ניתוח קוסמטי לאסותא

יום חמישי 23 ביולי 2009 03:00 מאת: נועם דביר

הבניין החדש של אסותא נשאר נאמן למורשת האדריכלית של רשת בתי החולים הוותיקה, אבל מתאים עצמו בצורה מושלמת לאופיה ההיי-טקי של שכונת רמת החי"ל

לפני שבועות ספורים נחנך באזור התעשייה רמת החי"ל שבצפון תל אביב הבניין החדש של בית החולים הפרטי אסותא; בית החולים הראשון בארץ זה 35 שנה שנבנה מבראשית. עם תג מחיר כמעט דמיוני של 750 מיליון שקל, אסותא מבקש לספק ללקוחותיו האמידים רפואה פרטית ברמה גבוהה ואיכות אדריכלית מוקפדת.

לאסותא יש מורשת אדריכלית יוצאת דופן. הבניין המקורי ברחוב ז'בוטינסקי בתל אביב תוכנן על ידי האדריכל יוסף נויפלד (1899-1980) בשנות ה-30 על פי התקנים המתקדמים ביותר של אותה תקופה. הוא כלל עם פתיחתו ארבעה בניינים, גינה של חמישה דונמים לרווחת החולים (והמבריאים) ואף מערכת מיזוג אוויר חדשנית. נויפלד היה אחד מהאדריכלים המובילים של הסגנון הבינלאומי בתל אביב והושפע רבות מהחידושים והשפה המודרנית שהתרקמו בבית הספר באוהאוס בעיר דסאו בגרמניה. במקרה של אסותא, נויפלד הושפע לא רק ברמה הרעיונית אלא גם ברמה התכנונית הישירה. התוכנית הכללית של בית החולים המקורי מהדהדת כמעט לחלוטין את זו של מבנה בית הספר בדסאו, וברחבי המבנה משובצים פרטי בניין זהים כגון המרפסות והמעקות.

לפיכך לא מפתיע שגם הבניין החדש ברמת החייל התבקש לבטא איכות אדריכלית גבוהה, כזאת שמפגינה בין השאר יכולת כלכלית וקידמה רפואית. התכנון הופקד בידי משרד האדריכלים הקנדי זיידלר, שעוסק בשורה ארוכה של פרויקטים ברחבי העולם, בשיתוף משרד יסקי-מור-סיון ואדריכל מרסלו ברסטוביסקי.

זהו אחד המבנים הגדולים והראוותניים ביותר שנבנו בשנים האחרונות בישראל, ודאי אחד המסובכים בהם, והוא נועד להחליף את בתי החולים הקיימים של הרשת בפתח תקוה ובתל אביב. הבניין משתרע על פני 50 אלף מ"ר וממוקם על מגרש גדול בין בניין חברת קומברס לבין הירקון. בשמונה קומותיו נכללים 16 חדרי ניתוח, 27 עמדות טיפול נמרץ וכ-280 מיטות אשפוז. בצד הפונה אל הנחל הוקמה גינה גדולה שממשיכה את הרצף הנופי של הפארק ונועדה לשרת את המבקרים.

בניין בית החולים החדש. מבע צורני מעניין. (תצלומים: יובל טבול)

בית החולים מורכב משני גושים עיקריים: פודיום, המכיל את המרחב הציבורי ומרכז בתוכו את מרבית השירותים הרפואיים, והמגדל "הרוכב" מעל, שמכיל את חדרי האשפוז. הדימוי הבולט שהנחה את צוות התכנון היה "צילום המציג כפר עם בתים לבנים המתנשא מעל צלע הר סלעי ומחורץ בגוון אדמדם". זה ההסבר לטקטוניקה המשונה משהו של המבנה, שיחד עם החיפוי האדמדם, חלונות הזכוכית הנרחבים ואבן הגרניט האפרפרה יוצר מבע צורני מעניין. חיתוך אלכסוני בחזיתו הקדמית של הבניין מבליט את הכניסה למבואה המרכזית, ורצפת חלל הלובי עשויה מיציקת טרצו אפוקסי בגווני לבן, אפור ושחור; אינטרפרטציה לעבודתו של אמן הבאוהאוס ג'וזף אלברס.

משום כך האסתטיקה האירופית האלגנטית והקרירה של המבנה מתאימה בול לקונטקסט של רמת החייל. הן בנוף ההיי-טקי, של מטות של חברות טכנולוגיה עילית ומרכז תעשיית הטלוויזיה בישראל, והן בנוף האנושי המקומי, מעין בועה מנותקת ממשברים כלכליים עם ארוחות עסקיות לבעלי יכולת וחניונים עמוסי מכוניות ליסינג לבנות וכסופות.

תגיות: באוהאוס, הסגנון הבינלאומי, נועם דביר