זהירות, פארנויה

יום שני 04 במאי 2009 02:52 מאת: רחל טל-שיר

סוכנת ירוקה | האם יש זיקה הכרחית בין סגנון חיים ירוק לבין פארנויה?

יותר ויותר אנשים דואגים לעדכן אותי לאחרונה בקורותיהם של אחדים מידידיהם, קרוביהם, מכרים של קרובים וקרובים של מכרים, שמרוב מחשבות ירוקות נהיו מתבודדים, והם נמנעים מכל סוג של מגע עם מה ועם מי שעלול לזהם ולהשחית את האוויר שהם נושמים, את המים שהם שותים, אפילו את המחשבות שעוברות בראשם.

בשבת האחרונה, בעודי מטיילת על שפת הים ונהנית מזיוו של עולם, ניגש אלי איש שמדי פעם מנופף לשלום למישהי שלפעמים מתעכבת על ידי כדי לומר לי שלום, ואמר: "אני חייב לספר לך משהו".

"ספר", אמרתי.

ואז הוא סיפר על מכרה של החותן שלו, שעזבה את עבודתה, את ביתה, את בעלה ואת ילדיה ועברה לגור באיזשהו מצפה בגליל, וכל זה מפני שחששה שכל אותם מתקנים ומכשירים חשמליים וסלולריים, הממלאים את מרחב המחיה שלה, מזיקים לה. אחרי שהתלבטה בעניין לא מעט, היא החליטה שאין טעם להמשיך להתווכח כל היום עם יקיריה - הרי זה כשלעצמו מזיק - ובחרה להתרחק מכל מה שמוכר ואהוב.

"ראי, רחל, ראי - הוזהרת", אמר לי האיש הזה, שהוא כאמור זר כמעט לחלוטין, ונמוג אל האופק הכחול.

האם יש זיקה הכרחית בין סגנון חיים ירוק לבין פארנויה? אכן, רבים ממכרי הירוקים מתקשים להשתלב בשיחות חולין וגם לי אורבת הסכנה הזאת. זה תמיד מתחיל בשיחה נינוחה, שבה מישהו מהנוכחים מספר שקרא מחקר, הקובע שאין שום רע בחומרי הדברה. מישהו אחר קרא מחקר על כך שהחומרים האלה בעצם מחסנים אותנו. כולם, מסביב לברזייה או בבית הקפה, מרוצים. ואז אני, כמו יתר מכרי הירוקים המעצבנים, לא מסוגלת להתאפק עוד, וחייבת להעיר משהו משבית שמחה שנשמע פארנואידי. אני נוהגת לשאול, למשל, מי כתב את המאמר ואם הוא במקרה נשיא או בעלים של חברת הדברה.

מחברי הירוקים הוותיקים למדתי לעשות גוגל על שם המחבר לפני שאני מתחילה לקרוא מאמר שכתב ובו הוא משבח את ההשפעות השונות של החומרים שמדבירים מקקים. לא תמיד מספיק לבדוק את שם המחבר; לפעמים צריך להמשיך לחקור מי עומד מאחורי המחקר, מי יזם אותו, מי מימן אותו. גם על זה אומרים מכרים שאינם ירוקים שזה פארנואידי. ואכן, בתרבות שבה הזיהום וההשחתה הם נורמה, לבדוק ולבלוש, לחפש רמזים קטנים ולחטט בהם, ולהתעקש להבין את ההתנהלות הזאת ואף להפסיק אותה, זה בהחלט נראה פארנואידי.

דוגמה? הנה אחת מרבות: מוצרים עם ריח שנחשב טוב, ריח עז של פריחה, של תינוקות, של ניקיון, מעוררים אצל ירוקים חשד מיידי. דוגמה נוספת היא מוצרים זולים מאוד. הם לא סיבה לפתוח את הכיס - אלא דווקא להיזהר ולהתרחק. יש כמובן עוד בלי סוף דוגמאות, אבל מה שחשוב הוא העיקרון: מה שמריח טוב מתחיל להסריח, הן בפועל והן מטאפורית.

זאת הסיבה שיש כאלה, בעיקר מי שנמצאים עמוק בתוך החשיבה הירוקה, שמתחמקים ממפגשים עם האחרים. בעיקר כדי לא להעכיר את האווירה. בהדרגה נוצר מצב שאין כמעט נקודות השקה בין ירוקים לבין לא ירוקים. כל קבוצה מסוגרת בתוך עצמה. וגם זה נחשב כאפיון פארנואידי. של הירוקים, אלא מה?

השאלה היא כמובן אם עצם ההימנעות מלהיישיר מבט אל הסכנות שהירוקים מדברים עליהן, גם אם נניח לרגע שהם טועים או מפריזים, לא מסגיר בעיה מקבילה אצל הלא-ירוקים, בעיה שאינה חמורה פחות מפארנויה (שאננות? תסמונת בת יענה?). הרי בכל זאת יש סיכוי שהירוקים, בגלל אורח החשיבה הממוקד שלהם, בגלל השיגעון-לדבר-אחד, רואים סכנות עוד כשהן קטנות, עוד כשהן רחוקות.

הלא-ירוקים יכולים כמובן לטעון, שאין טעם לעסוק בסכנות לפני שהן קיימות, וכשנגיע לגשר כבר נחשוב איך לעבור אותו. מדובר, כמובן, בשתי השקפות עולם שונות ומבחינה זו הירוקים מייצגים תפישה ולפיה מניעה טובה מלוחמה. נכון, חלק מהדברים שהירוקים נמנעים מהם עשויים להתגלות כבלתי מסוכנים בעליל. אבל הנבואה, כידוע, ניתנה לא לירוקים ולא לאלה שאינם ירוקים.

---

נמל בית

בעקבות הטורים שפירסמתי כאן על הדברה ירוקה, קיבלתי עוד כמה הצעות לא שגרתיות. המעניינת שבהן היא להתייחס לנמלים כאל חיות מחמד. נשמע סהרורי? בחנויות צעצועים בסין מוכרים קופסאות כחולות דקות דומות לאקווריום ובהן חוות של נמלים ומתברר שהן פופולריות.

יהיו שיראו בזה אכזריות, אבל במחשבה שנייה, בעצם ההתייחסות לנמלים כאל חיות מחמד יש הרבה יותר הערכה וכבוד משהן מקבלות בדרך כלל. יש גם סיכוי שילדים שצפו מקרוב בנמלים יגדלו להיות אנשים שנמלים הן בעיניהם יותר ממטרד מלכלך. גרסאות שונות של המשחק הזה, שלעתים קוראים לו גם ערכת נמלים או עיר נמלים, נמכרות ברחבי העולם וגם בארץ. ואפשר גם לנסות לבנות לבד - זה מתאים לאג'נדה של לקנות פחות.

תגיות: סביבה, רחל טל-שיר