טיול בקפריסין של ההרים

יום שישי 13 בנובמבר 2009 03:00 מאת: משה גלעד

האוויר צלול, השקט מוחלט ובמקום לא חולפת מכונית אחת. שלווה גדולה משתלטת על האזור ומעוררת בלב צביטה קטנה של קנאה. טיול בקפריסין של ההרים, 40 דקות טיסה מישראל


תצלום: משה גלעד

פרסומת

יש שתי קפריסין. לא, הכוונה אינה לחלוקה הפוליטית של האי, אלא לחלוקה אחרת, טבעית הרבה יותר, בין ההרים לים. המרחקים אמנם קצרים אבל ההבדלים ביניהם תהומיים. קפריסין של חופי הים מוכרת ומזכירה לעתים אתרי תיירות סואנים במקומות אחרים, איים יווניים או חופים טורקיים. קפריסין של ההרים, בעיקר בחלק המערבי של האי, שונה. היא מסקרנת הרבה יותר, בייחוד עכשיו, כאשר הסתיו שולט, רוב התיירים כבר עזבו ומזג האוויר מושך אל היערות.

עצי הארז הגבוהים, שענפיהם מאוזנים ושולחים קרניים ירוקות לצדדים, מבהירים היטב את ההבדל. כביש צר מתפתל וחוצה את עמק הארזים (Cedar Valley) בלב הרי הטרודוס במערב קפריסין. הדמיון לגליל העליון מתפוגג. עצי האורן המוכרים נותרו מאחור, והארזים המפוארים, שכמותם לא מוכרים לנו בישראל, שולטים כאן מאופק לאופק. מרבד ירוק של עלים, מחטים ואזוב מכסה את האדמה. האוויר שלאחר הגשם צלול ושקט מוחלט שורר סביב. במשך כ-20 דקות של ישיבה בצד הדרך לא חלפה במקום אפילו מכונית אחת. שלווה גדולה משתלטת על האזור ומעוררת בלב צביטה קטנה של קנאה.

רק 300 קילומטרים מפרידים בין ישראל לקפריסין. טיסה שנמשכת 40 דקות, קצרה יותר מזו המובילה לאילת, מובילה מתל אביב ללרנקה. אבל קפריסין ההררית, כפי שעמק הארזים מוכיח היטב, עשויה לספק הפתעות נעימות, הן בהבדלים בין קפריסין לישראל והן בקשר ביניהן - הצמחייה, הפרחים, העצים, הנוף שמזכיר ללא הרף את הגליל (אם כי הוא הרבה פחות מפותח או בנוי).

יש תחושה נעימה בהבנה ש"אנחנו חיים בדיוק באותה שכונה", כלומר במזרח הים התיכון, וחולקים אותו אקלים ואותם נופים. לעתים זה מעט מתסכל, כיוון שבקפריסין חיים פחות ממיליון תושבים על פני שטח שהוא כמחצית משטחה של ישראל והנופים רחבים, פנויים וברובם הגדול ירוקים מאוד.


מערב הרי הטרודוס. הנוף מזכיר את הגליל, אבל פחות מפותח ויותר שליו

השבוע נחנך בשדה התעופה בלרנקה טרמינל חדש, שאמור להיטיב את חייהם של הנוסעים. כמו תמיד ברגעים כאלה הלב נמשך דווקא אל הטרמינל הישן, הצנוע, שלא מציג את האי השכן כאתר תיירות נוצץ, אלא כיעד ים תיכוני קרוב, בעל אופי יווני וללא יומרות גדולות. הנסיעות בקפריסין קצרות, המרחקים לא גדולים, רוב הכבישים במצב טוב ואמנם נוהגים בהם באורח מוזר בצד שמאל, אלא שהתנועה אינה כבדה והאדיבות רבה.

הביקור בקפריסין שמתואר כאן נערך בימים הראשונים של נובמבר. הוא מתמקד בהרים ודורש כשלושה ימים. המסלול המגוון הזה מספק פעילות מצוינת לסוף שבוע סתווי או חורפי באי השני בגודלו (אחרי סיציליה) בים התיכון. אפשר לכלול בנסיעה כזו מסלולי הליכה בהרים בשבילים שמסומנים היטב, רכיבה על אופניים ונסיעה ברכב שטח.

רוקמות התחרה

כביש 601 מטפס מקו החוף לרגלי ההרים. הוא מתחיל ממערב ללימסול, לא רחוק מאתר העתיקות הנודע קוריון (Kourion) ועולה צפונה. כביש זה יפה ומעניין יותר מן הכביש הראשי (8B) שעולה צפונה ממרכז לימסול.

הכפר אומודוס (Omodhos) הוא תחנה ראשונה מצוינת בסיור בטרודוס. הכפר שוכן בגובה 800 מטרים ובמאה ה-14 היה שייך לסיר ג'ון דה בריי, נסיך הגליל (תואר שחלק משליטי קפריסין נשאו מאז מסעי הצלב לארץ הקודש, 300 שנים קודם לכן). מלבד הקשר הישראלי העתיק הזה הכפר מפורסם היום בזכות היינות הטובים שמייצרים בו, בזכות התחרה שרוקמות הנשים המקומיות ובזכות מנזר סטאוורוס (הצלב הקדוש) שניצב במרכזו.

