קסמים יום-יומיים

יום שישי 01 באוגוסט 2008 05:19 מאת: שירי לב-ארי

הוגו קברה, ילד שחי בתחנת רכבת בפאריס ופוגש את ז'ורז' מלייס, הקוסם שהיה לבמאי ראינוע, הוא גיבור ספרו של בריאן סלזניק. "בניתי את סיפורו סביב כל העובדות האמיתיות על מלייס", אומר סלזניק בראיון עם הופעתו בעברית של הספר הייחודי, שבו הציורים מקדמים את העלילה לא פחות מהטקסט

"אני חושב שההבדל בין הספר שלי לבין ספר כמו 'הארי פוטר'", אומר הסופר והמאייר האמריקאי בריאן סלזניק, "הוא שכל הקסמים שמופיעים בספרי אפשריים בעולם האמיתי. זה יכול להיות צירוף מקרים, אירוע מוזר או התרחשות בלתי צפויה - אבל הכל יכול לקרות במציאות. כי מה שמעניין אותי זה הקסם של חיי היום-יום, הקסם של דברים שיכולים לקרות בעולמנו".

סלזניק, מאייר מוכשר בן 41 מניו יורק, פירסם השנה ספר עב כרס ויוצא דופן, "התגלית של הוגו קברה". הספר מושך את העין בזכות ציורי הפחם בשחור-לבן שצייר סלזניק. עלילת הספר מסופרת בשתי דרכים: דרך הטקסט, ודרך סדרה של ציורים יפים שמקדמים את העלילה לא פחות מן הטקסט. הספר מזכיר רומן גרפי, אבל הוא לא בדיוק כזה: הטקסט והתמונות מופיעים בעמודים נפרדים, לעולם לא ביחד. זה אולי דומה יותר לספרי תמונות - רק למבוגרים.

ספרו של סלזניק, שרואה אור כעת בעברית בתרגום מיכל אסייג בהוצאת כתר, הוא יצירה על-גילית מהסוג שנעשה אופנתי בעשור האחרון - ספרי ילדים ונוער שפונים גם אל מבוגרים. הספר מגולל סיפור קטן ויפה על ילד יתום, הוגו קברה שמו, שחי ב-1931 בתחנת רכבת בפאריס ועובד כמכוון שעונים. הוא חובב שעונים ישנים ומכשירים מכניים. בחדרו הקטן הוא מחזיק רובוט ישן שאביו הציג לו פעם, והוא מנסה לתקן אותו כדי לקבל ממנו מסר. הוגו קברה מתקיים בדלות רבה ומתחיל לעבוד אצל בעל חנות צעצועים זקן ונרגן ששמו ז'ורז' מלייס. ככל שהעלילה מתקדמת נחשף גם עברו של מלייס כקוסם, צייר ובמאי סרטים צרפתי מתחילת המאה.

כפי שאפשר לנחש, הזכויות לעבד את הספר לקולנוע נרכשו לאחרונה על ידי חברת האחים וורנר. תחילה הועלה שמו של מרטין סקורסזי כמועמד לביים את הסרט, ואחר כך דובר על הבמאי כריס וודג', אנימטור ואיש פעלולים, שביים סרטי אנימציה מוצלחים ("עידן הקרח", "רובוטס"). "אני מניח שאקרא את התסריט ואעיר הערות", אומר סלזניק בראיון טלפוני מביתו שבניו יורק, "אבל אני די בוטח בצוות של הסרט".

איור של סלזניק מתוך "הוגו קברה"

ילד פוגש קוסם

סלזניק נולד בניו ג'רסי, למשפחה יהודית. הוא למד בבית הספר לעיצוב במכללת פרובידנס שברוד איילנד, אבל במשך שנים סירב לאייר ספרי ילדים. הוא חלם להיות מעצב בתחום התיאטרון. בסופו של דבר הבין שאין מנוס אלא לעשות את מה שהוא טוב בו: איור ספרי ילדים. בתוך כמה שנים עלה בראשו רעיון לספר ילדים משלו, "הקופסה של הודיני". מאז פירסם עוד כ-20 ספרי ילדים. כמה מהם כתב בעצמו והשאר הם פרי של שיתוף פעולה עם כותבים אחרים. סלזניק חי עם בן זוג, דייוויד סרלין, מרצה באוניברסיטת קליפורניה.

"התגלית של הוגו קברה" יצא לאור בהוצאת סכולסטיק (שמוציאה לאור גם את "הארי פוטר" בארצות הברית). הוא היה מועמד ל-"National Book Award" בקטגוריית ספרים לצעירים. הספר כיכב 42 שבועות ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" בקטגוריית ספרי הילדים, ונמכר בכ-200 אלף עותקים.

את שיחת הטלפון אתו פותח סלזניק ב"שלום" בעברית. "טיילתי בישראל כשהייתי בן 16", הוא מסביר, "ולמדתי כמה מלים, כמו 'אני לא יודע איך לדבר עברית'". הוא הגיע לישראל בעקבות מלגה שקיבל מבית הכנסת הקהילתי שלו, וביקר כאן עם קבוצה של 20 נערים. "היינו בקיבוץ חודשיים וקטפנו אגסים, זו היתה חוויה מדהימה".

כיצד נולד הספר "התגלית של הוגו קברה"? "לפני המון שנים ראיתי את הסרט 'מסע אל הירח' של ז'ורז' מלייס", מספר סלזניק. "אני לא זוכר איפה זה היה, אבל מאוד אהבתי אותו, והוא נשאר לי בראש. עם השנים קראתי ולמדתי על מלייס, וגיליתי שהוא ביים המון סרטים נפלאים והתחיל את דרכו כקוסם. חשבתי שיהיה מעניין לכתוב סיפור על ילד שפוגש את ז'ורז' מלייס בפאריס. לא ידעתי איזה מין סיפור זה יהיה ומי יהיה הילד, אבל זה שכב בראשי הרבה שנים.

