לבנות את אסיה מחדש

יום חמישי 01 באוקטובר 2009 03:00 מאת: אסתר זנדברג

אם זה היה תלוי במרדכי בן חורין, אף אחד לא היה נוגע בבית אסיה. אבל כשפנו אליו במטרה לבנות מגדל חדש מעל האייקון האדריכלי שתיכנן לפני 40 שנה, הוא נאלץ להסכים: "אני היחיד שיכול להציל את בית אסיה"

האדריכל מרדכי בן חורין יודע יותר טוב מכל אחד אחר שהקמת מגדל מעל בית אסיה בתל אביב לא בדיוק תעשה חסד עם הבניין שאותו תיכנן לפני 40 שנה - מבנה פיסולי שתווי המתאר הגליים שלו הם החולייה ה"נשית" בקומפוזיציה הגברית של מגדלי המשרדים המזדקרים במתחם שבין הרחובות ויצמן, דפנה ושדרות שאול המלך. אף על פי כן, בן חורין נענה להצעתו של אלפרד אקירוב, הבעלים החדש של בית אסיה, לקבל על עצמו את תכנון המגדל.

זוהי הצעה שאי אפשר לסרב לה וכמעט שלא נולד האדריכל שיעמוד בפיתוי, גם במחיר פגיעה אנושה יותר ביצירתו המקורית מאשר זו הצפויה בבית אסיה. יזמי נדל"ן מצדם יודעים היטב את נפש האדריכלים. פעם אחר פעם הם מנצלים את החולשה או את הכורח ומשתמשים בהם כמעין מגן חי ליוזמות מיוזמות שונות. במיוחד נחוץ עלה התאנה של האדריכל המקורי כשמדובר בתוספות בנייה ושינויים מפליגים או אפילו הרס במבנים איקוניים או בניינים לשימור.

הדילמה מוכרת בענף וחוזרת על עצמה שוב ושוב, וכך גם התירוצים. "אם זה היה תלוי בי לא הייתי נוגע בבית אסיה", אומר בן חורין בשיחה אתו על המגדל, שתוכניתו נדונה בשבוע שעבר בעיריית תל אביב ונשלחה להסתכלות נוספת. "אבל יש כוחות חזקים שפועלים כאן. כוח הפוליטיקה וכוח ההון. אם אני לא אסכים", הוא אומר וחוזר בכך על צידוק מוכר בענף, "ימצאו מישהו אחר שיהרוס את יצירת האמנות הזאת. מי יודע מה יעשו שם".

בן חורין מספר שבמשך שנים דחה הצעות של יזמים להוסיף קומות על בית אסיה, "כי חשבתי שזה יפגע בבניין שנהפך לאיקון. אבל מגדל זה סיפור אחר. הוא משאיר את הבניין המקורי כמעט בשלמותו. בהתחלה הצעתי לעשות מגדל בגובה של 60 קומות שהיה יכול להבליט את הקומפוזיציה הקיימת. אבל בעיריית תל אביב דרשו שלא נעלה גבוה יותר מאשר בית יבמ (כיום מגדל אמות השקעות). היתה גם בעיה עם חוזק היסודות בבית אסיה, כך שהרעיון של גורד שחקים ירד מהפרק".

המגדל יתנשא בסופו של דבר לגובה של 12 קומות בלבד מעל לבניין בית אסיה המקורי. הבניין אינו מיועד לשימור. אפשר שנזקו של המגדל יתגלה כפחות אנוש מאשר נדמה. "ברור שמדובר במסת בנייה עצומה", אומר בן חורין, "אבל אני מאמין שבתכנון נכון ניתן יהיה למזער את הנזק".

בית אסיה בתל אביב. "אני מאמין שבתכנון נכון ניתן יהיה למזער את הנזק"
(תצלום: גיא רייביץ)

בהצעה שהציג לגורמי התכנון בעיריית תל אביב המגדל נראה מגושם וכבד. הוא עושה מאמץ מיוזע להשתלב בבנייה הקיימת אבל רק מתחרה בה ומוסיף לה מנת יתר של אדריכלות, ולא במיטבה. אחרי מחשבות שניות, בן חורין שוקד כעת על חלופה "שקטה" יותר כהגדרתו לעיצוב המגדל, ובוחן אפשרויות של "מבנה קובייתי חלק מזכוכית שיהווה רקע לפסל זה, בית אסיה, ואנטיתזה לארכיטקטורה של הבניינים הקימים". הוא גם בוחן הצעה שעלתה במועצת העיר ונשמעה לו בהתחלה מופרכת, לשילוב פאנלים סולריים לייצור חשמל בעיצוב המגדל ולחפות את החזית הדרומית בתאים קולטי שמש. בקרוב יציג את הקונספט החדש לוועדה והוא מקווה להסכמה.

