איך הפכה ישראל לאמפריית קומיקס?

יום ראשון 10 באוגוסט 2008 04:50 מאת: נירית אנדרמן

המוזיאון בחולון והמינגלינג השנתי בפסטיבל הבינלאומי לקומיקס ואנימציה הם רק סיפתח לחיבוק הישראלי של עולם הקומיקס

האם סוף סוף זה הולך לקרות? הייתכן שישראל עומדת להצטרף למשפחת העמים גם בתחום הקומיקס? האם בקרוב חובבי קומיקס ישראלים יוכלו להתענג על היצע מקומי מספק בתחום הזה בעברית? או אולי אין זו אלא משאלת לב הלוקה באופטימיות יתר, ולמעשה קומיקס עברי ימשיך לנצח להתקיים כאן בשוליים, הרחק מהזרם המרכזי, במינונים נמוכים במיוחד, ליודעי ח"ן בלבד?

תשובה נחרצת לשאלות הללו אי אפשר לספק, אבל נדמה כי לאט לאט, מתחת לפני השטח, שינוי הדרגתי אכן מתרחש. אם בדרך כלל מספר ספרי הקומיקס (לא חוברות) והרומנים הגרפיים שיוצאים בארץ במשך שנה ניתנים לספירה על אצבעות כף יד אחת, השנה המצב שונה בתכלית: בתוך ארבעה חודשים בלבד, מאז מאי, יצאו כאן לא פחות מ-12 ספרים כאלה (מקור ותרגום), בז'אנרים שונים.

מתוך הסרט "ואלס עם באשיר". עבודה מסובכת במעבר מקולנוע לקומיקס

זאת ועוד: מחצית מהם יצאו בהוצאות ספרים רגילות, מסורתיות, ולא בהוצאה עצמית או ייעודית לקומיקס. ומרשים מכל: ארבעה רומנים גרפיים של יוצרים מקומיים עלו בשבועות האחרונים - או יעלו השבוע - על המדפים, ועוד כמה מסקרנים הם בשלבי עבודה. נתחיל דווקא מהסוף. המאייר דוד פולונסקי והבמאי ארי פולמן, שזכו באחרונה לשבחים רבים על סרט האנימציה "ואלס עם באשיר", חתמו באחרונה על חוזה עם הוצאת כנרת זמורה ביתן, ולפיו יוציאו בתוך כמה חודשים רומן גרפי שיתאר בקומיקס את מסעו של הבמאי ארי פולמן בעקבות זיכרונותיו ממלחמת לבנון הראשונה (ראו מסגרת).

פולונסקי ישתמש בכמה מהציורים שהכין לסרט, ויצרף אליהם שורות של טקסט, שיאפשרו לו לספר מחדש את זיכרונותיו של פולמן ממלחמת לבנון הראשונה, הפעם במדיום נטול צלילים ותנועה. ואילו בפסטיבל הקומיקס והאנימציה, שייפתח ביום רביעי בסינמטק תל אביב, יראה אור לראשונה בעברית רומן גרפי אחר, שכבר זכה לשבחים רבים. זהו "קרוב רחוק" ("Exit Wounds"), ספרה של רותו מודן, שיוצא כעת בהוצאת עם עובד. הספר מגיע לישראל אחרי שכבר פורסם בעשר שפות, כבש לעצמו מקום של כבוד בסיכומי שנת 2007 בספרות שפירסמו עיתונים נחשבים בחו"ל, וזיכה את מודן בפרסים, ובהם פרס אייזנר - המקבילה הקומיקסית לפרסי האוסקר - לרומן הגרפי הטוב של השנה.

המונח רומן גרפי (graphic novel) מתייחס לספר קומיקס המיועד לרוב למבוגרים, ושבמרכזו עלילה מורכבת וארוכה, בדומה לרומן ספרותי, או אנתולוגיה של סיפורים קצרים. עד לא מזמן יוצרי קומיקס מקומיים יכלו רק לפנטז על מצב שבו כמה הוצאות ספרים יחזרו אחריהם כדי שיוציאו אצלן את הרומן הגרפי שלהם. והנה כעת כמה הוצאות מכובדות חיזרו אחרי מודן ופולונסקי. אבל זו רק ההתחלה. גם מירה פרידמן, חברתה של מודן לקבוצת "אקטוס", חתמה באחרונה על חוזה עם הוצאה צרפתית לפרסום רומן גרפי פרי עטה, אורי פינק ("זבנג") יוציא בחודש הבא בצרפת לראשונה ספר קומיקס למבוגרים שיאגד סיפורים קצרים, ודורית מיה גור ("פלאפלמן"), בוגרת בית הספר האמריקאי לקומיקס ע"ש ג'ו קיוברט, שוקדת על רומן גרפי משלה. כל אלה יראו אור אמנם בשפות זרות, אבל אם יצליחו יהיה מי שישקול להוציאם גם בעברית.

