עור שני
יום שישי 08 באוגוסט 2008 05:12 מאת: עילית מינמר
עם הפנים לסין - אופנת ספורט | הן אולי נראות כמו תלבושות בסרט "באטמן", אבל חליפות השחייה החדשות הן חלק בלתי נפרד מהבריכה האולימפית. איך התפתחו בגדי הים עם השנים ועד כמה הם תורמים לשיאים
גמר 50 מ’ בסגנון חופשי באליפות העולם בשחייה
בברצלונה, 2003 (תצלום: אימג’בנק/GettyImages)
תמונתו של השחיין האוסטרלי איאן תורפ קופץ למים במשחקים האולימפיים בסידני, בחליפת שחייה כהה, ומזנק קדימה, דוחק את המים בעזרת כפות רגליו הגדולות בדומה לסנפירים - חרותה בזיכרונם של חובבי הבריכה האולימפית. ולא רק בזכות שיאי העולם ששבר וחמש המדליות (שלוש מהן זהב) שזכה בהן אז.
"הטורפדו", הכינוי שדבק בו בשל הזינוק המהיר שלו אל המים, בולט בתמונות מהאולימפיאדה ב-2000 וב-2004 באתונה בגלל החליפה הכהה המכסה את גופו לרבות ידיו, לצד שחיינים חשופי חזה. בסידני כבר לבשו כמה שחיינים גברים בגד ים שנראה כמו טייץ ארוכים והנשים בגד ים שלם עם טייץ עד הברכיים, אבל תורפ היה מכוסה כולו.
אם פעם לבשו שחיינים אולימפיים בגד ים, כיום הם לובשים חליפות שחייה. אם בעבר הם היו קופצים למים בבגד ים מינימליסטי, כיום הם מכסים את גופם בחליפות אלסטיות שעוזרות להם להיות מהירים יותר, חזקים יותר. תמונות מן הבריכה האולימפית מלמדות על השינויים שחלו במשך השנים, החל בבגד ים שלם בעל מחשוף צנוע המסתיר את החזה שלבשו נשים וגברים כאחד בשנות ה-30, בגדי הים הקטנים לגברים והשלמים עם הגב החשוף לנשים, וכלה בחליפה "המהירה והטובה בעולם" שהם שוחים בה כיום.
עוד בפרויקט "עם הפנים לסין":
לאן נעלמו הדרקונים - ראיון עם כוריאוגרף טקס הפתיחה
מעבדה אולימפית - אדריכלות
"הספר האדום" החדש - ספרות
גאווה לאומית - אמנות
צונאמי של יופי - אמנות
זו לא חוכמה לקנות גוצ'י - אופנה
פיתוח מהפכני
בשנים האחרונות השקיעו חברות מאות מיליוני דולרים בפיתוחים טכנולוגיים שישפרו את ביצועי הספורטאים השונים. אדידס השיקו בסידני את חליפת השחייה שלבש תורפ; נייקי השיקה לפני כשנה חליפת שחייה שלמה בעלת מבנה חדשני המצמצם גרירה הידרודינמית, אבל שיאו של מרוץ החימוש בבריכה בפיתוח מהפכני של ספידו.
400 מ’ לגברים בסגנון חופשי, אולימפיאדת לוס אנג’לס 1984 | תצלום: אי־פי
היא אולי נראית כמו אחת התלבושות בסרט "באטמן", אבל LZR-Racer, חליפת השחייה החדשה של החברה, שייכת לבריכת השחייה האולימפית. מאז הושקה בראשית השנה ועד היום, ערב פתיחת המשחקים האולימפיים בבייג'ין, נשברו יותר מ-40 שיאי עולם חדשים. רבים מהמתחרים במשלחות השונות, לרבות השחיינים הישראלים, ילבשו אותה בשבועות הקרובים. החליפה, שפותחה בשיתוף סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, עשויה מאריג השחייה שנחשב לקל בעולם והיא מייצבת את גוף השחיין לתנוחה האופטימלית לשחייה במים ומקטינה במידה משמעותית את החיכוך במים. "הכל מודבק בסיליקון, אין תפרים, אין התנגדות", אומר אילן בן דרור, בעלים ומנכ"ל חברת ספידו ישראל.
המרוץ הטכנולוגי והשינויים בתפישה החלו אולי בשנות ה-90 (עוד ב-1992 השיקה ספידו בגד ים שהפחית את החיכוך עם המים ב-15% לעומת בד קונוונציונלי. ב-1996 פותח בד שהפחית את החיכוך עוד ב-8%), אבל הוא הגיע לשיא בשנות האלפיים.
מייקל פלפס בחליפת השחייה LZR, השנה | תצלום: אי־פי
גם באולימפיאדות של ראשית המאה לבשו השחיינים והשחייניות בגדי ים שלמים שמכסים את חלקו העליון של הגוף והירכיים, אבל אז לא היה זה מתוך תפישה טכנולוגית מגובשת אלא מתוך תפישה פוריטנית מגובשת לא פחות. במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס ב-1932 זכתה האוסטרלית קלייר דניס במדליית זהב במקצה 200 מטר של שחיית חזה. היא לבשה בגד ים שלם של ספידו ועוררה שערורייה בגלל כתפיים חשופות מדי. החומר שממנו היו עשויים בגדי הים אמנם היה מתקדם יחסית אז - באמצע שנות ה-30 חוט הגומי חולל מהפכה בבגדי הים שעד אז יוצרו מצמר סרוג - אבל התמונות מלמדות שהם לא היו אלסטיים דיים, וכשיצאו השחיינים מן המים הם התרחבו וקיבלו מראה של עודף בד.