התוכנית להקמת המגדל הצליחה לעורר התנגדות בין אדריכלים ובגופים ירוקים בתל אביב, שמוחים על הפגיעה בבניין עצמו ובשכניו, שהכוריאוגרפיה ביניהם כבר נצרבה בתמונת העיר. בן חורין מצדו מאמין כי בתוך זמן מה גם המגדל שלו ייחשב מובן מאליו וכי "בעוד כמה שנים יחשבו שכך היה תמיד כמו שחושבים על המתחם כפי שהוא היום, למרות שהתכנון המקורי היה שונה לגמרי ממה שנבנה בסופו של דבר".

לא תופס אג'נדה

מתחם מגדלי המשרדים ברחוב שאול המלך היה שנוי במחלוקת מאז החל להיבנות בשלהי שנות ה-60. בעיקר הוטחה הביקורת נגד התכנון הכולל והכיכר שיצרו מתחם מנותק ומסתגר. "בתוכנית המקורית הבניינים היו אמורים להיות בגובה אחר ובעיצוב אחיד ופשוט", אומר בן חורין, "והכיכר היתה צריכה להיות המשך של הרחובות. אבל המגדלים שונו והכיכר הוגבהה ונותקה מרחוב. אז עכשיו מתנגדים לשינוי בתוכנית ששובשה מלכתחילה. אני מאמין שהפרויקט שלי יחזיר את הכיכר לרחוב ולציבור".

בן חורין, יליד 1930, הוא בן הדור השלישי לאדריכלים המודרנים בישראל. הוא נולד בפתח תקווה, דור רביעי בארץ מצד אמו, בן למשפחה ממייסדי המושבה. בן דודו הוא הסופר אהוד בן עזר. אביו, משה בן חורין (גינזבורג) היה מהנדס בניין ידוע והשניים עבדו ביחד במשך שנים. הוא בוגר הפקולטה לאדריכלות בטכניון בחיפה. בסיום לימודיו ב-1956 השתתף עם האדריכלים חנה ואבא אלחנני בתחרות לתכנון משכן הכנסת בירושלים, שאותו הציעו למקם במגדל בגובה של 18 קומות. "לא היה אז בעולם פרלמנט במגדל", אומר בן חורין. ההצעה לא זכתה, אבל "עם המגדל של בית אסיה אני חוזר בעצם לנקודת ההתחלה".

סגנונו האדריכלי של בן חורין התגבש בשנות ה-60 וה-70 והוא משויך ברובו לזרם הברוטליסטי. בנייניו זוכים כיום להערכה מחודשת מצד דור חדש של אדריכלים צעירים ומעודכנים שגילו את התקופה. הוא עצמו מתנער מכל שייכות לסגנון או זרם. "אני מושפע אבל לא תופס אג'נדה. אני בן חורין", הוא אומר. הוא גם לא מרגיש חלק מקהילת האדריכלים. "אדריכלים שאני פוגש תמיד מדברים על עסקים ועל אדריכלות, שני נושאים שלא מעניינים אותי. אדריכלות בשבילי היא לא דרך חיים ותופסת אולי רק חמישה אחוזים מהזמן".

בזכות אביו הרוויזיוניסט הוא הוזמן בשנות ה-60 לתחרות מצומצמת לתכנון בית ז'בוטינסקי בתל אביב (מצודת זאב) וזכה בפרס הראשון. הבניין המונומנטלי והכוחני שנחנך ב-1963 נהפך לאחד מסמליו החזותיים של הימין הישראלי ושל המהפך הפוליטי של 1977 שהוכרז שם. "בגלל הבניין מזהים אותי עם המשפחה הלוחמת". כשזכה בתחרות לתכנון בניין לשכת המס ההסתדרותית ברחוב ארלוזורוב בתל אביב מצדו השני של המתרס המפלגתי, "הם אמרו, אנחנו שמחים שנגזר עלינו לעבוד אתך".