הנכס העיקרי של המנזר הן תקרות העץ היפות, מגולפות בעדינות, שמחפות על תקרות חדריו. אגף מעניין משמש כיום כמוזיאון לזכר תנועת ההתנגדות לשלטון הבריטי שפעלה בקפריסין בשנות ה-50, עד לעצמאות האי ב-1960. גם כאן אי אפשר להימנע מן ההשוואה לתנועות המחתרת הישראליות, שפעלו עשר שנים קודם לכן. רחוב ארוך, מחופה גפנים, חוצה את מרכזו של הכפר אומודוס. בקצה הרחוב ניצב מכבש משוחזר שבעזרתו מדגימים איך הפיקו פעם מיץ מן הענבים שנבצרו בכרמים שמקיפים את הכפר.

כעשרה קילומטרים צפונה במעלה ההר שוכן הכפר פיני (Foini). ההבדל בינו לבין אומודוס ניכר כבר מן הרגע הראשון. התיירים נותרו כאן מאחור. זקני הכפר יושבים בבית הקפה בכיכר המרכזית ונועצים במבקרים מבט מתעניין. שלט עץ קטן, שקל להתעלם ממנו, תלוי על הבית הסמוך לבית הקפה ומכריז שכאן פועל מוזיאון הקדרות. למעשה מדובר במפעל של איש אחד, תיאופאניס פילאוואקי, שמנציח את המורשת המשפחתית. אחיו של תיאופאניס, יאנאקיס פילאוואקי, היה האחרון שהפעיל את מפעל הקדרות המקומי הקטן עד אמצע שנות ה-70. החצר, שגפן משתרגת מעליה ומכסה אותה לחלוטין, היא השריד האחרון למסורת קדרות עתיקה, שהקנתה לכפר פיני מוניטין ברחבי קפריסין.

כאן יוצרו כדי החרס העצומים שבהם נהגו לאחסן את היין. כמה מן הכדים האלה, כל אחד בנפח מאות ליטרים, ניצבים עדיין בחצר של מוזיאון פילאוואקי. תיאופאניס הישיש בן ה-86, שמדריך באופן אישי כל אחד מן המבקרים במוזיאון הקטן, מצביע על תמונות הוריו ודודיו, מסביר את השימוש שנעשה בכל אחד מן הכלים שפזורים במקום ורומז כמה פעמים בחיוך על כך שהכל כבר חלף ונגמר מלבד אהבתו העזה לנשים יפות.

אל מפלי קלדוניה

הכפר פאנו פלאטרס (Pano Platres) בלב הרי הטרודוס ובגובה 1,100 מטר נחשב מאז המאה ה-19 לכפר הנופש ההררי הפופולרי ביותר בקפריסין. בקיץ אי אפשר להכניס לכאן סיכה. האוויר הצונן בהרים מושך לכאן עשרות אלפי מבקרים. בסתיו המקום פנוי, כמעט ריק, ושבילי ההליכה בסביבתו מזמינים לערוך טיולים יפים בחיק הטבע. המסלול המפורסם ביותר, מצפון לפאנו פלאטרס, מוביל ל"מפלי קלדוניה" מרחק כחצי שעה הליכה מן הכפר.

כמה שבילי הליכה נוספים כשביל מספוטאמוס, שביל מילומריס ושביל ארטמיס פזורים בהרים סביב. כל שבילי ההליכה באזור זה מסומנים היטב ומובילים את הצועדים בין עצי אורן גבוהים ובלב צמחייה ים תיכונית. כמעט בכל המסלולים אפשר לזכות בתצפיות נוף לכיוון דרום. שביל ההליכה 4E, שחוצה את כל קפריסין ממערב למזרח, עובר גם הוא מצפון לכפר ומוביל ל"כיכר טרודוס", הצומת המרכזית של הדרכים באזור.

בכפר פאנו פלאטרס פועלים במשך כל השנה כמה בתי מלון וחדרי אירוח בדרגות שונות. בשיא החורף מגיעים לכאן חובבי סקי, כדי ליהנות מן האתר הסמוך, היחיד בקפריסין, שנפתח כמעט בכל שנה. ההשוואה עם החרמון מתבקשת מאליה, אם כי כאן יש, כנראה, כמויות שלג יפות יותר מאשר בנווה אטי"ב. מלון פורסט פארק (Forest Park) הוא אחד הוותיקים באזור. המלון, שידע ימים יפים יותר מאז נבנה בשנת 1936, הוא בעל ארבעה כוכבים ואירח בעבר את האישים החשובים ביותר, ביניהם פארוק מלך מצרים, לורנס אוליבייה, אינדירה גאנדי ואחרים.

