נגינה: כלשעצמם אינם מבטאים דבר אלא הם אמצעי הבעה. המחשב הוא באמת כלי נגינה ואני מנגן עליו גם בהופעות: אחרי לימוד של כל כך הרבה כלים מתברר שמצאתי את הכלי שלי".

כל בניין הוא תו

ואיך נשמעת התפוצצות אוכלוסין? איזו מוסיקה נובעת מהדחיסה האנושית בירושלים?

"הואיל וכל בניין הוא תו, מתקבלות מנגינות ביצירה - אם כי המנגינות שלי מאוד מהירות ודחוסות, ונשמעות יותר כענני צליל מאשר מלודיות. יש קולות שונים, צלילים שמייצגים כל בית והיחסים בין הבתים: מיקומם נקבע בכל רגע על ידי המחשב, והם עוברים בין שישה רמקולים במערכת שניצבת מול המאזינים ולא סביבם: כך ניתן לשמוע את הקשר בין הרמקולים, את הרבדים שנוצרים ואת מסע הצלילים במרחב.

"המוסיקה האלקטרונית היא כל הזמן תהליך של חיפוש ולמידה, אין צלילים סופיים ומוגדרים כמו בכלי נגינה. בשבילי, הצורך להמציא כל הזמן, לקבוע בעצמך את הצלילים ודרך הפקתם, בלי שנגן יעשה זאת, זהו לימוד אין-סופי ואני זקוק לו. קשה לי עם משהו שקיים מן המוכן".

מיצב הפסל-צליל של טללים וצ'צ'יק נוצר בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ואמנות, שגרירות הולנד בישראל ומוסדות אחרים. הוא יעמוד במקומו שלושה חודשים, אבל טללים החליט לא להשלים יצירה אחת סופית שתושמע בלולאה שוב ושוב ("לופ"). "המסעות בתוך העיר, הנתיבים השונים, אינם חוזרים על עצמם ואינם מתוחמים בזמן", הוא מסביר. "אני לא רוצה להציג לצופה או למאזין משהו מוגמר וסופי וקבוע. הוא יכול להקשיב ליצירה דקה וחצי - ובאותה מידה גם שעתיים".

אם כך, זו יצירה שאורכה שלושה חודשים?

"כן, והיא כזאת בגלל הסדרנים במוזיאון ולמענם. חשבתי עליהם, שעומדים יום ולילה ליד הפסל, כשהחלטתי לא לעשות לופ שיחזור על עצמו שוב ושוב, כדי לא לשגע אותם".