אמנות למען מגורשי עין חוד

יום שישי 08 באוגוסט 2008 05:22 מאת: אסתר זנדברג

תחום הדמדומים שבין תרבות לפוליטיקה מתערפל אף יותר בתוכנית המיתאר של עין חוד, הכפר שבו מתגוררים התושבים המגורשים של כפר האמנים עין הוד. בסוף החודש יתקיים שם פסטיבל אמנותי ובמרכזו תוכנית מיתאר חלופית

האווירה במסעדת "הבית" המשפחתית והמתוקשרת בכפר עין חוד שביערות הכרמל היתה חיובית וחדורת תקוות לעתיד. זה לצד זה הסבו המארחים - נציגים של 40 בתי האב ביישוב ובראשם ראש הוועד, מוחמד אבו אל-היג'א, והאורחים - קבוצה בינלאומית של אדריכלים ואמנים מישראל וממדינות אחרות בעולם, העוסקים בעבודתם בנושאים שבין אמנות, ארכיטקטורה, חברה ופוליטיקה. הקבוצה גויסה למבצע על ידי מלכית שושן, אדריכלית ישראלית המתגוררת בהולנד, המייסדת והיו"ר של ארגון FAST למען "מרחב ללא גבולות", היוזמת והרוח החיה מאחורי הפרויקט-פסטיבל-הפנינג הבינלאומי השאפתני, האופטימי, הנאיווי והאקטיוויסטי "ארץ אחת - במת גן עדן", שיתקיים בעין חוד מ-28 בחודש ועד 7 בספטמבר.

האירוע מסכם ארבע שנות עבודה של הארגון להכנת תוכנית מיתאר חלופית ליישוב (שזכה להכרה לפני כעשור, אך תוכנית מיתאר של משרד הפנים שאושרה לו אינה עונה על צרכיו ועוררה אכזבה ביישוב), וכפי שמנסחת אותו שושן בנימה מניפסטית, הוא "מגדיר מחדש את תפקידן של האמנות והאדריכלות. הוא יוצר כלים וחללים נגישים וגמישים, חברתיים, כלכליים ותרבותיים חדשים לשיפור תנאי החיים בקהילה. והוא יוצר בה בעת גם מודל, פלטפורמה, למעורבות חברתית-מרחבית, מעבר לפוליטיקה".

במרכזו של הפסטיבל - תוכנית המיתאר שתוצג לראשונה לתושבי הכפר ולציבור הרחב בתערוכה שכותרתה "ארץ אחת" שאצרה שושן. לצדה יתקיים ברחבי הכפר אירוע אמנותי רב-תחומי, "במת גן עדן", שאצר האמן האיטלקי מאוריציו בורטולותי, שיהפוך למשך ימי הפסטיבל את עין חוד ל"כפר אמנים", כהגדרתה של שושן. אי אפשר להתעלם מהאירוניה שבדבר: בעין חוד, שהיה עד לפני כעשור כפר בלתי מוכר, מתגוררים צאצאי תושבים שנמלטו ב-1948 מכפרם, כיום כפר האמנים עין הוד. ימים יגידו אם האירוע יסגור מעגל, או דווקא יפרוץ אותו.

לא לפתח ציפיות

המפגש במסעדת "הבית" לפני כמה שבועות נועד להציג את הפרויקט לתושבי הכפר ולהיערך לאירוע. שושן הסבירה לנאספים מסביב לשולחן את הרעיון שמאחוריו. בעברית, שתורגמה לערבית שתורגמה בתורה לאנגלית, היא דיברה באריכות על מבנים וחללים ציבוריים בכפר, על גינות תבלין וצמחי נוי, על שוק למוצרי מזון מקומיים, על סדנאות יצירה והדרכה, על הפעלת צימרים ופיתוח מלונאות בעין חוד, ועוד. הדברים נשמעו כה מוחשיים עד שרבים מבין הנאספים החלו להאמין לתומם שלקבוצת הזרים שנחתה עליהם יש כוחות פלאיים להגשים את כל הדברים היפים הללו הלכה למעשה.

ביתן “לב הזהב” שבו תוצג תוכנית המיתאר החלופית לעין חוד בימי הפסטיבל; למטה: חלק מהתוכנית ‏(הדמיות‏)

"אנשים כאן מיואשים והם חושבים שאתם באמת הולכים לעשות את זה ולעשות את זה"; "אין לנו שטח לבנות בתים לילדים שלנו, אז מה אתם מדברים אתנו על הפרויקטים הגדולים האלה", חזרו ונשמעו קולות במפגש. ומסביב לשולחן כבר החלו ויכוחים באיזה סגנון יהיו הצימרים, מסורתי או מערבי-מודרני. רק בשלב מתקדם במפגש אמר-התריע האמן החיפאי שריף ואכד, המשתתף בפרויקט: "כדאי לא ליצור ציפיות. אנשים כאן מפתחים ציפיות כאילו שתעשו להם ותיתנו להם ותבנו להם כאן מלון כבר מחר בבוקר, ולכולם תהיה עבודה והכל יהיה בסדר".

