המתחם החדש של תל אביב: תחנת הרכבת במנשיה

יום חמישי 29 באפריל 2010 03:00 מאת: נועם דביר

באיחור של כמה עשרות שנים, זוכה תחנת הרכבת הישנה של מנשיה לעדנה מחודשת כאתר בילויים משומר ומעוצב. כך מתארכת רשימת המתחמים האופנתיים של תל אביב


מתחם תחנת הרכבת במנשיה

תצלומים: יובל טבול

פרסומת

תל אביב אוהבת מתחמים. יש את מתחם בזל, מתחם גן החשמל, מתחם השעון ביפו וכמובן את נמל תל אביב - מגה-מתחם בחלקה הצפוני של רצועת החוף. אבני היסוד של המתחם התל-אביבי הטיפוסי כוללות בראש ובראשונה מיתוג מוצלח, מסעדות, חנויות ובתי קפה, גלריה או שתיים ואפיון אדריכלי-עירוני חד משמעי. בבזל זו הכיכר הנעימה שמאלצת את הבלוקים משנות ה-50 להפנות אליה פנים מלאות תריסולים, ביפו מגדל השעון ומאפיית אבולעפיה, ובנמל תל אביב האנגרים משופצים ודק עץ ידידותי למשפחות עם ילדים.

כעת מצטרף לרשימה הארוכה מתחם חדש - תחנת הרכבת במנשיה שעתידה להיפתח רשמית בשבועות הקרובים. המתחם מאגד את מבני תחנת הרכבת העותומאנית, שהוקמה ב-1891 לרגל פתיחת קו יפו-ירושלים ואת מבני מפעל חומרי הבנייה של משפחת וילנד הטמפלרית שנבנו בתחילת המאה ה-20. הוא משתרע על פני 16 דונם ויש בו 18 מבנים ששטחם הכולל מגיע ל-5,600 מ"ר. בעיריית תל אביב מקווים שהוא יהיה חוליה מסחרית ותרבותית שתסייע לחיבור בין יפו לתל אביב. "אני מדמיין את זה כמו פאריס. מקום שהוא כיכר עירונית גדולה ואנשים עוברים דרכו ממקום למקום", מסביר ירמי הופמן, ראש מחלקת השימור בעירייה.

בהתבוננות בתמונות היסטוריות אפשר להבין את המרקם הגיאוגרפי-חברתי העדין שבתוכו צמחה התחנה. מדרום - העיר יפו שהיתה המרכז המסחרי החשוב ביותר בפלסטינה עם הנמל המשגשג ותעשיית התפוזים, ומעט קרוב יותר, בתי המושבה הגרמנית "ואלהאלה" שנבנו במקור על ידי אמריקאים משיחיים. ממערב - שכונת מנשייה שהיתה פרבר עשיר של העיר והשתרעה עד חוף הים, ומצפון - הבתים הראשונים של נוה צדק. מסביב מפוזרים כתמים שחורים של פרדסים ובתוכם מנוקדים בתי באר מפוארים.


מתחם תחנת הרכבת במנשיה, אז והיום. החיבור אל העיר מוטל עדיין בספק

המוטיבציה הכלכלית שהניעה את הקמת התחנה היתה ההתעניינות ההולכת וגוברת של מעצמות אירופה בפלסטינה בחצי השני של המאה ה-19. את הזיכיון השיגה ב-1888 קבוצת יזמים, שכללה את היזם הירושלמי יוסף נבון (סבו של יצחק נבון, הנשיא החמישי), בנקאי שווייצי ששמו פרוטיגר וג'ורג' פראנג'יה שהיה מהנדס לעבודות ציבוריות מטעם הממשל העותומאני והכין את התוכנית להקמת הקו. הזיכיון, שהוענק על ידי הסולטן בקונסטנטינופול והיה מפורט עד לרמת תעריפי הנסיעה, נמכר שנה לאחר מכן לקבוצה צרפתית שהחלה בעבודות להקמת הקו.