וכבר השבוע, לצד מודן, יתייצבו ברחבת הסינמטק התל-אביבי שני קומיקסאים צעירים ליד דוכנים עמוסי ספרים נודפי ריח דפוס: רחל רוטנר, חברה בקבוצת הקומיקס "ארמדיל" ובוגרת המדרשה לאמנות, תציג את הרומן הגרפי הראשון שלה, "הצד האחר של העולם", שיוצא בהוצאת בבל, וגלעד סליקטר, יוצא קבוצת "בלנדר", יחבוק את "השדים של מונגול", ספרו שיוצא בהוצאת הקומיקס של האוזן השלישית, שהושקה רק לפני חודשיים (ובה ייצאו בחודשים הקרובים שני רומנים גרפיים נוספים, מאת גיא מורד ואביב איצקוביץ).

 

מתוך הקומיקס של רותו מודן

גם קבוצת "אקטוס" תציג בפסטיבל לראשונה את ספרה "How to Love", המאגד סיפורי קומיקס קצרים באנגלית מאת חבריה - רותו מודן, ירמי פינקוס, בתיה קולטון, איציק רנרט, מירה פרידמן - והאורח דוד פולונסקי (לדברי פינקוס, נשקלת כעת הוצאת גרסה עברית של הספר). וספרי קומיקס נוספים שיצאו באחרונה הם רומן גרפי אוטוביוגרפי של אסתר שקין, "המסע של תיקה" (הוצאת שוקן), המביא את סיפור הישרדותה של המחברת בהונגריה בימי מלחמת העולם הראשונה; "ישמעאל, קונצ'רטו של שגרה", מאת האמן בעז להן; "מבוסס על עיר אמיתית" המאגד סיפורים של כמה בוגרי בצלאל; ואילו "ישראפול", שיתוף פעולה בין קומיקסאים מישראל ופולין, סבל מעיכובים וייצא לאור רק בחודש הבא.

מן השוליים אל המרכז

עם כזה היצע מרשים, אפשר לקבוע כי אנו עדים לגל חדש של רומנים גרפיים בישראל. אבל כמו בתחומים רבים אחרים, גם בתחום הזה איננו אלא מושפעים, באיחור מסוים, מהמתרחש בחו"ל, ובעיקר בארצות הברית. בצפון אמריקה הפריחה בתחום החלה כבר לפני כמה שנים. המגזין "פבלישרס ויקלי" פירסם לאחרונה נתונים שלפיהם המכירות של רומנים גרפיים ב-2007 בארצות הברית ובקנדה הגיעו לסכום של 375 מיליון דולר - צמיחה של 12% לעומת 2006, וגידול פי חמישה לעומת נתוני המכירות של 2001. חנויות ספרים, צוין, מקדישות היום יותר מדפים מבעבר לרומנים גרפיים; כותרי קומיקס שהוציאו סופרי מיינסטרים, כמו סטיוון קינג, הצליחו מאוד; ומספרן של הוצאות ספרים מסורתיות המוציאות רומנים גרפיים הוא במגמת עלייה.

כמו אחיותיהן שמעבר לים, גם כמה מהוצאות הספרים המקומיות החלו באחרונה לגלות את איכויותיו של הקומיקס. הוצאת עם עובד, למשל, החליטה באחרונה להוציא

לראשונה שני רומנים גרפיים: "קרוב רחוק" של מודן ותרגום לעברית של קומיקס שנוצר על פי סיפורו של פול אוסטר, "עיר הזכוכית". "לא גדלתי על תרבות הקומיקס, והיא מעולם לא משכה אותי במיוחד, אבל במשך השנים נוכחתי לדעת שזו יכולה להיות צורת אמנות רצינית, דרך ביטוי מתוחכמת ומורכבת, למרות האופי הפופי שלה לכאורה", אומר משה רון, אחד מעורכי הספרייה לעם בעם עובד.

לדברי רון, היצירות של מודן ושל אוסטר מבהירות, "גם למי שכמוני אינו בקיא בקומיקס, שיש כאן כלי אמנותי חשוב. כך שניסיתי לדחוף את שני הספרים האלה, ואני מקווה שנעשה כאלה דברים גם בעתיד. אבל מובן שבתעשיית הספרים בארץ אי אפשר לעשות דברים רק כי אוהבים אותם. בסופו של דבר, זה יהיה תלוי בקהל שיסכים לקחת את הספרים לקופה. אם הספרים לא ייקנו, הרנסנס הזה של הקומיקס יהיה קצר".

 

אקטוס. רנסנס של ממש

גם עמית רוטברד מהוצאת בבל מסבירה שההחלטה להוציא את ספרה של רוטנר לא התקבלה כחלק מרצון להוציא כותר קומיקס, אלא בעקבות התרשמות מהיצירה המסוימת. "הגיע אלינו כתב יד, שקלנו אותו בדיוק כמו שאנחנו בוחנים כתבי יד טקסטואליים, והוא עניין אותנו", היא אומרת. "בחו"ל יש מסורת של ספרי קומיקס. בארץ התרבות הזאת רק עכשיו מתחילה לעשות את דרכה מהשוליים למרכז".

