מגדלי האקוודוקט: החומה הסינית במודיעין

יום חמישי 18 במרץ 2010 03:00 מאת: נועם דביר

להבדיל ממקור ההשראה שלהם, מגדלי האקוודוקט החדשים במודיעין הם פרויקט יומרני ומאסיבי שמוכיח שהשיח האדריכלי לא תמיד עומד בראש מעייניהם של הצרכנים. הסחורה נחטפה מיד

הספר "ללמוד מלאס וגאס" שהתפרסם לראשונה ב-1972 בארצות הברית ביקש לבחון את התופעה החברתית והצרכנית המופלאה של עיר ההימורים הכל-אמריקאית דרך משקפיים אדריכליות ביקורתיות. בני הזוג רוברט ונטורי ודניס סקוט-בראון, יחד עם סטיבן אייזנאוור, לקחו את הסטודנטים שלהם לאדריכלות באוניברסיטת ייל למסע בין בתי הקזינו ומגרשי החניה העצומים. הם ניסו להבין כיצד התרבות הפופולרית באה לידי ביטוי בעיצוב המופרע של הבניינים, ומה אם בכלל ניתן ללמוד מההתפשטות הפראית של העיר אל המדבר. הספר הצליח לערער את התפישות המקובלות של "אדריכלות טובה" והוכיח את כוחם האדיר של סמלים וייצוגים באדריכלות היום יומית. הוא יצא נגד המיתוס המודרניסטי שכל קישוט הוא פשע ואף הצליח להעניק לגיטימציה לתופעות עיצוביות שנותרו עד אז בשוליים, כמו למשל שלטי ניאון.

במרחק של 12 אלף קילומטר וכמעט 40 שנה, נדמה שניתן לערוך היום בישראל מסע מקביל שיניב תוצאות לא פחות מסקרנות. קחו למשל את מודיעין, עיר עמוסה לעייפה בסמליות לאומית שתוכננה על ידי האדריכל הקנדי-ישראלי משה ספדיה החל מאמצע שנות ה-80. כשסיפור גבורת המכבים נושף בעורפו, ניסה ספדיה להתגבר על היעדר לכאורה של הקשרים מקומיים ופיתח רשת של כבישים עירוניים ומבני ציבור שמונחים בוואדיות ומובילים לעבר מרכז העיר. שכונות המגורים שזכו לשמות כמו "השבטים" ו"משואה" הוקמו על מדרוני הגבעות, כשבראש כל גבעה ניצב מונומנט בדמות מבנה גבוה שנועד לדמות מעין כתר. "כבר בימי קדם היה אזור מודיעין מטרופולין שוקק חיים שריכז סביבו ערים, יישובים ותושבים רבים", נכתב בפרק המבוא לתכנון באתר העירייה, "אך טבעי היה שהאזור, שבו כל אבן מספרת סיפור עתיק יומין על גבורת עם ישראל, ייבחר לאתר המתאים ביותר להקמת עיר חדשה".

בתוך הנראטיב הסמלי הזה משתלבים היטב גם "מגדלי האקוודוקט" החדשים של קבוצת י.ח. דימרי שאיכלוסם הושלם לאחרונה. כחלק מהניסיון להעניק למודיעין מונומנטים מקומיים ותחושה של זהות, תיכנן ספדיה שורת מגדלי מגורים מחוברים בצורת אקוודוקט עצום בגובה 15 קומות שנמתח לאורך 2.4 קילומטר, מהכניסה לעיר ועד לתחנת הרכבת והקניון. זאת ללא ספק פרשנות מוקצנת למושג "גדול הוא יפה" שמזכירה יותר את החומה הסינית מאשר דירות טיפוסיות לבני המעמד הבינוני. ביטוי ברור להגמוניה על המרחב ולכיבוש "המתלולים הסלעיים והעמקים הפורים" המאפיינים את הסביבה, בשפתו הפיוטית של ספדיה.

