מה זה מעל ז'בוטינסקי?
יום חמישי 22 במאי 2008 06:37 מאת: אסתר זנדברג
בגשר החדש ברמת גן נדחקה לקרן זווית השאלה הפשוטה: כיצד מגיעים לצד השני? זה בנוסף למדרגות המרתיעות ובעיות נוספות
הגשר החדש ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב
מתקן ענק לשלטי פרסומת או גשר? זאת היתה השאלה שהעסיקה את הנוסעים הקבועים בקו 61 מרמת גן לתל אביב בחולפם מתחת למבנה המגובב שצץ לו פתאום סמוך לתחנת הבורסה בדרך ז'בוטינסקי בעיר. התשובה הנכונה היא גשר להולכי רגל, כפי שנמסר מעיריית רמת גן, מידע בדוק שהעקשנים מבין הנוסעים סירבו לעכל ואמרו שלא יכול להיות. הגשר שנחנך בערב יום העצמאות האחרון הוא "חלק מתוכנית עירונית לחידוש פניו של רחוב ז'בוטינסקי", כדברי ראש העיר צבי בר, "והפיכתו לשדרה מרכזית ברמת גן". על כתפיו גם הוטל לקשור בין מתחם הבורסה לשאר חלקי העיר, בתקווה לחלץ את המתחם מהבועה שבה הוא כלוא. אולי כך יירפא מחולייו. כמו כן, הגשר יהיה חלק בפיתוח ובשדרוג העתידיים של האזור, או במלים אחרות, הפיכתו ליקר יותר.
אבל ככה לא בונים גשר; גם לא ברמת גן, מחוז נידח למדי במפת התודעה הישראלית. פרנסי רמת גן טרחו הרבה על תכנון הגשר. הם לא בחרו באפשרות הקלה והמתבקשת, קלטרווה, שכבר תיכנן גשר אחד דווקא מוצלח למדי בהמשך רחוב ז'בוטינסקי, מול בית החולים בילינסון בפתח תקוה, והיה יכול לסגור מעגל בקצהו השני - אלא הכריזו על תחרות תכנון בין כמה משרדי אדריכלים ישראלים מובילים, ובהם האדריכלית עדה כרמי מלמד, כלת פרס ישראל לאדריכלות, שזכתה בתחרות. על פי תוכניתה והתוכנית ההנדסית של משרד ש' בן אברהם הוקם הגשר. התוצאה העילגת מעלה את התהייה, למה זה צריך להיות או גשר כזה או קלטרווה, ואם אין, בשם כל הגשרים, אפשרות ראויה אחרת.
תצלום: ישראל מלובני
רצינו גשר מקומי ולא יבוא מחו"ל, מסביר את המהלך ואת התוצאה אדריכל העיר רמת גן סרג'יו לרמן. ואכן, יש צורך בתירוצים. "אין צורך להקדיש זמן רב מדי לעיצוב של גשרים", כתב בזמנו האדריכל הבריטי סדריק פרייס, "אלא לשאול כיצד מגיעים לצד השני". למרבה הצער, מתכנני הגשר ברמת גן לא שעו לאזהרה וייצרו את האנטי-גשר בהתגלמותו, על פי פרייס. עמוס במחוות עיצוביות ואדריכליות מיותרות - לו לפחות היו מבריקות, מלא בחומר ובצורה יותר מאשר בתנועה, כורע תחת עודף של "אלמנטים", ובנוסף לכל הוא גם משמש - לא להאמין - מעין גלריה לאמנות. פרייס בלי ספק מגחך בקברו.
השאלה כיצד מגיעים לצד השני נדחקה לקרן זווית. הגשר מתנוסס בפתאומיות מעל המדרכה ללא כל אזהרה מוקדמת ונראה כמכשול יותר מאשר כחוליה מקשרת. המדרגות הלולייניות מרתיעות, והטיפוס עליהן הוא מסע למיטיבי לכת. לא פלא אולי שבשעות שונות במשך יום עסקים רגיל בשבוע שעבר היה אפשר למנות את החוצים אותו על אצבעות כף יד אחת. המעליות משני עבריו, המסתתרות בגלילי בטון מחופים בצינורות אלומיניום אלכסוניים - פתרון עיצובי עילג כשלעצמו - עדיין לא פעלו ביום הביקור. אם בכלל יפעלו ואם יספקו מענה הולם לשאלה של פרייס, אלה הן שאלות פתוחות.
