הגיע הזמן: מעצבי העל מגלים את מידה 44

יום שישי 29 באוקטובר 2010 03:00 מאת: שחר אטואן, גלריה

רוב מעצבי העל ורשתות האופנה מסרבים לייצר בגדים מעל מידה 42, אולם אט אט נראים ניצנים של שינוי. אפילו קרל לגרפלד הבין כי גם לנשים שופעות קימורים יש טעם וצרכים


ת דיטו בתצוגת אביב-קיץ 2011 של גוטייה

תצלום: רויטרס

פרסומת

את התצוגה שהעלה ז'אן-פול גוטייה בפאריס בתחילת החודש פתחה וחתמה סולנית להקת "גוסיפ", בט דיטו. בפרק הזמן שחלף מאז שכיכבה על שער גיליון הביכורים של המגזין "Love" בפברואר אשתקד, שהצית דיון ערני בנושא נשים מעוגלות בתעשיית האופנה העולמית, נהפכה דיטו לנערת הפוסטר של המגמה החדשה.

אף שדיטו לא היתה הדוגמנית היחידה באותה תצוגה שמידותיה חרגו מתקן הרזון הקיצוני של כוכבות המסלול ואף שזו אינה הפעם הראשונה שגוטייה מלהק נשים מלאות לתצוגות שהוא מקיים (למשך תקופה מסוימת בשנות ה-90 שימשה סטלה עמר כמוזה השופעת שלו), קשה היה לקבוע איזה מסר רציני ביקש המעצב הצרפתי להעביר לנשים במידות גדולות מכל העולם בבגדים שעיצב במיוחד בשבילה: שמלת משי הדוקה וכסופה שעוטרה בהדפסי גלקסיה תלת ממדיים וברצועות בד שהשתלשלו ממנה או במה שנראה כמדי משרתת מתחילת המאה שעברה, בשחור ולבן, שכוסו בגלי טול משוננים.

ניסיונות קודמים של מעצבים בזירת האופנה העילית נדמו כנושאים כוונות רציניות יותר בצדם. בתצוגה שהעלה בלונדון בספטמבר אשתקד שלח מארק פאסט אל המסלול דוגמניות במידות 40 ו-42. בחירתו של המעצב הקנדי הצעיר התבררה בדיעבד כצעד נועז ביותר שכמעט חיבל במהלך התקין של התצוגה, כאשר שניים מאנשי הצוות, הסטייליסט ומעצב התצוגה, התפטרו בחמת זעם.

אין זה מפתיע לאור העובדה שמרבית מעצבי האופנה העילית מסרבים לייצר בגדים מעל מידה 42. קרל לגרפלד, המעצב הוותיק ביותר כיום שעדיין פועל במרץ ומוביל כמה בתי אופנה במקביל, הוא אחד ממבקריה החריפים והבוטים ביותר של התופעה החדשה. "איש אינו מעוניין להביט בנשים מעוגלות", הוא צוטט אשתקד במגזין הגרמני "פוקוס". "רק אמהות שמנות שיושבות מול מסך הטלוויזיה עם שקיות החטיפים שלהן מאמינות שדוגמניות רזות זה מכוער". על רקע זה, בחירתו של לגרפלד ללהק את הדוגמנית קריסטל רן לשתיים מהתצוגות האחרונות שהעלה בעבור שאנל - בתצוגת הריזורט שקיים בסן טרופה במאי האחרון, ובתחילת החודש בתצוגה האפית שהעלה בפאריס לקראת אביב-קיץ 2011, אפשר היה לחוש בתחילתו של שינוי מהותי ביחס לנשים שופעות קימורים בתעשיית האופנה.

רן צעדה בשתי תצוגות נוספות באותו שבוע: בזו של גוטייה ובזו שהעלה זאק פוזן בפאריס. באחרונה היא נבחרה שוב על ידי לגרפלד כפנים של שאנל וכיכבה בכרזה שקידמה את השקתו של בוטיק המותג באזור הסוהו בניו יורק.