פיתוח התיירות הוא נושא רגיש ומעורר מחלוקת בכפר, כפי שהתברר. מצד אחד, הפוטנציאל התיירותי קורץ, הנופים עוצרי נשימה וביישוב מודעים גם לקסם האוריינטלי. מצד אחר, החשש הוא שתיירות עלולה לפגוע באורחות חיים ומנהגים מסורתיים. "מי שמדבר על תיירות צריך לעמוד מאחורי הדברים ולעבוד קשה", אמרה במפגש צפיה אבו אל-היג'א, המנהלת והשפית של מסעדת "הבית". "אנחנו ניסינו את זה במסעדה וזה מאוד קשה", אמרה, "ואם היו שואלים אותי עכשיו אם לפתוח מסעדה, הייתי אומרת שאני לא רוצה".

מה אירוע כזה יכול לעשות בפועל לעין חוד, מעבר לעוד פסטיבל "דו-קיום"?

"לא אני יזמתי את האירוע, אבל אני מברך עליו בכל פה", אומר מוחמד אבו אל-היג'א. "כל דבר קטן יכול להוסיף. אם רצינו שהוא יעורר עניין ציבורי ונקבל תמיכה מהסביבה, מהמוסדות, אז השגנו את המטרה. אני מאמין שזה גם ייתן לאנשים עצמם תקווה שיש חיים ויש עתיד אחרי 60 שנה של חיים כאן בלי כלום. הנה באו האנשים האלה מבחוץ, והם מכירים בזכויות שלנו וההרגשה היא שאם נלחמים על הזכויות - אז אפשר בכל זאת להשיג משהו".

לשקם את הנוף הים-תיכוני

שושן, מכורה לנושא וחדורת אמונה בלתי נדלית, אומרת תוך כדי שהיא עושה את דרכה בכביש העקלקל הסלול למחצה המוביל לעין חוד ש"באמצעות האירוע נצליח לגלות ולטפח אנשים מוכשרים שישנם כאן ואין להם סיכוי במערכת הישראלית, שישגשגו בקהילה שלהם. כקהילה של יוצרים, אנחנו לא יכולים להתמודד עם סיפורים פוליטיים גדולים, ואנחנו הולכים צעד אחד קדימה כדי לשמוע ולעזור לאנשים שאומרים פשוט שהם רוצים לחיות, ולחיות טוב. אני מקווה גם שהפרויקט יעלה למודעות את הדרישות המוצדקות של הכפר ואת הפוטנציאל שלו בשביל תושביו".

שיתוף הפעולה בין שושן, ילידת חיפה ובוגרת הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, לבין אבו אל-היג'א התחיל עוד כשהיתה סטודנטית. מחקר שעשתה (עם ויטלה תעוז) על גבולות הקונפליקט הישראלי-פלשתיני התפרסם בספרון "טריטוריה" שערכה ויצא לאור בסיוע "אגודת ה-40" להכרה בכפרים הלא מוכרים בישראל, שאבו אל-היג'א חבר בה. המחקר, הכולל מיפוי ההתיישבות בארץ ישראל לאורך ההיסטוריה, הוצג בחלקו גם בביתן הישראלי בביאנלה לארכיטקטורה בוונציה ב-2002, ובקרוב ייצא לאור כאטלס מקיף שיכלול כ-500 מפות המשרטטות את מרחב הקונפליקט.

הקשר עם אבו אל-היג'א נשמר גם כששושן עברה להתגורר בהולנד בתום הלימודים. משם המשיכה בפעילות אדריכלית פוליטית-חברתית בישראל וברחבי העולם, במימון קרנות ממשלתיות וציבוריות הולנדיות ובינלאומיות. עם אישורה של תוכנית המיתאר הרשמית לעין חוד מטעם משרד הפנים לפני כארבע שנים - תוכנית שקוצצה למחצית משטח הבנייה שנכלל בה מלכתחילה - צילצל אליה אבו אל-היג'א וסיפר על מפח הנפש. שושן הרימה את הכפפה: ארגון FAST שהקימה הכריז על תחרות תכנון בינלאומית לתוכנית מיתאר מתוקנת. התוצאה תוצג באירוע בכפר, ואם גם תתקבל היא תעשה היסטוריה.

התוכנית שגיבש הארגון ותוצג בפסטיבל נוצרה מתוך כמה הצעות שהשתתפו בתחרות, אחרי שאף אחד מהמתמודדים לא זכה בפרס הראשון. הנושא היה מורכב ומסובך, מסבירה שושן. נוסף להרחבת שטחי הבנייה בעין חוד ושמירה על אופיו הכפרי, הכלולות בתוכנית, גיבש הארגון גם הצעה ספק ביקורתית ספק רומנטית לתוכנית נופית לאזור: עיקרה שיקומו של הנוף הים-תיכוני באזור הכפר - הטרסות, החורש הטבעי והחקלאות המקומית המסורתית - והשבתו לעידן שלפני יערות האורן של קק"ל שכיסו אותו לבלי הכר "ויצרו נוף ירוק אמנם, אך אחיד ועקר", כדברי שושן.