הגשר החדש ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב. תוצאה עילגת
דרך ז'בוטינסקי המפרידה ומקשרת בין הוויות אורבניות ואנושיות קוטביות היא אחת התופעות המרתקות ובה בעת המצמיתות בגוש דן. שיאה הוא בלי ספק מתחם הבורסה, שצבי בר נוהג לכנות בכל הזדמנות "באר הנפט של רמת גן", ובדין. הארנונה הנגבית במתחם מסתכמת בכ-20% ם מהתקציב העירוני. לאחרונה גולשת הבאר גם לאזורים אחרים ברחבי העיר, שנהפכת בהדרגה ליעד פרוע למיזמי עתק מכל הבא ליד. כמעט מראשיתה רמת גן היא עיר של יוזמה פרטית, מסביר לרמן, ואין לה מסורת תכנונית כוללת, אפילו לא המעט שיש בתל אביב. ובאמת, כך נראית ומתנהלת העיר.
ממול הבורסה, לאורך הגדה הדרומית של רחוב ז'בוטינסקי, בצומת עלית והסביבה, מתוכננת בימים אלה רמת גן של המאה הבאה. החזון האורבני המוניציפלי הוא מגלומני בכל קנה מידה. הוא כולל רכבות ואוטובוסים, תנועה עילית ותחתית, מיזמי פינוי בינוי (מעשים רק טבעיים בעיר שטופת יזמות כרמת גן), מגדלים, מתחמי מגורים ומשרדים וכיוצא באלה. הדובדבן הוא שימור הבניין ההיסטורי של עלית, צעצוע באוהאוס חביב למרגלותיו של המגדל הגבוה בארץ שיוקם מעליו. מעל הכל - או בעצם מתחת לכל - יוקם בצומת עלית רחוב מסחרי תת-קרקעי "כמו בחו"ל", משולב בתחנות הרכבת הקלה שתעבור שם. גולת הכותרת תהיה שחזור הצומת ההיסטורית שנקראה במקורה "כיכר הציונות", והקמתה מחדש מתחת לפני הקרקע. היש סמלי מזה.
כבודם במקומו
בטרם יבש הדיו על התואר דוקטור לשם כבוד שהעניקה אוניברסיטת תל אביב לאדריכל הגשרים הפופולרי מספרד סנטיאגו קלטרווה בשבוע שעבר, יעניק הטכניון תואר דומה לאדריכל-על אחר, דניאל ליבסקינד. והשאלה היא מה יכולים להיות נימוקים משכנעים להענקת תואר כבוד דווקא לשני האדריכלים הללו.
אמנם מדובר ביוצרים בעלי שיעור קומה ללא עוררין (אם כי יצירתם עצמה שנויה במחלוקת), ואמנם שניהם כוכבי-על בשמי האדריכלות הבינלאומית, ואמנם כל אחד מהם מעורב בפרויקט או שניים בישראל; אבל השפעתם על עולם האדריכלות הישראלי ועל הנוף המקומי אינה חורגת מתחום הפרויקט הבודד, לטוב ולרע, ואין להם חלק בשיח האדריכלי הישראלי. אם כבר תואר כבוד, אז ראוי להעניקו לדמויות משפיעות באמת, ומוטב שיהיו אלה דמויות מקומיות הראויות לקידום ולעידוד, ולא מי שכבר קיבלו כל כיבוד אפשרי בעולם.
התואר לליבסקינד יוענק ביום שני, 2 ביוני, ב-20:00 באולם צ'רצ'יל בטכניון. באותו יום ב-13:30, באותו אולם, ירצה ליבסקינד על עבודתו. ההרצאה פתוחה לקהל.