אבל עד מהרה הצטמצמו והלכו בגדי הים - הגישה אז היתה שחשיפה מרבית של הגוף מובילה להתנגדות פחותה ולחיכוך קטן יותר עם המים, ולפיכך המהירות גוברת. עם השנים לבשו המתחרים מכנסוני רחצה שנהפכו למה שמכונה על שפת הים "ספידו".
מי שאחראי לכך הוא מארק ספיץ, שבגד הים האייקוני שלו מהמשחקים האולימפיים במינכן ב-1972, שבהם זכה בשבע מדליות זהב - סליפ ניילון של ספידו עטור כוכבים בצבעי אדום-כחול-לבן - הוא אולי המקרה היחיד שבו בריכה אולימפית הכתיבה אופנה. בשנים ההן הוא מצא את דרכו גם לבריכה השכונתית וכל ילד שרצה להידמות לאלוף האולימפי יכול היה לקנות אותו. הדגם שווק והיה אופנתי במשך כמה שנים.
השחייניות הלן מדיסון (מימין) ווילי דן גודן באולימפיאדת לוס אנג’לס 1932 | תצלום: אי־פי
כיום יש הבדל ניכר בין בגדי הים המקצועיים לאלה שנראים בבריכות הציבוריות. שימוש בסמלים אולימפיים, כפי שעשה גדעון אוברזון בבגד ים שעיצב לקראת המשחקים האולימפיים ב-2004 עם סמל הטבעות, הוא אולי הקשר היחיד. לדברי אוברזון, המעצב למותגי בגדי הים "גוטקס" ו"גדעון אוברזון", האולימפיאדה היא תעשייה בפני עצמה שמביאה חידושים לאותה תקופה, אבל לא משתמשים בהם בתעשיית בגדי הים. "אנחנו מחפשים חומרים דקים יותר, גמישים מעט פחות, כאלה שנצמדים לגוף ומשווים לו מראה רזה יותר. אמנם היום חוזר לאופנה בגד ים בסגנון ספיץ, אבל אצל נשים הביקיני, שאינו קשור לספורט ולשחייה, הוא הנפוץ ביותר. בגדי הים האופנתיים מנוגדים לגמרי לאופנת הספורט, גם בחומרים וגם בעיצוב".
בן דרור אומר שלשוק הרחב דרישות שונות, והבולטת שבהן היא הרצון שבגד ים "יחזיק מעמד הרבה זמן, ויהיה עמיד לכלור ומלח". לעומת זאת, לדבריו, האלוף האמריקאי מייקל פלפס יחליף בבייג'ין את בגד הים שלו בין מקצה למקצה. אבל, הוא אומר, גם בחליפת השחייה LZR היה לעיצוב תפקיד לא מבוטל. החליפה עוצבה בשיתוף המעצבת ריי קוואקובו מ"קום דה גרסון".
כמו טיל
לא רק בתחרוית הגברים בגד הים מכסה את הגוף. בשנים האחרונות בוטלו ההבדלים בין המינים בבריכה האולימפית מבחינת בגדי הים. אם החל בשנות ה-60 היו ההבדלים בין נשים לגברים ברורים - גברים לבשו חלק תחתון בלבד, בגדי הים השלמים של הנשים נהפכו פתוחים יותר באזור הגב, ובעלי חיתוך גבוה יותר בירכיים - הרי כיום הם לובשים חליפות דומות וקשה להבחין ביניהם במים.
100 מ’ פרפר לגברים, אולימפיאדת מקסיקו 1968 | תצלום: אי־פי
מרוץ החימוש של השחייה הוביל לפיתוחים חדשניים באולימפיאדות האחרונות. ב-2004 לבשו שחיינים באתונה בגד ים המדמה עור כריש שפיתחה ספידו בשיתוף מוזיאון הטבע של לונדון. תהליך המחקר בדק את מרקם עורו ואופן תנועתו של הכריש במים ולטענתם הגביר את מהירות השחיין. לדברי בן דרור, "אז גם הגיעו למסקנה שכשאוחזים את השריר, בעזרת התעלות בבד, ולא נותנים לו לפעול בצורה רחבה, הכוח המתפרץ שלו יותר מרוכז והוא לא מאבד אנרגיה".
שחיינים שניסו את החליפה החדשה LZR אומרים שהם מרגישים כמו טיל ששוגר. בן דרור מדמה את המחוך האלסטי השחור הזה למכונית מרוץ. לדברי גדי כץ, המדריך הראשי של חברת טוטאל אימרז'ן (TI), הפיתוח הזה "שינה את ספורט השחייה. החליפה משפרת שיאי עולם". השאלה אם שיפור שיאי עולם בזכות חליפה מספק את ההתרגשות שיש בתחרות אולימפית, תישאר פתוחה לפחות עד המשחה הראשון בבריכה בבייג'ין.
עוד בפרויקט "עם הפנים לסין":
לאן נעלמו הדרקונים - ראיון עם כוריאוגרף טקס הפתיחה
מעבדה אולימפית - אדריכלות
"הספר האדום" החדש - ספרות
גאווה לאומית - אמנות
צונאמי של יופי - אמנות
זו לא חוכמה לקנות גוצ'י - אופנה