ואולם כפי שידוע לכל, מגזיני אופנה ומסלולי תצוגות לחוד ומציאות לחוד. רן, בת 24, היא בלא ספק מלאה יותר מכל עמיתותיה על המסלולים, אולם סביר להניח כי גם דמותה שמתנוססת על שלטי החוצות של שאנל לא תמשוך אל הבוטיק קהל רב של נשים מלאות. נתונים שפורסמו באחרונה בארצות הברית, הראו כי הפער שמתקיים בין תעשיית האופנה לבין הנשים שצורכות אותה הוא גדול. על פי הסטטיסטיקות של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב, כ-65% מהנשים האמריקאיות הן בעלות משקל עודף, ומתוכן יותר מ-35% סובלות מהשמנת יתר. במקביל, דוגמניות רזות במיוחד צעדו על מסלולי התצוגות בשבועות האופנה שנערכו באחרונה בבירות האופנה, והציגו עיצובים חדשניים ומכתיבי סגנון שלעולם לא יסוקפו במידה שתתאים לרוב הנשים.


תצלום: אי-פי
מימין ובכיוון השעון: קריסטל רן בתצוגה של זאק פוזן בשבוע האופנה בפאריס בתחילת החודש; מארינה מקסימיליאן בלומין ל"Onot"; נועה תשבי ל"ML"; מתוך התצוגה של גוטייה ב-"Full Figured Fashion Week" בניו יורק

בזמנים של האטה כלכלית, שבהם המכירות נמצאות בירידה מתמדת ויצרני האופנה נאבקים במרץ על קהל לקוחותיהם, הניתוק המתמשך בין האופנה למציאות הוא בגדר תעלומה. אף שהוא מייצג פלח נכבד מהאוכלוסייה בארה"ב, שוק ההלבשה במידות גדולות תופס נתח של 18% בלבד ממחזור מכירות של יותר מ-100 מיליארדי דולרים של שוק אופנת הנשים בארה"ב.

אחת הטענות הרווחות היא שנשים שמנות קונות פחות בגדים מנשים רזות, טענה נכונה לחלוטין שאינה זקוקה להוכחות. אולם לאחר שנים שבהן התעלמו לחלוטין מן הצרכים האופנתיים שלהן והציעו להן בעיקר בגדים בעיצובים תפלים, שנועדו לכסות מנעד רחב של מבני גוף ללא כל הבחנה או ספציפיקציה, האם זה לא מובן שהן איבדו עניין באופנה?

קשה לאתר את מקורו של המעגל המכושף: האם זה משום שההיצע האופנתי בעבורן עד כה היה לא מסעיר בלשון המעטה, עד שהן חדלו לקנות בגדים לאחר שהפנימו את המסר כי אופנה אינה מיועדת לנשים בממדיהן? או שמא אלו מנהלי המותגים שהגיעו למסקנה החפוזה כי הן אינן צרכניות נלהבות של אופנה ולכן חדלו להשקיע בפיתוח דגמים חדשים בשבילן?

סיפור בסקיני ג'ינס

המצב בארץ שונה מבארה"ב. על פי סקר של המרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות שהתקיים ב-2006 (בקרב נשים בוגרות מעל גיל 18) וממצאיו פורסמו השנה, 26.4% מתוכן נמצאו בעלות עודף משקל ורק 11.2% לקו בהשמנת יתר. 57.8% מהנשאלות התגלו כבעלות משקל תקין.

