גלריה

עדכנו אותנו




עולמה של סופי

יום שני 21 בספטמבר 2009 03:00 מאת: מיה סלע

בספרה "הטיהור", שתורגם עתה לעברית, מספרת סופי אוקסנן על שלושה דורות במשפחה אסטונית כפרית, שההיסטוריה מכה בה ללא רחם. הסופרת הפינית ממוצא אסטוני מסבירה למה חשוב לתת למזרח אירופה קול משלה, ומדוע היא נמשכת לתת-התרבות הגותית



עטיפת הספר

פרסומת

סופי אוקסנן היא כוכבת ספרותית בשמים הקודרים של פינלנד, אבל בניגוד לכוכבות ספרות שמקפידות לרוב על מראה מהוגן ואינטלקטואלי, אוקסנן נראית יותר כמו גרסה נורדית של איימי ויינהאוס. היא מצהירה כי ראיית עולמה פמיניסטית, ומבחינה חברתית ותרבותית היא שייכת לגותים. בראיון בדואר אלקטרוני היא מסבירה שהגותיקה היא חלק מחייה: "הגותיקה היא תת-תרבות שמבחינה מוסיקלית מתכתבת עם להקת ה'באוהאוס' ושנות ה-80. תת-התרבות הגותית היא חלק מחיי. נראה לי שגרמניה ופינלנד הן המדינות שיש בהן את הקהילות הגותיות הכי גדולות. אבל אני לא יודעת מה הסיבה לכך".

"הטיהור" הוא ספרה השלישי של אוקסנן והראשון שיוצא לאור בעברית (הוצאת זמורה ביתן, תרגום: רמי סערי). היא רק בת 32, בת לאם אסטונית ואב פיני. היא למדה ספרות באוניברסיטת הלסינקי ומחזאות בבית הספר הגבוה ללימודי תיאטרון בבירת פינלנד. קודם לספר זה פירסמה את "הפרות של סטאלין" (2003), שעסק בהפרעות אכילה של נערה צעירה ובתדמית המהגרות האסטוניות בפינלנד, ואת "בייבי ג'ין" (2005), שעסק בפאניקה ובאלימות במערכות יחסים של זוגות לסביות. שני הספרים תורגמו לכמה שפות אירופיות ו"הטיהור", שראה אור בפינלנד ב-2008, עתיד להתפרסם גם באנגלית, גרמנית, הולנדית, איטלקית ועוד.

ראשיתו של הספר במחזה שכתבה אוקסנן באותו שם ועלה על בימות התיאטרון הפיני ב-2007. הוא זכה שם להצלחה גדולה. אוקסנן עיבדה אותו לרומן וזכתה בעבורו בשני הפרסים היוקרתיים ביותר בפינלנד, פרס פינלנדיה ופרס רונברג. בכך קיבעה את מעמדה כאחת היוצרות הפיניות החשובות כיום.

היא מרבה לעסוק בנושאים קשים. לא מעט סצינות ב"הטיהור" קשות לעיכול, קיצוניות - וגם נהדרות. היא כועסת ויש לה יכולת מופלאה לתאר את הדברים האיומים ביותר באופן פואטי, נושק לשירה. לדבריה, היא אכן כותבת שירה לפעמים. "בסתיו שעבר כתבתי מלים למוסיקה שנכתבה ליצירת תיאטרון. אחת מהמטרות המרכזיות שלי באסתטיקה של הכתיבה היא המוסיקליות. אני רוצה שהשפה תישמע יפה, זורמת ומהפנטת".