איזה סיכוי יש לתוכנית האלטרנטיווית לעבור בוועדות?

שושן: "התוכנית טובה יותר מהתוכנית הממסדית, כי היא מתאימה לאופי המקום ומרחיבה את שטחי הבנייה. אל תשכחו שבתוכנית של משרד הפנים הוקצו לכל נפש בכפר רק שליש דונם בממוצע, וזה כשרוב התושבים עוסקים בחקלאות - בהשוואה לעין הוד השכנה, שבה השטח הממוצע לנפש הוא כארבעה דונם. אני מודה שזאת לא תוכנית צודקת במלוא מובן המלה, אבל היא תוכנית מעשית שאפשר לאשר אותה, אם ירצו. לדעתי, הסיכוים קלושים אבל הם קיימים".

"זאת לא תוכנית אלטרנטיווית אלא תיקון והרחבה לתוכנית הקיימת", מוסיף אבו אל-היג'א. "אנחנו לא רוצים לצאת נגד התוכנית הקיימת של משרד הפנים ולנהל מלחמות מול הגורמים הנוגעים בדבר, אלא לעבוד בשיתוף פעולה. אמנם התוכנית הרשמית כבר אושרה, אבל כולם בוועדות יודעים שהיא אינה מספקת. יש מהלך תכנוני שצריך להתחיל בו ואני מאמין שנצליח לשכנע את ועדות התכנון לקבל את התיקון".

בלון ממעוף המטוס

התוכנית, לתשומת לב הגורמים, תוצג בימי הפסטיבל בביתן זמני מנופח דמוי לב מחומר פלסטי מוזהב, והוא נראה ביזארי דיו כדי להיחרת בתודעה כאיקונה של האירוע. הביתן שעיצבה שושן ונקרא "לב הזהב" יהיה, לדבריה, החלל הציבורי הראשון בכפר מאז ומעולם. למעשה זהו בלון, שצורתו הסמלית תיראה רק ממעוף הציפור, ולא במקרה. "ממשלת ישראל עוקבת באמצעות מטוסים ולוויינים אחרי בנייה לא חוקית ברחבי הארץ", מסבירה שושן, "לכן בחרנו בצורת הלב כמחווה ידידותית לעין השלטונות".

שושן גייסה כ-20 אמנים ואדריכלים, העוסקים בפרויקטים אמנותיים-חברתיים, שעבודותיהם יוצגו בפסטיבל. עמם נמנים האדריכל הוותיק יונה פרידמן, יליד הונגריה, בוגר הטכניון בחיפה המתגורר מאז שנות ה-50 בצרפת ונודע בזכות רעיונות, שלא בוצעו, לבנייה ניידת ולמגורים עממיים; האמן דן גראהם; היסטוריון האדריכלות אולה באומן, מנהל המכון ההולנדי לאדריכלות NAI; מעצבת האופנה ניסרין אבו אל-ה'גיא מהכפר עין חוד; האמנית האמריקאית דבורה סולומון, ועוד. המשורר סלמאן נאטור יפתח את האירוע.

ארגון FAST הוקם במקורו כדי להעלות לתודעת הציבור את "סוגיית הכפרים הערביים הלא מוכרים ואת המצב של אפרטהייד מרחבי השורר בישראל". הארגון ממומן על ידי קרנות לזכויות אדם ולאמנות. בתחרות התכנון תמכו בין היתר המכון ההולנדי לאדריכלות, ארגון "קול יהודי אחר" מהולנד והאגודה נגד הריסת בתים בישראל. בפסטיבל תומכות הקרן ההולנדית לעיצוב ולאדריכלות (FBKVB) והקרן הבינלאומית למלחמה בעוני (OXFAM).

מאז הקמתו התרחבה פעילותו של ארגון FAST לאזורי קונפליקט נוספים בעולם. שושן מעורבת בין היתר במחקרים בדרום קווקז, למשל, ובנגורנו קראבאך היא עוסקת בפרויקט של "הגדרת גבולות". בדטרויט היא חוקרת את הקהילה של פליטי עיראק במקום, וגם את התופעה של המשקים החקלאיים הקטנים שצצו במקום אחרי הקריסה הכלכלית.

מה מניע את כל הפרויקטים הללו?

שושן: "אנשים מתעסקים היום באובססיה בפוסט-דיזאסטר. אנחנו מנסים להפיק מכל מקום ומכל מצב לקחים למקום הבא ולמצב הבא. כי מה שאנחנו מפיקים יכול אולי למנוע את האסון הבא".