את מי משרתות תערוכות הבוגרים של בתי הספר לעיצוב?

יום ראשון 01 באוגוסט 2010 02:54 מאת: יובל סער

אופן הצגה חדשני בבצלאל, חללים אלטרנטיביים במכון אבני, יוזמות מרעננות בשנקר ופתרונות יצירתיים במכון טכנולוגי חולון. תערוכות הבוגרים של בתי הספר לעיצוב, גם הקטנים שבהם, הפתיעו השנה לטובה

ביקור בעשר תערוכות של בוגרי בתי ספר לעיצוב בשבועיים וחצי אינו עניין פשוט; אלפי עבודות מסודרות במתכונת קבועה - תלויות על קירות, מונחות על סטנדים ומוקרנות על גבי מסכי מחשב בחדרי לימוד ובאולמות שלא נועדו לארח תערוכות. התוצאה היא בדרך כלל מקבץ אקלקטי של עבודות, שמוצג לעייפה באופן שבלוני ונטול השראה, כמעט ללא הבדל בין המוסדות ובין המחלקות.

ואולם, מתברר שאפשר להציג תערוכת בוגרים בצורה אחרת, כפי שהוכיחה יעל בורשטין, שאצרה את תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. בעבר נתלו עבודות הבוגרים על הקירות, כאשר כיתות הלימוד חולקו לחללים קטנים וצפופים באמצעות קירות גבס, שהסתירו את החלונות כדי שיהיה אפשר לתלות גם שם עבודות. הדבר יצר מבוכים חשוכים, שהגבירו את העומס החזותי. השנה הוחלט על קונצפט חדש ואמיץ, אפילו מהפכני: כל העבודות הוצגו על שולחנות מפלטות אחידות של עץ גס. להשלמת האווירה פוזרו על הפלטות בכל חדר שניים-שלושה עציצים קטנים והונחו מנורות קריאה לבנות, שהשילוב בינן לבין התאורה הטבעית יצר תחושה ביתית וחמימה. הקירות הלבנים נותרו עירומים, מלבד שורות טקסט מינימליסטיות הקשורות לעבודות של כל בוגר, שהקנו לחלל מראה מעודכן.

כצפוי, הבחירה באופן תצוגה זה עוררה ביקורת: מקומן של כרזות הוא על הקיר, הקונצפט מאולץ ומופרך והפניית המבט כלפי מטה משרה אווירת נכאים. ואולם, כשבוחנים לעומק את התוצאה נדמה שהתצוגה דווקא עשתה חסד עם העבודות, חייבה מבט מעמיק, הפחיתה באופן ניכר את העומס הוויזואלי על הצופה ויצרה תחושה של מכלול במקום של מקבץ אקראי של עבודות.

גם בשאר בתי הספר הקפידו על אופן התצוגה. בתערוכות אחדות עשו שימוש בחללים מיוחדים. המחלקה לתקשורת חזותית של מכון אבני, למשל, הציגה במתחם התחנה בתל אביב. תערוכת הבוגרים של שנקר התקיימה השנה לראשונה בבניין ששימש בעבר את בית החרושת של חברת עלית ברמת גן.

למעלה מימין ועם כיוון השעון: אריזות לממתקים של פולינה פנסקוב מבצלאל; כיסא בטיחות שנהפך לעגלת ילדים של אריאל בן לולו ממכללת הדסה; פרויקט "תל אביב מקף יפו" של טל טרופר ממכון אבני; בית חולים לרהיטים של נעם טבנקין מבצלאל; פרויקט "חיים בקופסה" של אתי כהן ממכללת גורן (תצלום: עודד אנטמן)

המעבר הזה לחלל תעשייתי ומרשים היטיב עם רוב המחלקות, אבל לא עם המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. זו הציגה השנה עבודות של 77 סטודנטים, ונאלצה להסתפק בחלל קטן מהרגיל. כדי להציג את כל העבודות החלל חולק באמצעות קירות גבס שעליהן נתלו העבודות בצפיפות ובדחיסות. הסטודנטים, שרצו להציג עבודות נוספות, לא ויתרו. כך קם "פרויקט המוקצים" - יוזמה שנולדה כדי למצוא פתרון מקורי לבעיית הצפיפות. "אנו מבינים את מגבלות המקום, אך מרגישים שמגיעה במה ליתר העבודות שלנו", אומרים ניצן דרור ויוסי אבן קמה, שניים מהבוגרים הטריים. בעלי עסקים ומקומות בילוי ברחבי תל אביב התגייסו כדי להציג את העבודות בחללים שלהם.