הגורל מוגדר על ידי הגיאוגרפיה

אוקסנן אוחזת בשוט של ביקורת קשה, אבל מפגינה איפוק בשימוש בו. "הטיהור" כתוב כרצף של קטעים קצרים, נטולי רצף כרונולוגי, עם כמה נקודות מבט וכמה גיבורים. במרכזו סיפורן של שתי נשים, אלידה וזארה. דרך המפגש ביניהן מספרת אוקסנן סיפור של שלושה דורות במשפחה אסטונית כפרית, שההיסטוריה וחולשות האנוש מכות בה ללא רחם. התהליכים ההיסטוריים שעוברים על אסטוניה הם מוחשיים בעבורם והופכים אותם לקורבנות של האידיאולוגיות הגדולות. זהו סיפורם של האנשים שחיו בצל התהליכים ההיסטוריים, מאז שאיבדה אסטוניה את עצמאותה במלחמת העולם השנייה ועד שזכתה בעצמאות מחודשת עם התמוטטות ברית המועצות. לדברי אוקסנן, "בשל מיקומה של אסטוניה, הרבה אינטרסים גורמים לה לעבור ידיים ולהיות תחת שליטה זרה. כך שהגורל שלה מוגדר על ידי הגיאוגרפיה שלה".

בספר מתרחש המפגש בין שתי הגיבורות ב-1992. אלידה, קשישה אסטונית רדופת רוחות רפאים וכישופים, מוצאת את זארה הצעירה בפתח ביתה. שתיהן חשדניות, שומרות את הקלפים קרוב לחזה, ולשתיהן יש סיבה לכך. באמצעות תיאור מערכת היחסים ביניהן מתארת אוקסנן לא רק גורל של מדינה אלא את גורלו של העם האסטוני ואת גורל הנשים, שבין שהן קורבן של אידיאולוגיה קומוניסטית או אידיאולוגיה קפיטליסטית ברוטלית, האלימות המינית המופעלת נגדן היא מכשיר פוליטי רב עוצמה. נראה כי אוקסנן קיבלה על עצמה לספר את גורלה של אסטוניה שהיתה ככדור שמושלך ממגרש למגרש.

אוקסנן אמנם נולדה בפינלנד אבל בילתה את חופשות הקיץ שלה אצל סבתה באסטוניה. "אבא שלי עבד בברית המועצות יותר מ-30 שנה. המשפחה האסטונית שלי באה מהצד המערבי של אסטוניה, מקום שהיה שטח צבאי סגור בזמן ברית המועצות. זה היה הגבול המערבי של ברית המועצות. לא באמת היה מותר לנסוע לשם, אז נסענו בסתר".


סופי אוקסנן: "רציתי לתאר ברומן את האפקט של אלימות מינית על הקורבנות"
(תצלום: טוני הרקונן)

לדבריה, הסיפור המשפחתי שלה הוא סיפור שגרתי של משפחה אסטונית: "הסבים שלי היו חקלאים בשנות ה-40. סבי היה בתנועת ההתנגדות נגד הכיבוש. אח שלו גורש לסיביר ונעלם שם, ואח אחר שלו הצטרף לצבא האדום ונהפך לעריק. משפחות נקרעו".

על "הטיהור" היא אומרת שאינו ספר אוטוביוגרפי, אבל מספרת שכילדה שמעה סיפור על קרובי משפחה שלה שהצית את דמיונה. "במלחמת העולם השנייה אמא זקנה גרה בביתה עם בתה הצעירה. הם מצאו בחצר האחורית שלהם חייל פצוע שזעק לעזרה. האם והבת החליטו לרפא אותו ולהחביא אותו בביתן. האם והבת בנו חדר סודי לחייל, ממש כמו ברומן שלי. אבל מישהו מהכפר הסגיר אותן וסיפר על החייל. המשטרה החשאית הגיעה אליהן ולקחו את הבת אתם לחקירה. הנערה חזרה בבוקר למחרת ופיסית היא נראתה בסדר, אבל מאז לא דיברה. היא לא איבדה את הקול שלה אבל היא פשוט הפסיקה לדבר. היא מעולם לא נישאה. אני לא יודעת מה קרה לחייל".