בינתיים, Onot ו-ML (לשעבר "מתאים לי") נמנים עם המותגים המקומיים היחידים שמציעים אופנה לנשים במידות גדולות. בשעה שהראשון מגדיר את עצמו כמותג לאופנת נשים, השני מכריז על עצמו כרשת הישראלית למידות הגדולות. "אין שום הבדל בעיצוב לנשים רזות ולנשים במידות גדולות", אומרת שרית לוי, בת 44, מעצבת בגדי נשים במותג ML. טווח המידות שמציע המותג נע בין 40 ל-52. "אנחנו משתדלים לעצב אותם הדגמים שאופנתיים כיום רק בגזרות מחמיאות: צעיר, צבעוני, ג'ינסים או שמלות סקסיות עם מחשופים", אומרת לוי. "ישנם מעט צרכים שונים אבל זה לא משנה את העיצובים שלנו. אנחנו כן עוקבים אחרי מגמות האופנה כדי לתת ללקוחות שלנו את התחושה שהן חלק מהאופנה". היא מציינת בגאווה כי מכנסי ג'ינס בגזרת סקיני, שפופולריים מאוד בקרב נשים רזות, "תפסו גם בקרב נשים מלאות".

נשים שאינן בטווח המידות של 36-42 יתקשו למצוא מענה הולם בהיצע של רשתות האופנה הזרות שמפעילות סניפים ברחבי הארץ דוגמת זארה או מנגו (מרינה רינלדי, מותג ההלבשה במידות גדולות מקבוצת מקס מארה, הוא מהיחידים שתוצרתם מיובאת לארץ באופן סדיר ושמציע אופנה הוגנת לנשים מלאות, אף שהמחירים של בגדיו אינם נמוכים). גם בקולקציות של רשתות האופנה המקומיות לא יהיה פתרון של ממש לנשים כאלה, על אף שבהשוואה לרשתות הזרות, הדגמים שאלה מציעות נוצרים לרוב מתוך מודעות גדולה יותר למבני הגוף הקיימים בארץ.

בקרב מעצבים צעירים המצב מורכב עוד יותר. רובם מייעדים את עיצוביהם לקהל לקוחות צעיר ורזה יותר. אולם עלויות הייצור הגבוהות בארץ מייקרות את התוצרת וגורמות לכך שבסופו של יום, מרבית הנשים שפוקדות את חנויותיהם הן נשים מבוגרות יותר, שידן משגת לרכוש בגדי מעצבים צעירים. המידה הממוצעת שלהן היא 40 או 42.

"נושא המידות אינו מסודר בקרב המעצבים ומותגי האופנה בארץ, וחוסר האחידות והבהירות בנושא בולט במיוחד אצל מעצבות צעירות", אומרת מעצבת צעירה שעבדה לצד כמה מעצבות בתל אביב. "כל אחת מדרגת את בגדיה על פי סדר שונה, כשהמידה הכי גדולה היא XL (המקבילה למידה 42 בסטנדרט האירופי) וגם ממנה מיוצרים פריטים ספורים בלבד". לפי עדותה, אפילו בקולקציות של מעצבות ותיקות שפונות לקהל של נשים בשלות יותר אפשר למצוא מעט מדי פריטים במידה הזאת. "בסופו של יום, מה שקורה הוא שנשים מבוגרות שאינן רזות כלל נאלצות להידחס לתוך בגדים שקטנים ממידותיהן. כך, למשל, דגמים שנועדו להילבש כשמלות נהפכים לגופיות צמודות על גופן".

לטענת המעצבת, רבות מאותן נשים מצרות על כך שאינן מצליחות למצוא בגדים שיתאימו למידותיהן: "מגיעות כל הזמן תלונות בנושא ובקשות להגדיל את טווח המידות, אבל לא נעשה שום שינוי. ישנן אפילו כמה לקוחות שנוהגות להזמין בגדים בהתאמה אישית לפי מידותיהן ומוכנות לשלם לא מעט בעבור השירות המיוחד".

פרופורציות אחרות

אפשר היה לקוות כי השינוי יבוא מבני הדור הצעיר, אולם אלה אינם מגשימים את הציפייה לעת עתה. לדברי ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, לאה פרץ, ידי המורים במוסד מלאות עבודה ואין להם פנאי להכשיר את הסטודנטים לעיצוב במידות גדולות. אבל פרץ מאמינה כי סטודנט שמסיים את מסלול ההכשרה במוסד יוכל לעצב בגדים גם לנשים מלאות. "בוגרים שלנו עובדים כיום בחברות אופנה שמתמחות במידות גדולות", היא אומרת. אף שתוכנית הלימודים בשנקר כוללת בין השאר קורסים בהלבשה תחתונה, בגדי ילדים או שמלות כלה, אין בה קורס לעיצוב בגדים במידות גדולות.

