למי צילצלו המסרונים
יום רביעי 27 במאי 2009 03:00 מאת: מיה סלע
מכובד או לא? ספרות או התחכמות? אלה השאלות העיקריות שעומדות מאחורי תחרות הסיפור הקצרצר באס-אם-אס, שהזוכים בה הוכרזו אתמול. ליורם קניוק ולשופטים האחרים אין ספק - המדיום הוא המסר
דדי צוקר
(תצלום: אייל טואג)
כבר ב-1974, עוד לפני שמישהו חלם על מחשבים אישיים, פירסם המשורר דוד אבידן את הספר "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי", ובו שיחות עתידניות עם מחשב. בהקדמה לספר כתב אבידן, "השותפות בין אדם לבין מחשבים בכתיבת יצירות ספרות - או ביצירת יצירות אחרות כלשהן... נראתה לי אז ונראית לי עוד יותר היום כבלתי נמנעת וכמלהיבה גם יחד". לו אבידן, ההרפתקן והחדשן, היה חי היום, יש להניח שהוא לא היה שואל מה זה פייסבוק, טוויטר או מסרונים סלולריים. הוא היה בוודאי נהפך למשתמש נלהב באפשרויות הטכנולוגיות החדשות.
השינויים המהירים וההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות מבהילים את החוששים משינוי ומסעירים את אלה שלא נוהגים להיאנח ולומר כי הולך ופוחת הדור. ב"צרצרפיס", תחרות הסיפורים הקצרצרים של מפעל הפיס, ששמות הזוכים בה התפרסמו אתמול, התבקש הציבור לשלוח באמצעות אס-אם-אס סיפורים קצרצרים של עד 140 תווים. בבלוגים ובפורומים שונים באינטרנט נרשמו תגובות לא אוהדות. "מה שהרגיז אותי זו הזילות של המעמד, לסמס סיפור כמו שמסמסים לריאליטי", כתבו, וגם "אנשים רציניים נותנים יד לתחרות פופוליסטית מטופשת".
מתברר כי תחרות דומה מתקיימת גם בלונדון. בשבוע שעבר פורסם ב"גרדיאן" על תחרות שירי הייקו בנושא "הקיץ הבריטי הנפלא", ובה יתבקשו הנוסעים בתחנת הרכבת קינגס קרוס לשלוח באמצעות הטלפונים הסלולריים שלהם שירי הייקו אל חשבון הטוויטר של התחרות. השירים יופיעו בתוך דקות על מסכים ברחבי התחנה. בין השופטות בתחרות: יוקו אונו והמשוררת ג'קי קיי, שאמרה כי הטוויטר מסקרן אותה כי "זאת צורת תקשורת חדשה לגמרי".
מיכאל גלוזמן ויורם קניוק (תצלום: דניאל צ'צ'יק)
החמלה והכאב
את התחרות הישראלית יזם חבר הכנסת לשעבר דדי צוקר, שעוסק בימים אלה בהמצאת רעיונות ופיתוחם במסגרת החברה "אשכרה רעיונות בע"מ". את הרעיון לתחרות הקצרצרים הגה, לדבריו, משום קנאתו היוקדת בעברית התלמודית. "בלימודי התלמוד שלי הכרתי את העברית הנקייה, המינימליסטית, המדויקת ועם זאת העשירה באופן מעורר קנאה. את זה חיברתי להבנה שלי שהפלטפורמה הטכנולוגית קובעת את הפורמט הספרותי. הרי זה התחיל בציורים על קיר במערה, ואחר כך השימוש בקלף הכתיב לגמרא להיות קצרה. הסלולר קובע את צורת הכתיבה. זה קובע אורך וקיצורים, אין אינטונאציה וצריך להתחשב בזה. חשבתי לקחת את כלי הביטוי הכי פופולרי בימים אלה, שזה האס-אם-אס, ולעשות אתו משהו אינטליגנטי".
השופטים בתחרות הקצרצרים היו הסופר יורם קניוק, פרופ' מיכאל גלוזמן, ראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב; העורך דרור משעני, העיתונאית גפי אמיר; הבמאי איתן צור ואיש הסלולר קובי מרנקו.
"הרבה יותר קשה לכתוב סיפור בן 140 תווים מאשר לכתוב עשרות או מאות עמודים", מסביר גלוזמן את העניין שלו בתחרות, "כל מי שמבין בספרות יודע שמינימליזם הוא הרבה יותר תובעני ממקסימליזם. בכל ספרות העולם יש ז'אנרים של קצרצרים. למשל ההייקו, השיר היפני הקצרצר שמצליח לבטא תפישת עולם פילוסופית והוא הז'אנר הקאנוני ביותר ביפאן. אולי לא צומחות בתחרות כזו יצירות מופת, אבל זה מעניין אותי בגלל שהז'אנר הזה הוא סוג של קריאת תיגר כנגד הקונוונציות הספרותיות". הוא מביא כדוגמה את הסיפור הקצרצר של ארנסט המינגווי שמורכב משש מלים בלבד: "למכירה. נעלי תינוק. מעולם לא ננעלו".
איור: איילה טל
"זאת יצירתו הטובה ביותר", אומר גלוזמן. "אבל למה ללכת להמינגווי או למאה ה-20. הרי הסיפורים התלמודיים הם גאוניים. אלה סיפורים קצרצרים ואיזה עושר יש בהם. בספרות העברית פשט מנהג מגונה שכל אחד כותב לא סיפור קצר אלא רומן, ולא סתם רומן אלא רומן בן 500 עמודים. אז בואו קודם נכתוב 140 תווים".