להפריד את המוח מהגוף

על בסיס הדמות הזאת, של הנערה שפסקה מלדבר, נבנתה ברומן דמותה של אמה של זארה. היא נוסעת לחפש גורל טוב יותר במערב, בגרמניה, ונהפכת בעל כורחה לקורבן של סחר בנשים. "רציתי לתאר ברומן את האפקט של אלימות מינית על הקורבנות", אומרת אוקסנן ומפרטת: "עד כמה יש לזה תוצאות לטווח רחוק? איך זה יכול להשפיע על כל הסביבה? איך זה יכול להשפיע על הדורות הבאים? איך עמוד השדרה של אומה יכול להישבר על ידי החילול הזה? איך התוצאות הם קרקע מושלמת לחברה שפחד שולט בה? והמצב הזה נמשך. המצב בצ'צ'ניה, למשל, הוא נורא. ויש גם את הסחר בסמים שהוא בעיה גדולה במזרח אירופה. ההתמוטטות של ברית המועצות מאחורינו, אבל התוצאות עדיין קיימות ובהן הסחר בסמים, השחיתות והעוני".

אוקסנן אומרת שכאשר עבדה על הרומן, הבחינה שהחוויה של אלימות מינית תמיד דומה למרות ההבדלים בלאום, זמן, מדינה ודת. "קורבנות תמיד הרגישו אותו דבר בכל מקום, ודרך אחת לשרוד את ההתעללות הזאת היא לנסות להפריד את המוח מהגוף".

היא מספרת שהחלה להתעניין בנושא לפני שנים, כשקראה כמה ספרים על המלחמה בבלקן והזדעזעה. "אונס ומחנות ריכוז זה משהו שלא אמור להיות אפשרי באירופה המודרנית, אבל זה אפשרי. לאחר מכן קראתי חומר נוסף על אלימות מינית בזמן מלחמה והיה ברור שזהו נושא שלא דנים בו מספיק. האיחוד האירופי לא הגדיר אונס כפשע מלחמה עד 2008. גם הבנתי שלכל מדינה יש היסטוריה משלה של אלימות מינית. ברוב המדינות הנושא הזה מושתק. בפינלנד אלימות מינית נדונה בציבור מאז שנות ה-60 וה-70. ועדיין - בית המשפט הפיני נותן עונשים כבדים יותר על גניבת מכונית מאשר על אונס אשה".

היא מספרת שבאסטוניה נושאים של מגדר הם חדשים ואינם נחשבים יאים ומתאימים לדיון פומבי: "אסטוניה היא עדיין די מיושנת כשמדובר בנושאים הללו, כתוצאה מהמורשת הסובייטית שלהם. ההיסטוריה והניסיון של נשים הם לא נושאים מוערכים. אלימות מגדרית, למשל, היא לא נושא שדנו בו בהרחבה בספרות או בציבוריות האסטונית. בכל אופן, בלי דיון ציבורי, אלימות מינית נשארת כמשהו מביש בשביל נשים ומשהו שאפשר להפעיל במצבים של חוסר יציבות. יש כמה מחקרים שמצביעים על כך ששימוש באלימות מינית בזמן מלחמה ומצבים לא יציבים אחרים הם סבירים יותר במדינות שבהן לא רואים נשים כשוות ערך".

על אף הנושא הקשה לעיכול, הקוראים באסטוניה אהבו את הספר שלה. "חברה שלי שעוסקת במו"לות באסטוניה אמרה לי שמפני שהרומן זכה להתעניינות והצלחה בחוץ לארץ, אסטונים רבים -גברים, מן הסתם - סולחים לי על כך שאני מתרכזת כל כך בנושא הזה. נראה שזה ככה".

אוקסנן אומרת שהכתיבה על עברה של אסטוניה היא פרויקט חשוב וגדול מבחינתה. "אני חושבת על סדרה שלמה בנושא הזה. החלק הראשון היה 'הפרה של סטאלין', החלק השני הוא 'הטיהור' ויש עוד שניים בדרך".

לדבריה, אחת מהבעיות היא שבמשך עשורים רבים ההיסטוריה של האסטונים נכתבה על ידי אחרים. "היא נכתבה על ידי הכוחות הכובשים. הנרטיב הסובייטי עדיין נראה לעין. לכן חשוב שתהיה היסטוריה שהאסטונים יוכלו להזדהות אתה, וזה לא היה כך עד עתה. הפער בין מערב אירופה למזרחה לא ייעלם, אם להיסטוריה של מזרח אירופה לא יהיה קול משלה, שייהפך להיות חלק מההיסטוריה של אירופה".





תגיות: מיה סלע, סופי אוקסנן

(15 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5