גלריה

עדכנו אותנו




צומת ספרים

יום רביעי 10 ביוני 2009 03:00 מאת: מיה סלע | תצלום: דניאל צ'צ'יק

כמי שמחליטה אילו ספרים יימכרו בחנויות הרשת, ליונה גליל, סמנכ"ל הסחר של סטימצקי ושרת התרבות הבלתי רשמית של מדינת ישראל, אין ברירה אלא להדוף מו"לים, לפייס סופרים ולרמוז למוכרים אילו ספרים לקדם. ועדיין, היא ממעיטה בהשפעה שלה על הרגלי הקריאה של הישראלים



יונה גליל

פרסומת

יונה גליל מרגישה שהיא עובדת בסטארט אפ, אף שהיא סמנכ"ל סחר בחברה בת יותר מ-80 שנה. כבר 24 שנה היא עובדת בסטימצקי. היא התחילה כמוכרת בחנות ברעננה, בלי כוונה מיוחדת להתקדם בסולם הדרגות. "חברה שלי עבדה בחנות ספרים ואמרה לי בואי לעבוד אתי, נשב ונפטפט ביחד בבקרים", היא מספרת. "אבל אני ראש גדול ולא יכולה לשבת כמה שעות ורק לפטפט".

בהנהלת הרשת לא נשארו אדישים למוכרת הנמרצת, וכעבור שלוש שנים, כשקניין הרשת הודיע שהוא עוזב הציעו לה להיות אחראית על החנויות ברחבי הארץ. "זה היה החלום שלי, אז קודם כל אמרתי כן ואחר כך הבנתי למה נכנסתי. התקופה ההיא היתה חלום".

ב-2005 רכשה קרן מרקסטון את סטימצקי, שעד אז היתה חברה משפחתית. איריס בראל, שמונתה למנכ"ל סטימצקי, הציעה לה את תפקיד סמנכ"ל הסחר. גליל אומרת על בראל שהיא "מלאת אנרגיות ומרץ והפכה פה את כל החברה". היא עצמה יכולה לזכות באותה הגדרה. היא בת 57, ועל אף הוותק בחברה, היא נשמעת נלהבת, מלאת אנרגיות ואהבה לדפים הכרוכים. היא מסבירה את ההבדל בין סטימצקי של פעם להיום בכך ש"שיטת העבודה עד איריס היתה לגמרי שונה. זאת היתה חברה משפחתית, וכל המידע היה אצל ערי סטימצקי. הוא העריך אותי והיתה לנו מערכת יחסים מאוד טובה, אבל לא היו תקציבים, לא תזרימי מזומנים, שום דבר. ופתאום את שותפה מלאה להחלטות ולהכרעות. זה כיף, זה אדרנלין. בגלל זה אני מרגישה כמו בסטארט אפ".

היא אחראית על הרכש, על המבצעים וקובעת מה ייכנס לחנויות ובאיזו כמות. אבל היא ממעיטה בהשפעה שלה על שוק הספרים ועל הרגלי הקריאה של הישראלים. "הרשת היא פלורליסטית ומקצועית מאוד", היא אומרת. "כמעט כל ספר שיוצא לאור נכנס לרשת, למעט ספרים שבאמת לא מכבדים את הקורא, כי היום יש קלות בלתי נסבלת של כתיבה. אם אני פותחת ספר ורואה בעמוד הראשון שלוש או ארבע שגיאות כתיב, הספר לא ייכנס אלי למערכת. לא יכול להיות שיגידו שקניתי ספר שלא עבר הגהה ועריכה".

מה הקריטריונים לפיהם את קובעת אם ספר יצליח או לא?

"יש לי אף והרבה ניסיון. אני לוקחת ספר ואני יודעת אם הוא יצליח. קודם כל רואים מי הסופר, מה הז'אנר, מסתכלים על הכריכה, על המחיר, פותחים את הספר ורואים את הפונטים, את ההגהות, קוראים כמה עמודים, ומגיעים להחלטות. אם אני בספק, אז יש צוות שאני מתייעצת אתו. יש לי ניסיון ולפעמים הוצאות לאור משתמשות בו".