"אין ספק שזה שונה לעצב בעבור נשים במידות גדולות כי הפרופורציות הן שונות. ככל שיש יותר קימורים ובליטות בגוף, אז צריך יותר חתכים, מתפרים וכדומה", אומרת דניאלה דותן, בת 61, מרצה בכירה לתדמיתנות ומנחה טכנית בחוג לעיצוב אופנה בשנקר. "אבל זה לא קשה בכלל להגדיל דגמים קיימים כשיודעים את הטכניקה. זה לא קשה יותר, זה פשוט שונה. ישנן טבלאות דירוג אוניברסליות שנחלקות לפי מידות". לדברי דותן, קיימות כיום במחלקה לעיצוב אופנה בבית הספר לא מעט בובות דיגום במידות גדולות שאינן בשימוש. "לפני כעשור נערך קורס בחירה לעיצוב בגדים לנשים במידות גדולות אבל לא היה לזה ביקוש. למרבה הצער, הסטודנטים הצעירים אינם מתעניינים בתחום הזה, אף על פי שהוא נורא חשוב ומעניין ואפשר לעשות בו המון דברים חדשים מפני שהשוק של בגדים במידות גדולות עדיין מאוד מצומצם".


מתוך תצוגה של אשלי סטיוארט ב-"Full Figured Fashion Week" בניו יורק

"זה משהו שגלשתי אליו בשבע השנים האחרונות בעקבות דרישה של לקוחות", אומר המעצב רונן חן, שבבעלותו רשת של בוטיקים ברחבי הארץ. "זה לא משהו שחרטתי על הדגל שלי כמעצב או משהו שאני מנפנף בו. זה קיים בחנויות שלי והלקוחות שמגיעות מאוד שמחות לגלות שהן יכולות למצוא בגדים במידה שלהן שמחמיאים להן".

טווח המידות שהוא מייצר נע בין 36 ל-46, כשעל פי עדותו, מעט מאוד נשים קונות מידה 36. "הרוב קונות מידה 40 ו-42. זו המידה הממוצעת". לדברי חן, ישנה דרישה גבוהה לייצור בגדים במידות גדולות יותר אבל הוא בוחר שלא להיענות לה. "מדובר עדיין בבגדי מעצב ואני לא יכול לכסות את כל טווחי המידות. כשמעצבים במידות גדולות יותר מ-46, משהו משתנה בפרופורציות של הגוף. החשיבה היא שונה לחלוטין. כשמעצבים במידות גדולות צריך להביא בחשבון יותר את הצרכים של הלקוחה ופחות את היומרות היצירתיות שלך כמעצב".

מאז הופעתה של דיטו על השער של "Love" בעירום מלא, תצלומיהן של דוגמניות במידות גדולות שעיטרו בהמוניהן גיליונות מיוחדים של מגזיני אופנה כגון "גלאמור", "אל" או "V", הציגו אותן באופן דומה, חלקן בנעליים של מותגי יוקרה בלבד, מה שיצר תקן חדש לתצלומים של נשים מלאות במגזיני האופנה. אחת התהיות המרכזיות שהתעוררו בעקבות זאת היתה אם פרט לרצון של עורכי המגזינים לטלטל את קהל קוראיהם בגופן החשוף של אותן הנשים, הבחירה להציגן בעירום מלא נבעה אולי מהעובדה הפשוטה שלא נמצאו בגדים ראויים במידותיהן.

