רולטת ווידאו צ'ט

יום שלישי 16 בפברואר 2010 03:00 מאת: אבי שניבאום

איך נהפך אתר בעל טכנולוגיה בסיסית ועיצוב סגפני לאירוע הכי מסעיר באינטרנט


איור: אימג' בנק / Getty Images

פרסומת

ההתייחסות ל"Chatroulette" מרגישה קצת כמו סגירת מעגל. בשנות ה-90 המוקדמות, כשהאינטרנט התחיל לחדור לקהל הרחב, אחת האפליקציות הכי מהנות היתה הצ'טים. האפשרות לשדרג את המושג חבר לעט לדיאלוג חי ולשוחח עם אנשים זרים לחלוטין מרחבי העולם בלחיצת כפתור קסמה לרבים מהגולשים. קשרים נרקמו ונפרמו וההכרויות לרוב לא החזיקו מעמד מעבר לכמה שיחות בודדות, אבל בכל זאת, הונחו יסודות למה שיכונה מאוחר יותר "הכפר הגלובלי".

מאז חלו תמורות משמעותיות בעולם הצ'טים. הצ'ט מתקיים אמנם באמצעות הפייסבוק או הג'יטוק, אבל אם חושבים על זה, הוא בעצם נהפך לאמצעי תקשורת כמו טלפון או מייל. אנחנו משוחחים אם אנשים שאנחנו כבר מכירים, או במקרה הכי קיצוני, עם חברים מהמעגל הרחוק. באמצעות הטוויטר רבים עוקבים אחרי סלבריטאים, אבל לרוב רק שומעים אותם או מצליחים להחליף אתם מלה או שתיים. מי שנותר מחוץ למעגל הצ'ט הם אלמונים שאין לנו היכרות מוקדמת אתם, חברים או תחומי עניין משותפים. גולשים שמשתמשים באותה רשת אבל חיים בעולמות מקבילים שלעולם לא נפגשים.

זה סוד כוחו של האתר Chatroulette.com. באתר עם העיצוב הסגפני מתרחש לאחרונה אחד האירועים המרגשים באינטרנט זה שנים. כמו רוב הרעיונות הטובים, הקונספט פשוט במיוחד: זהו וידיאו צ'ט אנונימי. אין צורך להירשם או להזדהות בשום צורה, ליתר דיוק, אפילו אין אפשרות כזאת. נכנסים לאתר, לוחצים "Start" ומתחילים. בשלב זה נפתחים שני חלונות. בתחתון - אתם, בעליון - "Stranger" במובן הכי רחב של המלה. אין שום שליטה, שום כיוון, כאוס של הכרויות. באתר אחד אפשר לראות את כל מה שטוב ורע באינטרנט. גלישה אחרונה באתר העלתה את האנשים הבאים: יפאני בן 20 שמתאר את עצמו כגרפיקאי בטוקיו. איבר מין של איש מאונן. צרפתייה מבוגרת ובוהה. שותה קפה ובוהה. זוג אמריקאי מדטרויט. הוא עבד במפעל רכב ופוטר. עובדים יחד ב"וול מארט". אשה חשופת חזה. ילדה חמודה יושבת עם אמה ושואלת בסקרנות על ישראל. פקיסטני מזוקן שקורא לי "יהוד" ומנתק. כאוס, אבל מסקרן.

אי אפשר למצוא משהו ממכר יותר. כל לחיצה על "Next" גורמת לדריכות מסוימת ומעלה את השאלה "על מי אני אפול עכשיו?". אין שום אפשרות לדעת וגם אם במקרה נקלעתם לשיחה מעניינת, אין שום אפשרות לדעת מיהו האדם מולכם. אפשר לבקש סקייפ או פייסבוק, אבל זה לא מקובל במיוחד באתר. הארעיות של הקשרים מעלה מחשבות אינסופיות. יום אחרי אני מוצא את עצמי מהרהר בבן השיח: הוא אמר שהוא מרוסיה. הוא בכה משום מה. לא הספקתי לשאול אותו למה, הוא עשה "Next".


איור: אימג' בנק / Getty Images

קשה להעריך לאן האתר הזה יתגלגל, אבל בינתיים הוא צובר כמות גולשים אדירה וזוכה להייפ בבלוגים רבים (שבמקביל מתעסקים בשאלה שעד כה לא נמצא לה תשובה - מי עומד מאחורי האתר?). בכתבה גדולה ב"New- York magazine" מתאר הכותב את האתר כ"קשה". הוא צודק. כל מי שאי פעם חשב על האפשרויות הגלומות באינטרנט, על מיליוני האנשים מרחבי העולם שיושבים כמוהו מול מסך, ישקע בהרהורים על המגבלה שלנו כבני אדם להכיר כמות מוגבלת של אנשים במשך חיינו, על כמה מזערית הכמות הזאת ביחס לסך כל האנשים הקיימים. התחושה שעולה כשמישהו לוחץ בנונשלנטיות על "Next" כשהוא רואה אותך מעליבה ברגע הראשון, מתישה מאוחר יותר והופכת בסוף לקבלה, לפאסיביות מוחלטת שאפילו לא מעוררת רגש.

ועדיין, זה ממכר. כמו רולטה אמיתית, גם כאן אי אפשר להפסיק ולו רק מהמחשבה על "מה יהיה" ובעיקר "מה יכול להיות". האתר מעורר סקרנות במובן הכי בסיסי שלה. אין כאן שום דבר שלא נראה בעבר, אבל איכשהו, בזמן ובפורמט הזה, זה עובד. לפחות אם נגדיר "עובד" כאפליקציית שריפת הזמן הכי יעילה שנראתה בעולם המחשבים מאז שמיקרוסופט צירפו את סוליטר לווינדוס.


תגיות: אבי שניבאום
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(3 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5