מבנה התחנה המרכזי, שהיה דומה בצורתו לתחנות של ירושלים, רמלה ולוד, נבנה בסגנון אירופי עם השפעות ברורות של אדריכלות טמפלרית. לצדו הוקמו מוסך, מחסני סחורות ו"סובבן" שסובב את הקטרים שהגיעו מירושלים. את הפוטנציאל הכלכלי שטמון במקום הבין היטב גם הוגו וילנד, חבר המושבה הגרמנית הסמוכה שרכש את השטח הצמוד והקים שם מפעל למוצרי בטון טרומיים ומרצפות מצוירות, ובית מגורים מפואר בעבורו. הנוסעים שהגיעו מירושלים ירדו מהרכבת ומיד הבחינו בחנות המפעל המפוארת. וילנד נהג ללוות אותם בעצמו בסיור ולהציע להם להתרשם מביתו, שהיה מעין חלון ראווה של המוצרים (למשל גרם מדרגות שחלקו עשוי מעץ וחלקו מאלמנטים טרומיים). במרפסת בקומה השנייה נסגרו העסקאות.

המפעל ובית המגורים נמכרו בסוף שנות ה-30 ובני המשפחה היגרו מהארץ. אחרי קום המדינה נהפכו מתחם וילנד ובנייני תחנת הרכבת למחנה צבאי סגור. המפעל שימש כמתפרה הראשית של צה"ל ואילו לשטחים הפתוחים שבין הבניינים נגררו גרוטאות. רק לפני שש שנים החלה עיריית תל אביב להתעניין במתחם התחנה וחתמה על הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל. בימים אלה, תחת פיקוח של החברה העירונית עזרה וביצרון, נשלם פרויקט שימור אדיר של הבניינים - חנויות ובתי קפה ראשונים כבר נפתחו והפיתוח הסביבתי כמעט שהושלם. את מבנה התחנה הראשי שיפצה העירייה בעצמה ואילו שאר המבנים נמסרו לשיפוץ ולניהול של קבוצת דלק נדל"ן והיזם הירושלמי אבי מורדוך.

התוצאה בינתיים משכנעת למדי. במבנים נעשתה עבודת שימור מוקפדת, אך לא מלוקקת. ברחבי המתחם אפשר להבחין במגוון אותנטי של חומרים - לבני כורכר, קירות מטויחים, סככות ברזל ומחסנים שנבנו מבלוקים של וילנד. זהו מוזיאון חי לאדריכלות יפואית תל-אביבית מוקדמת, עם כמה בניינים ערביים שנותרו ממנשיה, תחנת רכבת קונטיננטלית, וילה טמפלרית ואפילו כמה קסקרטינים של הצבא הבריטי שנותרו משהותו במקום. מה שלוקה בחסר הוא הפיתוח הסביבתי והחיבור ביניהם, שנראה שנעשה ללא מחשבה כוללת.

שאלה אחרת שעולה בהקשר לעתידו של המקום היא כיצד יצליח להיבדל ממתחמים דומים כמו נמל תל אביב ונמל יפו - שפתיחתו הרשמית מתעכבת פעם אחר פעם. העירייה אמנם הכינה מתווה ברור לתמהיל העסקים שאמור להבטיח שהמקום לא ייהפך למסעדה אחת גדולה, אבל יזמים יודעים בדרך כלל לשחק עם אחוזים ושטחים כדי למקסם את הכנסותיהם. אחרי שנתיים של הרצה ברור כבר כי מתחם התחנה הוא אתר מוצלח לתערוכות גדולות כמו "צבע טרי" (יריד אמנות שהתקיים בשנה שעברה במתחם). מקצת המחסנים אכן מיועד להיוותר כגלריות, השאר ייהפכו לחנויות.

גם החיבור אל העיר מוטל כרגע בספק. המתחם, שטח בעל גבולות ברורים, הוא האויב מספר אחת של העירוניות. מה שמחזק עוד יותר את תחושת ההפרדה היא שורת המגדלים המפלצתיים שמקדמת העירייה לאורך רחוב אילת, המאיימים להצל על המתחם. הופמן משוכנע כי למרות הגדרות שסוגרות את המבנים מכל הצדדים, למתחם התחנה יש עתיד עירוני, עם חיבור מתבקש לרחוב אילת, פלורנטין ונוה צדק, בדיוק כפי שהיה לפני 100 שנים.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(6 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5