דובי זלצר על רחבת הריקודים

יום שלישי 20 במאי 2008 06:30 מאת: בן שלו

אייל רוב וחבריו להרכב "סוליקו" לא מבינים למה אנשים חושבים שהגרוב חדר למוסיקה הישראלית רק בשנות ה-90

לפני כמה שנים, בזמן שגלש בפורום לא ישראלי של די-ג'ייז באינטרנט, נקלע התקליטן אייל רוב לדיון מפתיע בפסקול הסרט "קזבלן". די-ג'יי אנגלי כתב שבאחד השירים בפסקול, "יפו" שמו, יש "ברייק" נפלא - קטע אינסטרומנטלי קצר בעל גרוב היסטרי, פצצת רחבות אמיתית. רוב הופתע. גרוב היסטרי בשיר מ"קזבלן", שהלחין ועיבד דובי זלצר? נשמע לא סביר. למרות זאת הוא החליט לבדוק את העניין. הוא מצא את התקליט בארגז של תקליטים-בשקל באחת מחוויות התקליטים, הקשיב לשיר "יפו", ונדהם. הדי-ג'יי האנגלי צדק. היסטרי זה לא מלה.

"הברייק הזה הפיל אותי", אומר רוב, "ומה שהדהים אותי אפילו יותר היתה המחשבה שמישהו מחו"ל היה צריך לפקוח לי את האוזניים ולגרום לי להבין איזה אוצר מסתתר מתחת לאף שלי". רוב ידע מיד מה הוא צריך לעשות: לא רק שהוא קנה את התקליט, הוא גם עבר בחנויות תקליטים אחרות וקנה כל עותק של "קזבלן" שהיה בהן. מדוע? "אתה רוצה את התשובה הרשמית או התשובה האמיתית?" הוא מחייך. "התשובה הרשמית היא שרציתי שיהיו לי ‘דאבלים', עותקים נוספים למקרה שהתקליט יישחק. התשובה האמיתית היא שלא רציתי שלאף די-ג'יי אחר יהיה את הברייק הזה".

למעשה, אומר רוב, ב"קזבלן" יש שני ברייקים מוחצים, השני בשיר שנקרא "דמוקרטיה". "ואם ב'קזבלן' יש שניים כאלה, היה לי ברור שבתקליטים ישראליים אחרים מהסבנטיז מסתתרים עוד אוצרות. כל מה שצריך זה למצוא אותם". הוא צדק.

הגיבורים האלמונים

אחרי שנבר במשך שנים בחנויות תקליטים, מצא עשרות אוצרות כאלה ויחד עם חבריו להרכב "סוליקו" (רונן סאבו, עידו סער ומיכה אמת) הרכיב מהם את המיקסטייפ הנהדר "ארכיאולוגיה" (שניתן להורדה חינם ויושק מחר בערב במסיבה במועדון "מיוזיק רום" בתל אביב), רוב יכול לומר בביטחון: "אנשים חושבים שהגרוב חדר למוסיקה הישראלית רק בשנות ה-90. זאת טעות. עשו כאן פאנק גם בשנות ה-70. זה לא היה שלם: קטע קצר פה, כמה שניות שם. לרוב זה גם נשמע קצת עקום. אבל זה קרה, ואנשים לא יודעים את זה ולא מכירים את הגיבורים האלמונים של הפאנק הישראלי. אני מקווה שהמיקסטייפ שלנו יעשה איזה שינוי קטן".

חברי "סוליקו" ‏(מימין‏): רונן סאבו, אייל רוב, עידו סער ומיכה אמת. "הנשק שלנו הוא הערבוב בין הגרוב למזרח התיכון", אומר רוב

לא כל גיבורי הפאנק הישראלי הם אלמונים. כמה מהם מוכרים, אבל לא כיצרני גרוב. ראש וראשון להם, כך טוען רוב, הוא דובי זלצר. "לדעתי, הוא אחד המלחינים והמעבדים הכי מרתקים במוסיקה הישראלית. מצד אחד, הוא כתב שירים קאנוניים שכולם מכירים. מצד שני, תקשיב לפסקולים הגרוביים שהוא עשה, הם ממש מזכירים פסקולים של סרטי ‘בלאקספלויטיישן' שחורים מהסבנטיז. זה לא שהוא שמע ג'יימס בראון ואמר לעצמו, ‘בוא נעשה פאנק ישראלי'. יצא לי לדבר אתו לא מזמן, והוא אפילו לא מכיר את המלה ‘פאנק'. הוא פעל בצורה מאוד אינטואיטיווית ומאוד פיוז'ניסטית. לקח קצת יווני, קצת גרוב, קצת רוק, קצת דיסקו, ועשה עם זה דברים טובים.

"נכון שזה לא פאנק במובן המקובל של המלה. אבל פאנק ישראלי לא יכול ולא צריך להישמע כמו פאנק אמריקאי. הוא צריך להיות פיוז'ניסטי ואוריינטלי ותימני, לשקף את מה שקורה כאן ברחוב. גם אנחנו לא יכולים להתחרות במפיקים אמריקאים כמו ה'נפטונז' או די-ג'יי שאדו. אין לנו סיכוי. הנשק שלנו הוא הערבוב הזה בין הגרוב למזרח התיכון. אנחנו צריכים להבליט את הישראליות שלנו, לא להסתיר אותה".

