לבנות את העתיד

יום חמישי 25 ביוני 2009 03:00 מאת: נועם דביר

מרכז קהילתי חדש בתל אביב מבטא תפישה מרעננת על תפקידה של אדריכלות מבני החינוך

עד כמה משפיעה הסביבה הבנויה על חייהם והתנהגותם של פעוטות וילדים? לדעתם של האדריכלים אודי כסיף וגנית מייזליץ-כסיף, זוג במשרד ובחיים, בניינים טובים מצליחים להעשיר את המשתמשים הצעירים ו"להזמין התבוננות וחקירה של המציאות". מבחינה זאת, המרכז החדש לשירותים קהילתיים שתיכננו השניים בפינת הרחובות רמז-ארלוזרוב בתל אביב, מבטא תפישה מרעננת על תפקידם של מבני חינוך, ועל האפשרות ליצור מבנים לא שגרתיים בתקציב עירוני סטנדרטי לחלוטין.

המרכז החדש הוא חלק ממתחם ציבורי גדול שמתכננת עיריית תל אביב להקים בין בנייני הוועד הפועל לבין גימנסיה הרצליה. מתחם שעתיד לכלול גם אודיטוריום, מרכז ספורט, שבט צופים ומגדל מגורים בן 25 קומות. למרות שמייזליץ-כסיף זכו בתחרות התכנון כבר באמצע שנות ה-90, בשל העדר משאבים מספקים החלה בנייתו של המבנה הראשון רק לפני שנה. המרכז מחולק לשני אגפים עם שימושים שונים ומופרדים: אגף למחלקת הרווחה ששוכן במקביל לרחוב, ואגף גדול יותר לגני הילדים, באורך 120 מטר, שעומד בניצב לו. בין השניים מפרידה חצר פנימית מוצלת ולאורך החזית המזרחית הוקמה רחבה גדולה עם פינות ישיבה ומשחק המיועדת לשרת בעתיד גם את הבניינים הנוספים.

המיקום הבולט והסמיכות לבניינים האיקוניים הציבו למתכננים (ולאדריכל האחראי מאור רויטמן) אתגר רעיוני עוד לפני שרטוט הקו הראשון: כיצד להשתלב בנראטיב האדריכלי המודרניסטי של שנות ה-60 אך לייצר מבנה עצמאי ועדכני. הפתרון המושכל בא לידי ביטוי בשני אופנים: העמדה של המבנה בהתאם לגריד האורבני הסדור והתחשבות בפרופורציות של הבניינים הסמוכים, לצד שימוש בשוברי שמש ("בריסולי"), מוטיב צורני-אקלימי מובהק של המודרניזם.

מערכת ההצללה הייחודית שהורכבה לאורך החזיתות פותחה על ידי משרד מייזליץ-כסיף במיוחד עבור הפרויקט ומחליפה את הבטון הכבד של שוברי השמש בבניין הוועד הפועל ברצועות עץ עדינות. שטיחי העץ האנכיים מסננים את השמש ויוצרים תחושת פרטיות, אך מאפשרים קשר אל הסביבה העירונית.

 
המרכז החדש בפינת רמז-ארלוזורוב

בשל הצפיפות הגבוהה במתחם, מוקמו גני הילדים בשתי קומות. הגנים בקומה הראשונה פונים אל חצר עם נוף מרהיב של בנייני ההסתדרות ואילו הגנים בקומה השנייה עושים שימוש במרפסת גדולה שמספקת פנורמה מקיפה על העיר. את מקומו של ארגז החול המסורתי החליף בקומה השנייה מרבד דשא סינטתי עם בליטות ושקעים, שמאזכר במידה מסוימת את תחושת המשחקיות שנוצרת בפרויקט אחר של בני הזוג, דק העץ בנמל תל אביב. חללי הפנים מוארים היטב, והטיפול המדוקדק בפרטים מתבטא גם בחדרי השירותים, שם אריחי הקרמיקה יוצרים דמויות אבסטרקטיות של ילדים ובעלי חיים.

"הבניין הזה נותן דוגמה למה שאפשר לעשות בתקציב עירוני סטדנדרטי עם השקעה במשאבים ובתכנון במקום בשיש יוקרתי", אומר כסיף. "אנחנו רואים את הבניין הזה כביטוי לתפישה שלנו, שאנחנו כחברה חייבים להסתכל על הסביבה בתור משהו שהוא לא מובן מאליו. ישראל רק הולכת ומצטופפת ואנחנו חייבים להשקיע משאבים בתכנון ברמה הלאומית, כדי לספק לילדים שלנו סביבה טובה יותר".

בני הזוג מבקשים להזכיר מדינות מתקדמות מבחינה אדריכלית, כמו הולנד ובריטניה, שהחליטו לשים את האדריכלות על סדר היום הלאומי. בריטניה, לדוגמה, הכריזה לאחרונה על פרויקט בעלות 45 מיליארד ליש"ט בשם "building schools for the future", שבמרכזו עומד שיפוץ של אלפי בתי ספר בממלכה ובנייה של מאות חדשים. אחד מהדגשים החשובים בפרויקט של משרד החינוך הבריטי הוא יצירת סביבה אדריכלית איכותית. "הבריטים יוצאים מתוך אמירה שהסביבה הבנויה היא מקור ידע ומקור מחקר שהתלמידים יכולים ליהנות ממנו", מבהירה מייזליץ-כסיף, "הם מבקשים בעצם לחנך דור שלם של אנשים למודעות של אדריכלות ולהיות ביקורתיים כלפי הסביבה שלהם".

תצלומים: יובל טבול

בני הזוג מביעים ביקורת על תשומת הלב האדריכלית שנתונה לדבריהם ל"הרבה שימור של מבנים היסטוריים ומעט מאוד לפיתוח של הסביבה הקרובה". הבניין החדש אמנם נעדר את המונומנטליות ואת הסגנון המובהק של הבניינים הסמוכים לו, אולם ייתכן שדווקא בזה כוחו - יצירת קנה מידה אנושי, עירוני ותל-אביבי. "אני חושבת שהחיבור לבנייני הוועד הפועל מחזיר אותנו לשנים של מצוינות אדריכלות במדינה", מסכמת מייזליץ-כסיף, "מצוינות שלוותה במחקר ובפיתוח. האדריכלים הנהיגו אז את הסביבה הבנויה. אנחנו צריכים לשאוף לחזור למצב הזה היום".

תגיות: נועם דביר