נותנים את ה(רינג)טון

יום רביעי 20 באוגוסט 2008 05:21 מאת: נויה כוכבי

לתרומה של חברות מסחריות לאירועי מוסיקה יש מחיר. סלקום, למשל, בחרה שלא להעסיק מנהל אמנותי לפסטיבל "ווליום כנרת", שיתקיים בשבוע הבא

אין כמעט אמן ישראלי שהמוסיקה שלו לא שודכה כבר לאחת מחברות הטלפוניה הניידת - אם זה ברי סחרוף, יהודית רביץ, אביב גפן ואפילו מאיר אריאל, שכבר איננו כאן. במצב הזה לא מפתיע, שאירוע המוסיקה גדל הממדים של השנה מתקיים ביוזמתה, בחסותה ובצבעיה של סלקום. פסטיבל "ווליום כנרת" יתקיים בפעם השנייה בשבוע הבא, בימים שלישי עד חמישי. לפסטיבל, שייערך במשך שלושה ימים בחוף גולן שבכנרת, צפויים לבוא כ-40 אלף בני נוער, לפי הערכת המארגנים.

מלבד הבמה המרכזית, שבה יתקיימו גמר תוכנית הטלוויזיה "כוכב נולד" ועוד 11 מופעים של אמנים בעלי שם, יועלו בפסטיבל 15 הופעות נוספות של אמנים בראשית דרכם, בשלוש במות-צד קטנות יותר. ביניהם, "דפנה והעוגיות", בעז בנאי, "לוס כפרוס", "התבלינים" ו"מלכה באיה". על פי ההערכות, לבמות הקטנות יבוא קהל של כ-1,000 בני אדם, הרבה יותר מזה שבא להופעה ממוצעת של אחד האמנים הללו במועדונים. חברת פלאפון מצדה מקיימת במשך הקיץ סדרת מופעים, "הבית הכחול", באמפיתיאטרון קיסריה, בהם מופעים של רביץ, סחרוף וריטה, בניהולו האמנותי של קובי בן עטר.

שני גורמים עיקריים הביאו לכך שחברות מסחריות הן נותנות החסות העיקרית לאירועי תרבות. שינויים בדרכי צריכת המוסיקה הביאו לקריסתו של המודל הכלכלי שאיפשר לאמן להתפרנס, גם אם בקושי רב, ממכירות אלבומים. לכך נוסף המחסור הוותיק בתקציבים ממשלתיים שיגבו את האמנים. במצב כזה האמנים נתונים לחסדיהן של חברות מסחריות, שהאינטרס שלהן הוא שיקולי תדמית ורווח.

מוסיקה בשירות המותג

הפעילות של חברות אלה בתחום אמנם תורמת לקיום אירועי מוסיקה, אבל ההשלכות שלה עשויות לעורר מחלוקת. ב"ווליום כנרת", למשל, בחרה סלקום שלא להעסיק מנהל אמנותי לפרויקט, בניגוד למקובל באירועי מוסיקה בהיקף כזה בישראל ובחו"ל. במקום זאת השתמשה החברה בשירותי מיתוג, הפקה וייעוץ שונים.

"אנחנו מתעסקים בתרבות מפני שזה טוב בשבילנו, זה לא רק קטע פילנתרופי", מבהיר עדי כהן, סמנכ"ל השיווק של החברה. "אנחנו עושים את זה בשביל תפישת המותג שלנו. בחרנו להתמקד בקהל של צעירים, כי בעולם הסלולר הם סוג של מנוף. הם יותר פתוחים ונכונים לשינויים מצד אחד, ומהצד השני הם נורא ציניים. כשהצעירים האלה ייכנסו יותר למעגל המרכזי של כוח הקנייה בישראל, יהיו הרבה מותגים שייאלצו להתמודד אתם מחדש. אנחנו מתייחסים אליהם ככוח קנייה עתידי, ומוסיקה מתחברת לסלולר בקלות. לאורך זמן מוסיקה מחברת אותנו לצעירים ותורמת לתדמית המותגית".

עדי כהן: “סוג של מנוף”                             שאול מזרחי: “מיש־מש אמנותי”
                                                             (תצלום: תומר אפלבאום)

לקראת הפסטיבל הציבה סלקום אולפן-חנות נודד בשורה של ערים - אשדוד, תל אביב, באר שבע, חיפה ואילת - ובו הוקלטו סינגלים ללהקות צעירות מקומיות, בשיתוף אמנים כמו יהלי סובול ומוקי. חלק מהלהקות האלה גם יופיעו בפסטיבל. בחברה מעריכים כי לפעילות הזאת נחשפו כמה עשרות אלפי צעירים. בצירוף הקהל שיבוא לפסטיבל, סלקום מעריכה-מקווה כי בעזרת הפעילות המוסיקלית שלה היא יוצרת קשר כלשהו עם כרבע מגילאי 14-18. לדברי כהן, רק 40% מהצעירים האלה הם לקוחות של החברה.