לצד דובי זלצר יש ב"ארכיאולוגיה" דמויות מוכרות נוספות. מוסיקאי ג'ז כמו "הפלטינה" ואלברט פיאמנטה, שעשו ניסיונות מעניינים בגרוב אוריינטלי; מעבדים כמו רוני וייס, אלדד שרים ובעיקר קובי אשרת, שבאחד השירים היפים במיקסטייפ, "אל תשכח", עוטף את גלי עטרי המלחששת באווירת חדר מיטות נוסח ברי וייט. לא במקרה יש כאן ייצוג יתר למוסיקאים ממוצא תימני: עטרי, יגאל בשן, יזהר כהן, איתן מסורי ולהקת "צלילי העוד". "הגרוב התימני הוא בעיני הגרוב הישראלי האולטימטיווי, וגם מבחינה חיצונית יש פה עניין". רוב שולף תקליט של יזהר כהן משנות ה-70. "לא מזכיר את סליי סטון?" הוא שואל. "אם די-ג'יי מחו"ל רואה את העטיפה הזאת בחנות תקליטים, הוא מרים את התקליט, אין אפס".

כמה מהגיבורים האלמונים שנכללים ב"ארכיאולוגיה" נשלפו על ידי רוב מהערימות בחנויות התקליטים בדיוק בצורה הזאת. הוא מוציא, למשל, תקליט של יוצר ששמו שלמה חביב. על העטיפה נראה בחור מחייך עם רעמת סבנטיז ענקית. "אתה רואה Dude כזה, אתה לוקח את התקליט", אומר רוב. "התמונה הזאת מגלמת את הפאנק הישראלי. הוא נראה טיפה צ'חצ'ח, הוא מחייך, ויש לו חתיכת גרוב". לרצועה "יא חביבי", שנכללת ב"ארכיאולוגיה", יש באמת גרוב נהדר: בס פאנקי, שריטות גיטרה זעירות, כינורות רוטטים והשורה האלמותית "יא חביבי, היי סוויט מאמא". "איך אפשר בכלל לשיר כזה משפט? אבל זה יושב", צוחק רוב. האם הוא יודע משהו על חביב? "שום דבר. אני יודע שהתקליט הזה הוקלט בניו יורק ב-1977, זה הכל. אין לי מושג מי האיש ומה קרה אתו מאז".

גם על מיקו בכר הוא לא יודע דבר, אבל זה לא מפריע לו להעריץ את האיש. "מיקו בכר זה עוד אחד שצריך לקבל ריספקט", הוא אומר, "הוא באמת עשה דברים מדהימים". רוב משמיע את השיר "סוילה בני" של הזמרת הילדה גרציה, בהפקתו של בכר. "הילדה שרה שיר טורקי, ובכר הקיף את השירה שלה בכל מיני סינתים ומוגים מוזרים, שממש מתקשרים עם הדיסקו האירופי של אותה תקופה. אין לי ספק שהוא הקשיב אז למוסיקאי האיטלקי סירון, שהיה וריאנט מוקדם ויותר סליזי של ז'אן מישל ז'אר".

יהלומים נשכחים

הרכב אלמוני נוסף הוא להקת "סול מסנג'רס" מקהילת העבריים של דימונה. הלהקה, שחבריה באו לדימונה משיקגו ודטרויט, היתה להקת הפאנק האמיתית היחידה שפעלה בישראל בשנות ה-70. "כל קטע שלהם זה קילר", אומר רוב. "אם הם היו משתלבים בסצינה, הם היו מקפיצים את הרמה". אחד הקטעים של "סול מסנג'רס" ב"ארכיאולוגיה" נקרא "Dimona (The spiritual capital of the world)". "אתה קולט את הנאיוויות?" אומר רוב. "עיירת רפאים, המקום של הכור הגרעיני, ובעיניהם זאת הבירה הרוחנית של העולם".

אילו כל האמנים שנכללים ב"ארכיאולוגיה" היו מנגנים פאנק ברמה של "סול מסנג'רס", חברי "סוליקו" היו צריכים להפעיל קצת פחות מניפולציות כדי שהמיקסטייפ שלהם, על אף מהותו הארכיונית, יישמע עדכני ופאנקי. עריכת המיקסטייפ היתה עבודת אמנות כשלעצמה. לא מדובר באוסף שבו השירים פשוט נחים זה לצד זה. אחרי שבחרו את השירים המתאימים, חברי "סוליקו" טיפלו בכל אחד מהם, השמיטו את הקטעים הפחות טובים שלו והותירו רק את החלק הטוב. החלק הזה עבר עיבוד נוסף.

בכמה קטעים חברי "סוליקו" שיחקו קצת עם הסאונד, בקטעים אחרים הם בודדו מקטע קצר, שיכפלו אותו ויצרו לופ. כל זאת כדי לעשות כמה שיותר כבוד ליוצרים המקוריים. "אם מתייחסים לשירים שמופיעים כאן כיצירות שלמות, יש כאן יותר שירים איומים משירים טובים", אומר רוב. "אבל בתוך השירים האיומים האלה מסתתרים יהלומים נשכחים, והבנו שאם נעזור לשירים, נחתוך אותם, נעדכן אותם, נחבר אותם ברצף לקטעים אחרים, נוכל לחלץ את היהלומים ולהראות שהאנשים שיצרו אותם, שחלקם נחשבו בזמנו קצת פרחים ונחותים, בעצם הקדימו את זמנם".