מגדלי האקוודוקט במודיעין. ניסיון מאולץ לקרוץ אל העבר

על החולייה הראשונה בפרויקט המגלומני הופקד האדריכל התל-אביבי גדי צלציון (צלציון אדריכלים) שתיכנן תשעה מגדלים מחוברים המכילים בסך הכל כ-450 דירות בנות חמישה חדרים. "ספדיה רצה ליצור משהו היסטורי במקום שאין בו שום דבר", אומר צלציון, "הוא רצה ליצור מונומנט שמזכיר כאילו שאריות של חומה של פעם, שמזכיר את העבר". הוא מספר כי הוא קיבל לידיו תוכניות מנחות שהוכנו במשרדו של ספדיה והתבקש להעביר כל תוכנית לאישורו. "הוא למעשה נתן בועה שבתוכה צריך להציב תכנון מפורט. אני נפגשתי אתו פעם אחת והבאתי 18 אפשרויות שונות לבינוי. חשבתי אפילו להעביר ממש מים למעלה. הוא הבהיר לי שהוא רוצה משהו בכיוון ההיסטורי ותוך 20 דקות סגרנו את העניין".

התוצאה נראית כפי שהיא נשמעת. מונומנטלית, יומרנית ומאסיבית. פרויקט שנובע מתוך ניסיון מאולץ ומפורש מדי לקרוץ אל העבר אבל מנסה לעמוד גם במכסת הצפיפות. האקוודוקט הוא אובייקט עצמאי זר ולא מרכיב אינטגרלי בעיר. להבדיל ממקור ההשראה, האקוודוקטים הרומאיים שהצטיינו בפרופציות תמירות ומרשימות, גודלו של הפרויקט כל כך צרם עד שהעירייה השכילה לקטוע אותו אחרי 700 המטרים הראשונים. מהנדס העיר רמי זיו אף התבטא בעבר כי אם היה ביכולתו הוא היה מעדיף להרוס גם את מה שכבר נבנה.

מקור ההשראה, האקוודוקט בקיסריה. מצטיין בפרופורציות מרשימות (תצלום: איציק בן מלכי)

צלציון, שבמקרה זה ניסה לעשות את המיטב מבחינתו בתוך סד של אילוצים, מודה שהאקוודוקט הוא "פעולה פולשנית, גדולה ובעלת אמירה. כולם חושבים שזאת מפלצת שמסתירה את העיר אבל הם לא מבינים את העניין עד הסוף. לעצור את הפרויקט באמצע זה יהיה בדיחה. זה יישאר בתור אפיזודה בלי שום רצף או קשר ובלי שום הצדקה. אני חושב שלאורך זמן יבינו שהפרויקט הזה מוצלח".

למרות הבעיות האדריכליות המהותיות (לפחות ברמה הפילוסופית), הסחורה נחטפה מיד. הדירות נמכרו במהירות למשפרי דיור ממודיעין ולקבוצת יהודים מדרום-אפריקה ותוך חמש שנים השיגו תשואה פנומנלית של 60%. הקשתות "העתיקות" וחיפוי האבן המאסיבי בוודאי קרצו ליהודים בתפוצות שחיפשו פרויקט עם אופי יהודי-סמלי וגם לקהל הישראלי שניזון מעולם מתעתע של ייצוגים רומנטיים. זהו אולי גם הקשר המתבקש בין מודיעין ללאס וגאס.

אז מה ניתן בכל זאת ללמוד ממודיעין? שיעור על עירוניות בוודאי לא, משום שבעיר אין אפילו רחוב מסחרי אחד. גם לא שיעור על קיימות ואקולוגיה, מכיוון שהתושבים מחויבים להשתמש במכונית בכדי להגיע ממקום למקום. מודיעין מלמדת שהשיח האדריכלי הביקורתי נותר בפעמים רבות רק בגדר שיח ובדיוק כמו בלאס וגאס, הציבור הנלהב מצביע מצדו לאקוודוקטים ולמונומנטים מצועצעים.

תגיות: גדי צלציון, נועם דביר