אם המגמה הנוכחית תמשיך להתפתח לא רק כגחמה חולפת של מעצבים על מסלולי התצוגות ומעל דפי הכרומו של מגזיני האופנה, ייתכן שיתחולל שינוי של ממש באופן שבו יעוצבו בגדים בעבור נשים במידות גדולות. לקראת החורף הקרוב, מנהליו של בית הכלבו היוקרתי סאקס פיפת אווניו בניו יורק שיתפו פעולה עם מעצבי אופנה מהשורה הראשונה בניסיון להרחיב את טווח המידות שהם מציעים מעל למידה 42. במחלקת בגדי המעצבים בחנות הדגל שבשדרה החמישית בעיר אפשר למצוא כעת בגדים במידות גדולות של מעצבים אמריקאים כגון אוסקר דה לרנטה, אלי טהרי ודונה קארן לצד מותגים אירופיים, וביניהם דולצ'ה וגבאנה, ארמאני ופנדי.

במקביל, יוזמות חדשות שנערכות במסגרת שבועות האופנה בארה"ב מאותתות כי אידיאל היופי עשוי להתגמש מעט בעתיד הקרוב. רשת האופנה האמריקאית 21 Forever השיקה במאי אשתקד קו ביגוד חדש לנשים במידות גדולות, שזכה לביקורות חיוביות והניב רווחים בהתאם. השינוי בשמו של הקו בימים אלו מ"Faith 21 extendede sizes" ל"plus sizes +Forever21" קשור בוודאי בהצלחתו. הוא מרמז כי מנהלי הרשת אינם חשים עוד צורך להסתתר מאחורי כותרות עמומות.

ניסיונות נוספים להעניק ביטוי למגוון רחב יותר של מבני גוף הביאו לכך שסדרה של תצוגות אופנה לנשים במידות גדולות התקיימה בספטמבר האחרון בניו יורק במקביל לשבוע האופנה המסורתי שנערך בעיר מדי עונה. "Full Figured Fashion Week", האירוע המקביל לשבוע האופנה של תעשיית האופנה העילית, שנערך ביוזמתה של הדוגמנית האמריקאית למידות גדולות, גוון דיבו, וכולל ארבעה ימים של תצוגות ודיונים בנושא, עתיד להיהפך למסורת ולהתקיים במשך השנה במוקדים נוספים בצפון אמריקה: בלוס אנג'לס (שם הוא מתקיים בסוף השבוע הנוכחי) ובקנדה (שם טרם נקבע תאריך).

יש להבין כי בתעשיית האופנה העולמית המונח "מידות גדולות" מתייחס למידה 42 ומעלה. דוגמניות במידות גדולות הן אלו שאינן מצליחות להשתחל לתוך זוג מכנסיים במידה 36. לכן, מה שדרוש בראש וראשונה הוא שינוי בתפישה של פלח שוק אופנתי שעדיין נמדד ביחס לסולם המידות השגור בקרב מעצבי אופנת העילית. אולי רק אז יוכל הציבור הרחב להתאים עצמו לנקודת המבט של רן בנוגע למבנה גוף שנתפש עדיין כ"חורג מן הממוצע" (אף שהממוצע קרוב יותר למידה 42 יותר מאשר ל-38). בראיון שהעניקה הדוגמנית האמריקאית לתוכנית האירוח "טודיי" באחרונה, היא ניסחה זאת בפשטות כשאמרה: "יופי אינו טמון במידת המכנסיים".


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 30/10/2010 23:05:29

  • 30/10/2010 20:48:35

  • 30/10/2010 19:49:05

  • 30/10/2010 01:25:03

  • 30/10/2010 00:25:13

  • 29/10/2010 23:14:57

  • 29/10/2010 21:06:05

  • 29/10/2010 18:46:43

  • 29/10/2010 18:35:47

  • 29/10/2010 17:54:13

  • 29/10/2010 16:57:36

  • 29/10/2010 15:23:02

  • 29/10/2010 13:48:09

  • 29/10/2010 13:46:17

  • 5.יפהפיות(סתם אחד מהצפון)

    29/10/2010 12:41:26

  • 29/10/2010 11:53:09

  • 29/10/2010 11:51:34

  • 29/10/2010 11:18:49

  • 29/10/2010 09:53:02