מכתבים למערכת

פוליטית, בן חורין נוטה לימין הלאומי-ציוני. השקפת עולמו באה לביטוי לא בחברות במפלגה כלשהי אלא בכתיבה אובססיבית של מכתבים - לא טוקבקים - למערכות העיתונים, לפחות מכתב אחד או שניים ביום, על כל נושא בעולם. לעתים הוא כותב בשמו ולעתים בשמות שאולים. פעם הציע לגייס למאבק בטרור את ותיקי אצ"ל ולח"י. לאחרונה יצא חוצץ נגד דו"ח גולדסטון. במשך שנים כתב גם בתור ערבי פלסטיני במטרה להוקיע את הפלסטינים כציבור קיצוני עוין.

במשך עשרות שנות קריירה שנמשכת גם היום בן חורין תיכנן שורה ארוכה של מבנים, בנייני ציבור ומאות בתים פרטיים. רבים מהם לבני האלפיון העליון ובעלי הממון הגדולים בישראל. אף על פי כן הוא מתעקש לקרוא לעצמו "אדריכל של עניים, גם כשאני מתכנן למיליארדרים. אני מתכנן מדויק וחסכוני, ואני לוקח הרבה מעשירים ומעט ממי שאין לו הרבה כסף אבל החלום שלו זה לבנות לעצמו בית".

במשך שנים בן חורין היה אדריכל הבית של איל ההון שאול איזנברג, היזם המקורי של בית אסיה, ותיכנן את הווילה שלו בסביון. עבודתו בשירותו של איזנברג היא סיפור אלף לילה ולילה שהסתיים בסכסוך ענקים בבית המשפט. באחת מעדויותיו סיפר מעל דוכן העדים כי איזנברג דרש ממנו שבית אסיה יהיה הבניין המפואר ביותר בישראל מכיוון שברצונו "לנקר עיניים".

בן חורין עצמו מתגורר ועובד בסביון בבתים פרטיים שתיכנן בעידן הטרום נובורישי של השכונה ובימים יפים ותמימים יותר של האדריכלות הישראלית. ביקור בביתו ובמשרדו הסמוכים זה לזה הוא מסע לעולם אדריכלי שנעלם זה כבר אך הוא רחוק מלהתיישן. הוא ורעייתו מחזיקים בית נוסף ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, שזאת הבעת עמדה פוליטית בזכות עצמה.

לבניינים שתיכנן הוא מתייחס כאב גאה המופקד על הגידול והטיפול בילדיו גם כשבגרו. אם יש לך ילד, הוא אומר, "את תרצי לגדל אותו במשך שנים ולא שבגיל מסוים פתאום יעבירו אותו למישהו אחר. אני נמנע מלעבוד בחו"ל כי אני רוצה את הבניינים-הילדים שלי מסביבי. בכל פעם שאני מקבל דיפרסיה אני מסתכל ואומר, הנה עשיתי משהו".

תחושת ההורות על בניינים נוגעת ללב אבל גם מלבה תחושת בעלות מוגזמת של אדריכלים על בניינים, שאחרי הכל נמצאים ברשות הכלל. היא גם מונעת ביקורת עצמית ופרספקטיבה נטולת פניות. בלי קשר לבית אסיה ועם יד על הלב, ללא מרחק בריא קשה להחליט מה יותר טוב לבניינים. "אדריכל מכיר את הבניינים שלו יותר טוב מכל אדריכל אחר", טוען בן חורין. "אני מאמין שאני היחיד שיכול להציל את בית אסיה מגורל יותר גרוע. לפחות לא יצבעו לי אותו בוורוד כמו שעשו לי בבניין של אורט נתניה. בניין הכי מתקדם ומודרני, צבעו בוורוד. אם הוכחתי שאני אדריכל טוב, אל תקחו לי את הילד שלי.

"אדריכלים צעירים שראו את ההצעה שלי למגדל בית אסיה שאלו אותי למה אין בו יותר 'ארכיטקטורה'. אני לא יכול לראות דברים שעושים היום רק בשביל ה'ארכיטקטורה'. זה בעיני דקדנס. אז זה מה מה שרוצים שם?"

תגיות: אסתר זנדברג, מרדכי בן חורין