הוכחה נוספת לפופולריות הגוברת של הקומיקס אפשר למצוא בנתוני המבקרים בפסטיבל הקומיקס האנימציה והקריקטורה, שיחגוג השבוע את שנתו השמינית. ב-2002 נמשך הפסטיבל הזה שלושה ימים וביקרו בו 2,400 בני אדם; ב-2004 גדל מספר המבקרים ל-7,000 (בארבעה ימים), ואילו בשנה שעברה מספר המבקרים כבר גדל ל-18 אלף. דחיפה נוספת לתחום העניקה הקמתו של המוזיאון לקומיקס וקריקטורה בחולון בשנה שעברה - מוסד המקיים באופן שוטף תערוכות ואירועים, ומאפשר לקהל המקומי להרחיב דעת בנושא ולהתוודע ליצירות של אמנים מקומיים וזרים כאחד.

תרומה חשובה נוספת להעלמת שרידיה האחרונים של התפישה המיושנת, ולפיה אנימציה וקומיקס עוסקים בהכרח בתכנים רדודים, ולכן מתאימים בעיקר לילדים, הרים סרט האנימציה "ואלס עם באשיר".

הכרה בחשיבותם האמנותית של איורים מסתתרת גם בהחלטות שקיבלו באחרונה כמה הוצאות ספרים לפרסם רומנים מאוירים, כמו "התגלית של הוגו קברה" מאת בריאן סלזניק (הוצאת כתר) ו"הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט" מאת ירמי פינקוס (עם עובד). פינקוס, אחד הקומיקסאים הוותיקים בזירה המקומית, שנמנה עם מייסדי "אקטוס", טוען שאחת הסיבות לפריחה הנוכחית של הקומיקס בישראל היא ההתמקצעות. "בשנים האחרונות יש התמקצעות של אמני הקומיקס, ועקב כך ליצירות שלהם יש יותר קהל. זה תהליך של כמה שנים, ובזכותו ספרות הקומיקס היום יותר ראויה לקריאה", הוא אומר ומזכיר הוצאות עצמאיות, כמו "אקטוס" ו"דימונה", שחבריהן פועלים כאן כבר שנים.

להתמקצעות הזאת תורמת, לדבריו, גם הוראת הקומיקס באוניברסיטאות, ותחושת המשכיות והתמדה נוצרת לצדה בזכות הפסטיבל השנתי ומוזיאון הקומיקס. "בזכות הפסטיבל והמוזיאון צומחת מחויבות אצל האמנים", הוא אומר. "הפסטיבל מאפשר להם התמשכות, ובמקביל גם התבססות אצל הקהל - הוא כאן כל שנה, כך שזה כבר לא סתם סטוץ חולף. אם יש לאנשים איפה לצרוך קומיקס - הם צורכים, ואם יש להם מה לקרוא - קוראים".

ואי אפשר כמובן להתעלם מההתפתחויות הטכנולוגיות ומהשינויים שהכניסו בתרבות המקומית הטלוויזיה והאינטרנט. "עידן האינטרנט ידידותי יותר לסיפור ויזואלי. החשיבות של הטקסט יורדת וזו של הדימוי החזותי עולה. זוהי הוויזואליזציה של התרבות - כל דבר מלווה היום בתמונה, בדימוי, וקומיקס משתחל למציאות הזאת בטבעיות רבה".

דור הקומ-X

לפני יותר משנה, הרבה לפני שהסרט "ואלס עם באשיר" הוקרן בפסטיבל קאן, קיבל המאייר הראשי והמעצב האמנותי של הסרט, דוד פולונסקי, שיחת טלפון מפתיעה. עורכת מהוצאת הספרים הניו-יורקית "מטרופוליטן בוקס" אמרה לו כי שמעה על הסרט המצויר שיצר בשיתוף הבמאי ארי פולמן, והציעה לו להוציא גרסת קומיקס שלו.

"על פניו, זה נשמע הרבה יותר פשוט מכפי שגילינו", אומר פולונסקי. "בהתחלה חשבנו שזה לא יהיה מסובך, כי הציורים הרי קיימים כבר, אבל גילינו שיש הבדלים גדולים בין קומיקס לקולנוע. באנימציה השאיפה היא ליצור תנועה באמצעות רצף של ציורים סטטיים, ואילו בקומיקס זה בדיוק להיפך: מנסים להעביר את ההתרחשות באמצעות הציורים הסטטיים. גם היעדר הסאונד הוא הבדל משמעותי".

פולונסקי מספר כי החל לעבוד על הספר לפני פסטיבל קאן וכעת הוא שוקד על השלבים האחרונים ביצירת הגרסה האנגלית. לאחר גמר העבודה, יטפל בגרסה העברית שתצא בהוצאת כנרת זמורה ביתן. ההעברה לקומיקס היתה, לדבריו, בעיקר עבודת עריכה ופיצוח השאלה איך אפשר לספר את הסיפור באמצעות פריימים קפואים נטולי סאונד. פולונסקי הציב את הציורים על העמודים, והוסיף לצדם טקסט, שמחליף את הדיבור של הדמויות בסרט. התוצאה היא רומן גרפי של כ-120 עמ' בצבע, שעליו יהיו חתומים פולונסקי ופולמן. הגרסה העברית אמורה לצאת לאור בעוד כמה חודשים.