יונה גליל: "כמעט כל ספר שיוצא לאור נכנס לרשת, למעט ספרים שבאמת לא מכבדים את הקורא" (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

לעתים, כאשר היא מזהה פוטנציאל בספר, היא פונה למו"ל. "אם אני מאמינה בספר מסוים, אני יכולה להציע למו"ל שיעשה לו פרסום. לפעמים הם מזהים את זה לפי הכמות שאני לוקחת. לפעמים אני טועה ולפעמים צודקת". מדי פעם המו"לים מתייעצים עמה לפני שהם מדפיסים ספר כזה או אחר, אבל היא לא נלהבת מעמדת הכוח. "אני לא לקטורית", היא אומרת. "המו"לים רוצים לפעמים לשמוע את דעתי, כדי לדעת כמה עותקים להדפיס. באופן מאוד עקרוני אני לא מוכנה לעבור על כתבי יד. בן אדם יושב וכותב, משקיע בזה שעות על גבי שעות, מתייסר, ואחר כך אני אבוא ואגיד 'אה! לא מלהיב'. לא רוצה להיות בעמדה הזאת".

האם המוכרים מקבלים הוראות על אילו ספרים להמליץ?

"לא. פה אני לחלוטין לא מתערבת, להיפך. יש לנו 'המלצת הצוות' ושם המוכרים רשאים להמליץ על הדברים שהם בוחרים. אני כן אומרת להם, שאם הספר במבצע הוא צריך להיות על השולחן המדורג. הם כן מקבלים ממני רמזים, כי אם הם קיבלו עשרה עותקים מספר, זה אומר שאני חושבת שיש לו פוטנציאל, אבל חנות מסוימת יכולה להגיד שהיא לא אוהבת אותו".

שכר המוכרים מורכב גם מעמלות מכירה?

"יש בערך חמישה ספרים בחודש שהמו"לים, כחלק מקידום מכירות, מעוניינים לתמרץ את המוכרים למכור אותם, אבל אני עוברת על הרשימה הזאת בתשומת לב. אני לא אעביר ספר שתהיה למוכרות בעיה להמליץ עליו, מבחינת הכבוד המקצועי שלהן. הן רואות את עצמן כנשות ספר, והן לא ימליצו על כל דבר. יש דברים שאני לא אכניס לרשימה".

מה קובע אילו ספרים יהיו מונחים על השולחן או בחלונות הראווה?

"חלון ראווה זה שטח פרסומי, בדיוק כמו בעיתון. מו"לים קונים את השטח הזה. אבל לגבי השולחן, כל חנות מחליטה בעצמה, חוץ מאשר במקרה של מבצעים. חנות יכולה להחליט לשים ספרים חדשים על המדף או על השולחן, היא יכולה להחליט למשל, שאם יצא 'פרספוליס 2', היא תוציא מהארון את 'פרספוליס 1' ותשים את שניהם. אני מתערבת בהחלטות האלה כשנניח יש יום הולדת לעמוס עוז, ואז אני מבקשת מהם לשים את הסדרה החדשה על השולחן, או כשלרגל חגיגות המאה לתל אביב שלחתי להם מבחר ספרים וביקשתי לעשות פינה של תל אביב.

פרט לכך, החנויות עושות מה שהן רוצות".

דיאלוג עם המו"לים

גליל מספרת שיש סופרים שמתעקשים להתקשר אליה ולהתלונן על מספר הספרים שקנתה מפרי עטם. "אני בדרך כלל נמנעת מלדבר עם סופרים, כי אז אני אצטרך עוד 12 שעות ביממה", היא מסבירה. "אבל יש כאלה שמגיעים אלי ולפעמים אני משכנעת אותם ולפעמים הם משכנעים אותי שאתן להם עוד ניסיון. אני לא רוצה להיות בעמדת כוח, דעתי האישית ממש לא משנה. אני יכולה ליהנות מספר מסוים והספר לא מצליח. אני קוראת המון ספרים, מחלקם אני קוראת 40 עמודים וזורקת הצדה, ועדיין הם מצליחים מצוין".