איך נקבע מה ישמעו הצעירים האלה? כהן אומר כי תהליך בחירת האמנים היה תוצאה של עבודה משותפת של כמה גורמים. "כדי לבנות את התוכן אנחנו עושים סקרים. יש לנו מחלקת מחקר שמטפלת בזה, והיא צד אחד בעניין. מהצד השני ישנן פרומרקט (חברת מיתוג והפקה) וחברת התוכן שלנו, לוגיה", הוא אומר. "מספר הטאלנטים שהיה עליהם דיון לא היה גדול. בכל מתחם היתה אולי להקה אחת או שתיים שהיתה לנו התלבטות לגביה. המחקרים לא עזרו הרבה לגבי הלהקות הלא מוכרות, אז לקחנו לגביהן הימור מסוים, הימור מושכל".

לא ראיתם צורך בניהול אמנותי?

כהן: "אין מיליון דרכים להרכיב את המופע שעל הבמה המרכזית. לגבי הבמות הצעירות, יש לנו נגישות להרבה גורמים מקצועיים, ולכן לא ראיתי צורך במנהל אמנותי. זה אמנם ליין-אפ מורכב, אבל זו רק הרכבה של ליין-אפ. אני עדיין חושב שאנחנו נמצאים עם מיטב האמנים בארץ. בסופו של דבר, המיוחד בפסטיבל הוא שהוא פסטיבל מוסיקה אבל יש בו הרבה מסביב - הקטע של הלינה, הכנרת, הלונה גל ומתחמי החוויה האחרים".

כולם אנשי עסקים

שאול מזרחי, בעלי מועדון הבארבי בתל אביב שהיה המנהל האמנותי של הפקות כמו פסטיבל ניצנים ויום הסטודנט בתל אביב, חושב שהיד המכוונת בהחלט חסרה בניהול האמנותי של "ווליום כנרת". "החשיבה שלהם בנאלית ומשעממת", הוא קובע. "זה בלי התחלה, אמצע וסוף. יש פה מיש-מש אמנותי. אני בז גם ל'בית הכחול' של פלאפון. הם לא המציאו פה שום דבר. הפחד מחברות הסלולר הוא שהן משתלטות על תוכן והן ינצלו את התוכן כדי ללעוס דברים ישנים. הם נעולים על דברים שבלוניים, הליין-אפ שלהם לא שונה מבשנה שעברה". מבין 12 האמנים שמופיעים בבמה המרכזית, שבעה הופיעו גם אשתקד. חצי מהאמנים בבמות-הצד (לא כולל הלהקות המקומיות) הופיעו בשנה שעברה.

(תצלום: ירון קמינסקי)

"חברות הסלולר רוצות להתהדר בנושא המוסיקה - זה מקסים ויפה, אבל הן לא הולכות לכיוונים הנכונים", ממשיך מזרחי. "הן לא יודעות מה קורה בשטח, זה תמיד חוזר לאותם השמות. פיתוח תעשייה לא בא בדרך של קומבינה. זה יוביל לרדידות. יש דור חדש, בועט ומקסים. סלקום הם כאילו פטרונים אבל אני לא רואה בזה שום דבר מעניין. יש פה דברים טובים, אבל אם רוצים לפרגן צריך לבנות".

ואילו אורן גורביץ', מפיק ומנהל אמנים שנשכר מטעם סלקום להפיק את במות-הצד בשנתיים האחרונות, אומר: "אין פה מדע מדויק. לוגיה הביאו שמות, פרומרקט הביאו שמות, אנחנו הבאנו. אי אפשר תמיד לרצות את כולם, אבל המטרה הברורה היא לתת במה לאמנים בתחילת דרכם, והלוואי שהיו עוד במות כאלה".

מה אתה חושב על העובדה שהפסטיבל היחיד בהיקף הזה היום הוא מסחרי?

גורביץ': "במציאות של היום אי אפשר לעשות פרויקטים גדולים בארץ בלי תמיכה. בעיני אין הבדל בין זה ובין תמיכה של חברות התקליטים, שגם הן בבעלות אנשי עסקים. זה לא משנה אם הכסף מגיע מסלקום או מארומה או מהד ארצי. זה לא בסדר, זה יותר מבסדר. כל עוד לא מתערבים בתכנים והאמן עושה מה שהוא רוצה. גם האמנים הגדולים חייבים את זה היום. אנחנו שוק קטן עם תקציבים מוגבלים וזה שהם מרוויחים מכך חשיפה ותדמית, זה בסדר. אנחנו לא מדברים פה על גורמים עוינים".