"לפני ארבע שנים קראתי ספר על מלייס, וגיליתי שהיה לו פעם אוסף של רובוטים. דימיינתי ילד שמחפש בזבל ומוצא את אחת המכונות האלה, וכך נולד הוגו קברה. בניתי את סיפורו של הוגו סביב כל העובדות האמיתיות על מלייס".

איור של סלזניק מתוך ספרו "הוגו קברה". "אני כותב לאט אבל מצייר מהר"

ז'ורז' מלייס, שחי בשנים 1861-1938, היה מחלוצי הראינוע. הוא החל את דרכו כקוסם ואמן אשליות, ונהפך למנהל תיאטרון ב-1888. מלייס נחשב אבי הקולנוע הפנטסטי והיה הראשון שביים קולנוע בדיוני. זה קרה ב-1896, לאחר שצילם כרכרה ציבורית והפך אותה לעגלת קברן באמצעות חשיפה כפולה על סרט צילום.

מלייס הבין את כוחה של האשליה הקולנועית והתחיל לביים את סרטיו וליצור פעלולים כמו הקפאת תמונה, מסך חשוך ואנימציה. סרטו "המסע אל הירח" מ-1902, שכל כך השפיע על סלזניק, נחשב סרט המדע בדיוני הראשון.

מנין באה האהבה לקולנוע הצרפתי הישן?

"היא צמחה מהסרטים של מלייס. מאוד אהבתי את הסגנון הישן של האפקטים המיוחדים בסרטים האלה, חשבתי שהם מאוד מסתוריים. לא ידעתי הרבה על סרטים צרפתיים עד שהתחלתי לעבוד על הספר. תמיד אהבתי קולנוע, ואני גם קרוב משפחה של המפיק דייוויד או סלזניק, שהפיק את 'חלף עם הרוח' ואת 'קינג קונג' המקורי, כך שתמיד הרגשתי קשור לעולם הקולנוע. כשעבדתי על הספר ראיתי סרטים משנות ה-30 המוקדמות, וגיליתי במאים כמו רנה קלר, ואחר כך פרנסואה טריפו. הכנסתי אלמנטים מהסרטים האלה לספר".

כל כך הרבה מסתורין

בספרו של סלזניק אפשר לזהות את ההשפעות של מגמות רבות במו"לות העולמית של השנים האחרונות: עירוב בין טקסט לחומרים ויזואליים; חוויה קולנועית המשולבת בתוך החוויה הספרותית; וכמובן, ספרות קוסמים ופנטסיה. יש לא מעט מסתורין בספר, במיוחד סביב היצורים המכניים והרובוטים של הוגו קברה.

סלזניק

"יש עולם שלם של דברים מדהימים ולא ידועים לנו. יש כל כך הרבה מסתורין סביבנו", הוא אומר. "לא כל דבר צריך להיות מוסבר. יש בספר דברים בלתי מוסברים, אבל כל מה שקורה להוגו יכול לקרות לילד קטן שחי באותה תקופה בפאריס".

למה קראת לגיבור הוגו? יש בספר קצת מהאווירה של "עלובי החיים" - האם זה בעקבות ויקטור הוגו?

"זה מצחיק, כי בספר אחר שלי, 'הקופסה של הודיני', קראתי לגיבור ויקטור. זה כנראה קרה בצורה לא מודעת. הוגו היה שמו של צעצוע שהיה לי בילדותי, והוא נקרא 'הוגו - האיש בעל אלף הפרצופים'. השם נשמע לי צרפתי, אז קראתי כך לגיבור".

הספר, כאמור, מערב בצורה ייחודית מלים ותמונות. "ציירתי ספרי תמונות לילדים, ושם טקסטים וציורים הולכים יחד", אומר סלזניק. "אני גם אוהב לקרוא רומנים גרפיים. אבל לא ראיתי אף פעם ספר למבוגרים שבו העמודים מנוצלים כמו בספרי תמונות לילדים - שהציורים מקדמים את העלילה. רציתי שהתמונות בספר יפעלו כמו סרט. הספר הוא הרי על ההיסטוריה של הקולנוע, ורציתי שהספר ייקרא קצת כמו סרט. לכן לא שמתי מלים ותמונות על אותו עמוד. לא רציתי שהתמונות יגידו את מה שהמלים כבר אמרו, אלא שייתנו מידע חדש. אתה קורא את המלים ומסתכל בתמונות, ובסוף הספר אתה לא באמת זוכר מה קראת ומה ראית, אלא הכל עובד ביחד כדי לספר סיפור אחד".

היית מגדיר את זה יצירה פוסט-מודרנית?

"אני מניח שכן. אני לא טוב בהגדרות, אבל יש הרבה דברים שמוגדרים פוסט-מודרניים, אבל הם קיימים המון שנים. במובן מסוים זה פוסט-מודרני, אבל במובן אחר יש בספר משהו פרה-מודרני, כי אין בו שום טכנולוגיה חדשה חוץ מדפדוף בעמודים".

סלזניק מצייר יותר מאשר כותב. "אני כותב לאט אבל מצייר מהר", הוא אומר. "כתבתי ארבעה ספרים קצרים, שהיו לא יותר מ-48 עמודים, אבל איירתי עוד 20 ספרי ילדים. כרגע סיימתי לאייר ספר שלישי בטרילוגיה על אנשי בובות והתחלתי לכתוב ספר נוסף בסגנון של הוגו, אבל הוא יהיה שונה".