יש ספרים שאת אוהבת ובכל זאת יודעת שהם לא יימכרו?

"זה מאכזב אבל זה קורה. אבל היו גם מקרים הפוכים - ספרים שחשבתי שאין להם פוטנציאל ונהפכו לרבי מכר. יש תופעות שאי אפשר להבין".

היא נותנת את "האלכימאי" כדוגמה. "הבן שלי צילצל אלי יום אחד מקורס קצינים וסיפר שקרא את התקציר של הספר. אמרתי לו 'כל כך קטן הספר ועוד קראת את התקציר?' בסוף התברר שהוא קרא את הספר, אבל היה בטוח שזה תקציר", היא צוחקת. "יש דברים שאת לא מבינה איך הם נעשו רבי מכר ויש תופעות, כמו הארי פוטר, שגם לא ברור לי כיצד הם זכו להצלחה גדולה כל כך. זה ספר טוב, אבל יש כל כך הרבה דברים יפים לילדים".

על המבצעים, היא אומרת, מחליטה הרשת בדיאלוג עם המו"לים. "אף פעם זה לא יהיה בלי הסכמה שלהם", היא אומרת. "משתדלים להגיע לעמק השווה, שזה יהיה נכון גם לנו וגם להם, אף שלמו"לים קשה לשמוע שיש ספרים שלא נכנסים למבצע. לא מעניין אותי שספר ימכור 600 עותקים במקום 300, מעניין אותי שהוא יכול למשוך עוד אלף לקוחות שייכנסו פנימה ויקנו עוד משהו, כי אם אני אמכור רק מבצעים אני לא אוכל להתקיים. אבל אם אני אשים משהו שאנשים יגידו 'וואו, אני רוצה להיכנס לסטימצקי', אין לי ספק שיקנו עוד משהו. התמהיל הוא 30% מבצעים ו-70% דברים אחרים. יש אצלנו אנגלית, פנאי, דיסקים, די-וי-די. מה שחשוב זה שהמבחר ידבר לכולם, שימשוך את הקהל פנימה. יש נישות מסוימות, שלא יעזור מה אני אעשה, הביקוש הוא קשיח. אם אעשה מבצע על ספרי שירה, לא בטוח שיקנו יותר שירה. אבל יש תחומים שהם היסטריים ברגע שאני עושה מבצע. ספרי בישול, למשל, הם אחד התחומים הכי נמכרים אחרי סיפורת וילדים. כשזה במבצע זה יכול להכפיל את עצמו".

על צומת ספרים, הרשת המתחרה, היא לא ששה לדבר. "הם מתחרים שלי, אני מכבדת אותם כמתחרים, אבל בעבודה השוטפת שלי אני לא מתייחסת אליהם. צומת ספרים נלחמים על משבצת מחיר, ומשבצת מחיר זאת טעות. אי אפשר לשחק על המשבצת הזאת לאורך זמן, כולם מפסידים מזה, זה רווח לטווח הקצר. החברה שלנו קיימת יותר מ-80 שנה. זה לא משהו שאת חושבת 'אני אעשה היום ועוד שלוש שנים אני יוצאת מפה ומה אכפת לי'. החברה חשובה לי, הענף חשוב לי, הסופרים חשובים לי, ההוצאות חשובות לי. אם יש הוצאות שהיום נמצאות בקשיים אני עוזרת להן, כי חשוב לי שיהיו הוצאות ספרים, שיהיה פלורליזם, שההוצאות יהיו טובות ומבוססות. אי אפשר להשאיר את הענף לשתי הוצאות ספרים חזקות רק כי שיש להן גב של עיתון או של רשת חנויות". היא צוחקת כשהיא נשאלת אם כבר יש לה הרהורי פרישה: "רק התחלתי. אמרתי לך שאני בסטארט אפ".

תגיות: יונה גליל, מיה סלע, סטימצקי, שבוע הספר, שבוע הספר העברי, שבוע הספר העברי 2009

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5