לתחרות הגיעו 11 אלף סיפורים קצרצרים, יו"ר חבר השופטים, הסופר יורם קניוק, אומר: "מה זו ספרות? אני לא יודע מה זו ספרות בכלל. אנשים רוצים לדבר עם מישהו, להגיד משהו לעולם, הם עושים את זה בפייסבוק ועושים את זה באס-אם-אס. זאת שפה חדשה. ואם זה היה 500 עמודים זה כן היה ספרות? אני לא נבהל מהטכנולוגיות החדשות, מה רע בזה? זה עושה לך את החיים יותר נגישים ויותר קריאים. מה אני צריך לעמוד על קתדרה ולכתוב עם נייר ועיפרון? יש סופרים שגאים בכך שהם כותבים בעט, אז למה הם לא כותבים עם נוצה על קלף? כמה מהיצירות הגדולות ביותר נכתבו על כדים, על פיסות עור, על קירות. אז היום זה באס-אם-אס. נכון שלא הכל טוב, אבל אנשים ישבו וכתבו".
קניוק מספר שרבים מהסיפורים שנשלחו עוסקים בשואה ובמוות. "יש המון אנשים צעירים שהנושאים האלה מעסיקים אותם. אפשר לראות דרך זה מה באמת מעסיק את האנשים, וזה לא ‘כוכב נולד' ו'הישרדות' ו'האח הגדול'. אהבה מעסיקה אותם וחמלה וכאב".
לרגש עד דמעות
תומר ליכטש, יזם, משורר ויוצר תרבות דיגיטלית, היה מהמקימים והעורכים של כתב העת המקוון הראשון לשירה, "דג אנונימי?". הוא כותב את הבלוג "הפנקס הפתוח", ובו פירסם ב-2007 את "לורם איפסום", ספר שירה שאפשר להוריד חינם בבלוג (http://loremipsum.co.il/) עד כה הורד הספר 2,987 פעמים. בכתיבת הספר הטיל על עצמו ליכטש מגבלות. "המגבלות הן סוג של משחק. כל שיר כתוב בשלוש שורות בלבד. המגבלה איפשרה לי לחשוב על קצב. בכלל, מגבלה היא תנאי יסוד לכל אמנות. לציור יש בד שעליו הוא מתקיים וכך גם לאס-אמ-אס שמגביל אותנו בתווים. המגבלה גורמת לנו לחשוב יותר על המלים".
הספר, אומר ליכטש, לא כוון בהכרח לקהל קוראי השירה, שהוא לדבריו קהל אוטומטי. "תעשיית השירה והספרות נכנסו למהלך אוטומטי. יוצאים ספרים, יש ביקורות, יש איזה פסטיבל. אי אפשר לעשות משהו חדש במגבלות הללו".
בשיר מספר 264 מתוך הספר כותב ליכטש, "אני כל כך אוהב את המלים ‘תעשיית הספרות' / מיד אני מדמיין בית חרושת עם ארובה / ועשן". לטענתו, "לצד העולם הספרותי יש קהל לא ספרותי של כותבים וקוראים שמקיימים ביניהם אינטראקציה, ומה היא אמנות אם לא אינטראקציה. האינטרנט מבוסס על אינטראקציה בין אנשים למחשבים ובין מחשבים למחשבים".
לפי ליכטש, "יש טקסטים באס-אם-אס שיכולים לרגש אנשים עד דמעות. לא פעם רואים אנשים יושבים בבית קפה, האחד מקבל אס-אם-אס ומראה לחברו את ההודעה. כלומר יש שם משהו שיכול לעבור מאדם לאדם".
ואלה הזוכות
• במקום הראשון: אפרת בן ארזה מירושלים, בעלת חנות בגדים. תקבל 15 אלף שקל. הצרצר שלה: "מה בשבילך אבא'לה? שאל אותו החציליונר בשוק, מפשיטו באחת מהחיוך שכיסה על החלל הפנוי, המת, הגדל בבטנו מאז ראה את תוצאות ספירת הזרע שהגיש לו ד"ר מן".
• במקום השני: נעמה סלומון מתל אביב, מפיקה. תקבל 10,000 שקל. הצרצר שלה: "סבא לא זוכר את הילדות בפולין, גם לא את המלחמה. הוא שכח כמה התרגש כשהוקמה המדינה, ואיך בכה ביום שהפציצו את יד ושם. אלצהיימר".
• במקום השלישי: ארנינה קשתן מרמת גן, מנחת קבוצות, פירסמה ספר שירה וסיפור שלה זכה בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". תקבל 5,000 שקל. הצרצר שלה: "אמצע היום ילדה עם שבר מחכה לאבא, מציצה אל השתקפותה בחלון מכונית, מחפשת אם רואים כבר אותות הסבל בנטיית הצוואר, בנשיכת הלשון, בחיוך הנצחון הזעיר".
תגיות:
איתן צור,
אס-אם-אס,
גפי אמיר,
דדי צוקר,
דוד אבידן,
דרור משעני,
יורם קניוק,
מיה סלע,
מיכאל גלוזמן,
סיפור קצר,
תומר ליכטש