קול העם

יום שני 28 ביולי 2008 06:35 מאת: אסף כרמל

העיתונאי נתי יפת, לשעבר כתב טלוויזיה ועורך באתרי אינטרנט, שואף להקים בקרוב אתר חדשות ללא מטרות רווח, "שקוף" שמו. רבע מהמימון, 20 מיליון שקל, הוא מבקש מהציבור, ומבטיח בתמורה דיווח נקי מהשפעות כלכליות ופוליטיות

"אנחנו בני ערובה של שיח ציבורי חולה אנוש", אומר העיתונאי נתי יפת, "במצב כזה חברה לא יכולה לעבור תהליכים בריאים ולכן לא רואים מגמה של שיפור. כשאתה הולך לפסיכולוג, הוא בדרך כלל אומר לך אמת, אבל אנחנו כולנו הולכים לפסיכולוג התקשורת שמשקר לנו כל הזמן".

הדברים האלה נשמעים קצת פומפוזיים, אבל יפת, בן 32, באמת מאמין בהם. בחודשים האחרונים הוא מוביל פרויקט יומרני, "שאפתני", כהגדרתו, להקמת כלי תקשורת חדש ללא מטרות רווח ששמו "שקוף", שיהיה בבעלות הציבור ולא בבעלות אנשים כמו ארנון מוזס, עופר נמרודי, עמוס שוקן, מוזי ורטהיים ויוסי מימן - כולם נמנים עם קבוצה מצומצמת של אנשי עסקים ששולטים בכל גופי התקשורת המרכזיים בישראל. יפת שואף לספק חדשות מסוג אחר, פחות צעקניות ובעיקר משוחררות מאינטרסים כלכליים סמויים. "הכוונה היא לא לעשות עוד אתר מאמרים באינטרנט", הוא מדגיש, "אלא פורטל חדשות מקצועי".

המימון למיזם אמור לבוא מתרומות מהציבור הרחב, שיהיו לפחות 25% מהתקציב וימחישו את בעלות הציבור על האתר. את יתרת הסכום הוא מקווה לגייס מפרסומות, מתרומות, מקרנות בארץ ובעולם שעוסקות בקידום הדמוקרטיה, וממענקים מתורמים פרטיים גדולים. יפת עוד רחוק מהיעד, אבל די בטוח ביכולתו לייסד תוך חודשים ספורים אתר שיעסיק כ-100 עובדים, רובם עיתונאים, בתקציב שנתי של 15-20 מיליון שקל. עד כה הצטרפו ליוזמה פעילים חברתיים, עיתונאים ואנשי אקדמיה, שהביעו תמיכה ונכונות לסייע, ביניהם העיתונאים מיקי רוזנטל, דרור פויר, ענת סרגוסטי, דבורית שרגל, מירון רפופורט, תמרה טראובמן, חיים שיבי, דניאל בלוך, והפרופסורים דני גוטוויין ונעמה שפי.

(תצלום: דודו בכר)

יפת, כנראה העורך הראשי היחיד שמתנייד באופניים, גדל במושב הדתי ניר גלים. לפני עשור, כשהחל ללמוד תקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, זנח את הכיפה. במקביל ללימודים עבד במקומון "זמן תל אביב" של "מעריב", ככתב לענייני שכונות ורווחה. אחר כך שימש לתקופה קצרה כדוברו של ח"כ אופיר פינס (עבודה) ויותר מאוחר היה כתב בחדשות 10 במשך חצי שנה. אחר כך ערך באתר "וואלה" ובהמשך התמנה לעורך החדשות של "נענע". בנענע, הוא אומר, "נהניתי מחופש עיתונאי ויזמתי כתבות מהסוג שאני מאמין בו. אבל כשערוץ 10 נכנס לשותפות, ראיתי שהאתר הולך להיות עוד מאותו דבר, והחלטתי לעזוב".

לדברי יפת, "המוטיווציה שלי מהיום הראשון בעיתונות היא להשפיע ולשנות. לפני שנה הסתכלתי לצדדים, וראיתי שאין אף מקום שאני רוצה לעבוד בו. רוב כלי התקשורת מתאפיינים בצביעות, ציניות, בורות, שפה אורווליאנית וזלזול בצרכנים. קח לדוגמה את ערוץ 10, שלפני כמה חודשים עשה קרנבל מהקלטת שבה הופיעו אריאל זילבר ואחרים שקראו למתן חנינה ליגאל עמיר. במקום להגיע להסכם ג'נטלמני עם שאר הערוצים, לא לפרסם את החומר, הם חסכו הרבה כסף למפיצים והציגו את זה כסקופ אדיר. למחרת, בעיקר כתגובה לקלטת, שידרו כולם צילומים מהחקירה של עמיר לאחר הרצח, שבה הוא אמר ‘חס ושלום' בתשובה לשאלה האם הוא מתחרט. יום אחרי, יעקב אילון גילגל עיניים לשמים ואמר בפתח המהדורה, ש'למרבה הצער, יום הזיכרון לרבין השנה עוסק ברוצח ולא בנרצח'".

אף על פי שהניסיון המקצועי שלו די מוגבל, יפת אומר: "אני יודע מספיק כדי להבין שהתקשורת נמצאת בפלונטר מבני. ערוץ 2 הרי אף פעם לא יעסוק בהרחבה בזיהום שנפלט מהמפעלים של סמי עופר, מבעלי ‘רשת'. ויש עוד המון דוגמאות. בחדשות 10 הייתי אמור לשמש כתב רווחה. בחוזה שחתמתי שם היה סעיף שאסר עלי להתאגד במסגרת ועד עובדים. אז איך בדיוק הייתי אמור בתוקף תפקידי לדווח על מעסיקים נצלנים?"