היוזמה, שזכתה לגיבוי מהנהלת המחלקה, היתה רק ביטוי אחד למעורבות הסטודנטים. נהוג להתלונן על הסטודנטים שאינם מעורבים במתרחש סביבם, אך השנה נדמה שרובם התעלו מעל העיסוק בעצמם ותיעלו את הכישרון שלהם לאמירה חברתית, תרבותית או פוליטית. לראיה, מספר הפרויקטים שעסקו במיתוג מסחרי היה נמוך השנה בהרבה מאשר בשנים קודמות.

לא פעם מתקיים דיון על עצם נחיצותו של פרויקט הגמר בבתי הספר לעיצוב. השנה ניכרו ההשקעה והתחקיר שעשו הסטודנטים והביאו בדרך כלל לתוצאות מוקפדות ומקצועיות - גם אם לא תמיד מקוריות, חדשניות או מרגשות. לדוגמה, "שמאל טוק", הצעה של אלה כהן מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל לטור אישי מאויר בעמוד הדעות של "הארץ", שמטרתו להעלות לסדר היום את אחד מאירועי השבוע דרך שיחה בין שני אנשי שמאל. הדיאלוג המשעשע כתוב בחרוזים כדי להדגיש את האירוניה, שכן לפי כהן מרבית אנשי השמאל בישראל עסוקים בדיבורים יותר מאשר במעשים. פולינה פנסקוב מאותה מחלקה יצרה סדרת אריזות מאוירות לממתקים רוסיים - הכלאה בין התרבות הצברית לרוסית.

עלייה ברמת העבודות ניכרה גם בבתי הספר הקטנים יותר. בשנים קודמות נדמה היה שלמוסדות הגדולים בתחום התקשורת החזותית - מכון טכנולוגי חולון, ויצו חיפה, בצלאל ושנקר - לא צפויה תחרות רצינית, מכיוון שהמחלקות המתחרות בהם חדשות יחסית ודלות אמצעים. עם זאת, השנה התקיימו כמה תערוכות שסימנו כיוון חדש. לדוגמה, במנשר סיים השנה מחזור ראשון שהחל את לימודיו עם ראש המחלקה עמית טריינין, ובמכללת גורן סיים מחזור ראשון שלמד ארבע שנים בראשות אבירם מאיר. הדבר ניכר במספר הסטודנטים, באיכות העבודות, בנושאים שבהם עסקו ובהיקפן. לדוגמה: "חיים בקופסה", מיצב וחוברות שעיצבה אתי כהן ממכללת גורן בניסיון לתעד את חייהם של מפונים.

"שמאל טוק" של אלה כהן מבצלאל (תצלום: אמיל סלמן)

כך גם תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית במכון אבני, שהתקיימה תחת הכותרת "קו התפר". כל עבודות הסטודנטים עסקו בסוגיות שנובעות מהמיקום הגיאוגרפי של מכון אבני ברחוב אילת, על קו התפר שבין תל אביב ליפו. לדוגמה, פרויקט הגמר של טל טרופר, "תל אביב מקף יפו", עסק במקף שמפריד בין המלים "תל אביב" ל"יפו", שבעיניו אינו סימן נייטרלי אלא סמל להפרדה. הפתרון שלו הוא להוסיף קו קטן למקף שיהפוך אותו מסימן מינוס לפלוס, וליצור בכך משוואה חדשה. מטרת הפרויקט להראות כיצד הוספת הקו משנה את הסיטואציה השלילית ולו במעט, במטרה להתחיל שינוי גדול.

המחלקה לעיצוב תעשייתי במכללת הדסה בחרה אף היא לבדל את עצמה, תחת השם "עיצוב תעשייתי מכליל". הפרויקטים שהוצגו בתערוכה שיקפו את תפישת המחלקה, ולפיה תפקידו של המעצב לפתח מוצרים פונקציונליים, המתאימים לכלל האוכלוסייה בגישה חברתית מכלילה, לאחר ניתוח והבנה של צורכי המשתמש. בין המוצגים בתערוכה: הפרויקט של מגדה רוק, שעוסק באינטראקציה בין בני אדם לצמחים בסביבות שיקומיות; הפתרון שעיצב יונתן רובינס לעזרה ראשונה בקיבוע שברים; וכיסא בטיחות לרכב שנהפך לעגלת ילדים בעיצוב אריאל בן לולו.

כיסא לילד היפראקטיבי של עומר מנשרי ממכון טכנולוגי חולון

במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון הציגו כ-65 בוגרים עיצוב תעשייתי "קלאסי". לדוגמה, מערכת משרד לריהוט ביתי הכוללת שולחן עבודה, מדפים ויחידות תיוק שעיצבו לירון אטלס ונטע פורברג כפרשנות מודרנית למכתבה הקלאסית; אפוד מגן קל לחייל שעיצב אילן ורדי; וכיסא לילדים היפראקטיביים שעיצב עומר מנשרי.

במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל המנעד היה רחב יותר, כיאה למחלקה שנמצאת באקדמיה לאמנות ולעיצוב. לצד שולחן מגן מפני רעידות אדמה שעיצב ארתור ברוטר, אפשר היה למצוא פרויקטים שהאסתטיקה משמעותית בהם יותר. לדוגמה, "פלעצטיק", פרויקט הגמר של עדי זפרן וייסלר, שבדק את נקודת המפגש בין חומרים טבעיים לסינתטיים; או פרויקט הגמר של נעם טבנקין, בית חולים לרהיטים שמחיה רהיטים פגומים שיצאו מכלל שימוש.

---

למי שייכות תערוכות הבוגרים
במכון טכנולוגי חולון הוחלט לא להציג 14 עבודות גמר שהוגשו באיחור של שנה

השאלה את מי משרתות תערוכות סוף השנה אינה חדשה, והמענה עליה קשור לרוב בזהותו של המשיב. לא פעם נשמעות טענות, בעיקר מצד הסטודנטים, שהתערוכות נועדו לשמש מפגני ראווה של הנהלות בתי הספר וראשי המחלקות, שרוצים לזכות ביחסי ציבור ולהרשים מועמדים פוטנציאליים.

ההתנהלות של המחלקה לתקשורת חזותית במכון טכנולוגי חולון מאפשרת הצצה אל אחורי הקלעים של תערוכות הגמר. הנחת יסוד מוקדמת היא שבתערוכות סוף השנה מוצגות עבודות הגמר של כל הבוגרים. בדיקה מדוקדקת מגלה שלא כך הדבר. השנה הציגו בתערוכת סוף השנה של המחלקה 44 בוגרים, לאחר שהתקבלה במחלקה החלטה להציג את כל מי שקיבל ציון עובר בהגשות סוף השנה.

ואולם, מתברר שלא כל מי שהגיש השנה פרויקט וקיבל ציון עובר הציג בתערוכה. מתוך 21 סטודנטים שהיו אמורים לסיים בשנה שעברה את לימודיהם והגישו את פרויקט הגמר שלהם השנה, עברו רק 14 אבל הם לא הורשו להציג בתערוכה. זאת, בניגוד לשנים קודמות, שבהן היו סטודנטים שהגישו מאוחר יותר את פרויקט הגמר שלהם והוזמנו להציג בתערוכת סוף השנה (בהזדמנות זו כדאי גם לשאול כיצד קורה ש-21 סטודנטים אינם מגישים את פרויקט הגמר עם שאר חבריהם לכיתה).

ממכון טכנולוגי חולון נמסר שההחלטה על זהות המציגים בתערוכה מצויה בידי כל ראש מחלקה. כך, השנה, הזמינו המחלקות לעיצוב תעשייתי ועיצוב פנים במכון סטודנטים שהגישו באיחור את פרויקט הגמר שלהם להציג בתערוכה. לעומתן, במחלקה לתקשורת חזותית החליטו באופן גורף שלא לתת למי שהגיש את פרויקט הגמר שלו בסמסטר חורף להציג בתערוכה, ולא משנה מה הסיבה לאיחור. ההחלטה נומקה בכך שהם אינם מעוניינים לעודד את הסטודנטים להאריך את משך הלימודים מעבר לארבע שנים.

בעייתיות נוספת נעוצה בכך שלסטודנטים לא נאמר שאם יחליטו להגיש את פרויקט הגמר שלהם באיחור, לא יוכלו להציג בתערוכה. אף שמדובר בהחלטה לגיטימית, קשה שלא לתהות על האופן שבו מתנהל המוסד ועל ההחלטה שמצטיירת בקרב הסטודנטים כעונש לא לגיטימי, במיוחד לאור התנהלותן האחרת של שתי המחלקות השכנות. בנוסף, ההחלטה מחזקת את הטענה שהתערוכה שייכת קודם כל למוסד ורק אחר כך לבוגרים. זו אולי גם הסיבה שבמכון טכנולוגי חולון בחרו לקרוא לתערוכה "תערוכת גמר" ולא "תערוכת בוגרים".

תגיות: בצלאל, ויצו חיפה, יובל סער, מכון אבני, מכון טכנולוגי חולון, מכללת הדסה, עיצוב תעשייתי, עיצוב תקשורת חזותית, שנקר, תערוכות בוגרים