"חייבים לומר שיש בתקשורת גם תחקירים טובים, שמצביעים על הקשר ההדוק בין מנהיגים לספונסרים", אומר יפת, "אבל חסרה הבנה איך פותרים את המצב. התקשורת צועקת ‘אולמרט מושחת', אבל אף אחד לא הולך צעד קדימה ומגיע למסקנה המתבקשת, שבשיטה הכלכלית הניאו-ליברלית, כשהכוח עובר מהמוסדות הפוליטיים לבעלי המאה, השחיתות היא פשוט בלתי נמנעת. ‘שקוף' ייבדל בזה מכלי התקשורת האחרים. אפשר להפחית בחצי את העיסוק הנרחב באולמרט, ובעמודים שיתפנו לכתוב על איך קרה שכבר עשור הפוליטיקה שלנו מתנהלת מחקירה לחקירה".

אתה לא חושב שהקוראים יעדיפו עוד תמליל מהחקירה של אולמרט?

"לא. כי אנחנו לא נעסוק בחומרים כבדים בגישה יבשה ומשעממת, אלא נהיה אתר מעניין שיטפל בכל מגוון התופעות שאנחנו מכירים במציאות. תהיה לנו כותרת ראשית חדשותית, אבל לצדה תבוא כותרת ראשית אלטרנטיווית, שתפנה לכתבת מגזין בנושא שחשוב להציב על סדר היום. כתבות מגזין זוכות באינטרנט לרייטינג גבוה, אבל יש היום מעט מאוד כאלה. חוץ מזה, יהיו לנו, בין השאר, מדור תקשורת שידבר לקהל הרחב, לא רק לברנז'ה, ומדור שידווח על מאבקים חברתיים. אנחנו רוצים להיות תיבת תהודה לא רק ל'דפוקים הרגילים' מהפריפריה, אלא גם למעמד הביניים, ששכרו כל הזמן נשחק.

"הרעיון הוא לייצר שיח חדש, שלא יביא 800 אלף גולשים ביום כמו שיש ל-Ynet, אלא 100 אלף איש שרוצים להשפיע", מסביר יפת, "וביני לביני אני מאמין שנצליח למשוך אלינו גולשים גם מעבר למספר הזה".

בינתיים הוא גייס באמצעות האינטרנט עשרות חברים פעילים לגרעין המייסד של האתר. "התחברתי דרך הרשת לבלוגרים ופעילים חברתיים", הוא מספר, "וגם פניתי באופן אישי להרבה אנשים. כמעט כל מי שהתעמק בעניין הסכים להתגייס. בהתחלה פתחנו קבוצה בגוגל והיתה שם סערה מתמשכת - המון דיונים על מה ואיך ועל בחירת שם לפרויקט".

עיון ברשימת החברים מלמד כי בשלב זה נכללים בה בעיקר אנשי שמאל, אנשי אקדמיה, חברי קיבוצים וכותבים של האתר החברתי "עבודה שחורה".

אז האתר סגור בפני אנשי ימין?

"חס וחלילה. הגישה הבסיסית שלנו היא אהבת אדם, וזה נכון גם לגבי מתנחלים, חרדים ופלשתינאים. זה כישלון שלא הצלחנו בינתיים לגייס אף אחד מהקבוצות האלה".

כאמור, לצד הפעילים הצעירים גייס יפת לתמיכה רעיונית במיזם גם שורת עיתונאים מנוסים, רובם כאלה שנפלטו מכלי התקשורת בשנים האחרונות. "גם אני פליט", אומר יפת. "אתה מצפה מעיתונאים בערוץ 2 או בערוץ 10 לבוא ולהתייצב? הם פשוט לא יכולים לקחת את הסיכון. הם צריכים להתפרנס, אי אפשר להאשים אותם".

אולי משום כך, קצב ההצטרפות ליוזמה אטי, לטעמו של יפת. "המטרה היא לגייס 1,000 איש לעמותה שמפעילה את "שקוף", כדי לבסס את בעלות הציבור על האתר, לפני שנפנה לתורמים גדולים", הוא אומר. "כרגע יש לנו 250 חברים שתרמו קצת יותר מ-20 אלף שקל. אנשים מאוד מתלהבים מהיוזמה, אבל לא מבינים שבסופו של דבר, התמיכה צריכה להתבטא בעזרה כספית. האתר מיועד לפעול למען הציבור, ובלי הציבור הוא לא יקום".

בעולם יש ארגונים דומים לזה שיפת מנסה להקים. בארצות הברית, למשל, פועל זה כמה חודשים "פרופבליקה" - כלי תקשורת עצמאי ללא מטרות רווח, שמבצע תחקירים במגוון נושאים ומציע אותם ללא תשלום לכלי תקשורת אחרים. אבל "פרופבליקה" נהנה מתקציב שנתי של 10 מיליון דולר, תרומת "קרן סנדלר" (מיסודם של מריון והרברט סנדלר, שהיו בעבר בעלים של בנק), ומחזיק קאדר מרשים של עיתונאים, שבראשם פול סטייגר, עורכו לשעבר של ה"וול סטריט ג'ורנל".

אף על פי שהוא פועל ללא גיבוי כלכלי, יפת אומר שהוא אינו נאיווי. "להיפך, אני אופטימי. מגזר הארגונים ללא מטרות רווח בישראל מגלגל מדי שנה מיליארדי שקלים. נראה לי הגיוני ומתבקש, שמתוך הסכום האדיר הזה יימצאו 20 מיליון שקל בסך הכל להשקעה בפרויקט שהתרומה שלו לדמוקרטיה הישראלית יכולה להיות קריטית".