בעל המלון, הרקולס סקיריאנידס, קשיש בשנות ה-70 לחייו, מציג בחיוך רשימת שמות של ישראלים מפורסמים שהתארחו אצלו. אפילו להקמת הבניין, לפני יותר מ-70 שנה, יש קשר ישראלי: האדריכל שתכנן את המבנה המקורי, בניין יפה בסגנון הבאוהאוס, היה בן ציון גינזבורג.

הפתעה במנזר

המשך הנסיעה צפונה על כביש 9B מוליך לכפר העתיק קאקופטריה (Kakopetria). כפר זה משמש כבסיס טוב להיכרות עם האזור. עשר כנסיות ביזנטיות, כולן בצפון הרי הטרודוס, זכו להכרה כנכס עולמי של ארגון אונסק"ו. הקרובה ביותר לכפר ואחת היפות והעתיקות שבהן היא איוס ניקולאוס טי סטג'יס (Agios Nikolaos tis Stegis) שפירושו "כנסיית ניקולאוס הקדוש בעלת הגג".

הכנסייה ובה שני חדרים לא גדולים ניצבת בגן מבודד, כשני קילומטר מקאקופטריה. קירותיה ותקרתה מכוסים בציורי קיר מן המאה ה-12. שמם של האמנים אינו ידוע, ובשל הסגנון הדומה מניחים שאמן אחד או קבוצה בעלת סגנון אחיד ציירה אותם באותה תקופה. הגג שהעניק לכנסייה את שמה עשוי רעפים אפורים.

כביש צר מאוד שחוצה את הרי הטרודוס מערבה מוביל מקאקופטריה למנזר קיקוס (Kykkos), אחד המנזרים הגדולים והמפורסמים ביותר בקפריסין. איקונת נחושת מפורסמת של הבתולה מרי, אחת משלוש שמיוחסות לסנט לוקאס, מושכת לכאן עולי רגל רבים. המנזר הוקם כבר במאה ה-12 אבל המבנה הנוכחי נבנה במאה ה-18. הארכיבישוף מקריוס, נשיאה הראשון של קפריסין, שימש כאן ככומר צעיר. על פי בקשתו נקבר מקריוס בכפר תרוני, כשלושה קילומטר ממערב למנזר ולא רחוק מכפר הולדתו פאנאיה.

החלק המעניין ביותר בביקור במנזר הוא המוזיאון החדש שמציג את אוצרות המקום, איקונות עתיקות, ספרים בעלי ערך ובגדי אנשי הכמורה. העובדה שמנהל המוזיאון במנזר פונה אלינו בעברית צחה, מסביר שהתגורר עשר שנים בירושלים ושגעגועים עזים לארץ הקודש מציפים אותו בכל פעם שהוא נתקל במבקרים מישראל כבר אינה מפתיעה בשלב זה כלל.

עשר דקות נסיעה במורד הרי הטרודוס מערבה מובילה ממנזר קיקוס לעמק הארזים. שביל ההליכה הארוך 4E חוצה גם את העמק הזה, ומתווה מסלול רגלי שאפשר רק לקנא במי שעומד לרשותו די זמן כדי לצעוד בו. אלה המרחבים הפתוחים והיפים ביותר של נופי הטרודוס. בכל פיתול של הכביש מתגלה חורשה נוספת של עצים מרהיבים. קטע דרך זה אינו ארוך, למעשה מספיקה כשעה נסיעה כדי לחצות את הרכס המערבי של הטרודוס ולרדת לכיוון פאפוס והחוף, אבל דווקא כאן כדאי להשתהות, לנשום עמוק ולהצטער על כך שהקשרים ההדוקים כל כך עם האי השכן לא הביאו גם אלינו כמה מן העצים המופלאים האלה. אורנים זה נחמד אבל ארזים זה אושר.


הטרודוס באופניים וברגל

מסלול רכיבה מעגלי שאורכו 57 קילומטר מסומן בהרי הטרודוס. הפרשי הגובה במסלול כ-400 מטרים. יש חפיפה גדולה בין המסלול המתואר בכתבה למסלול האופניים. 31 קילומטרים מן המסלול כרוכים ברכיבה על כבישים. קטעים אלה מסומנים על האספלט בסימון כחול בוהק שמבהיר לנהגים שיש להתחשב ברוכבים. 26 קילומטרים מסומנים בדרכי עפר ובשבילי הרים. טבעת המסלול כולה נמצאת בתחומי הפארק הלאומי - יער הטרודוס. מידע על מסלולי אופניים באתר.

עשרה מסלולי הליכה ברגל, בדרגות קושי שונות, מסומנים בפארק הלאומי של הרי הטרודוס. אורכם הכולל של המסלולים 58 קילומטרים. בתחילת כל מסלול הוצב שלט ובו מידע על הדרך, דרגת הקושי ונקודות העניין המרכזיות. מידע גם באתר.


תגיות: משה גלעד
תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(12 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 16/07/2012 11:59:09

  • 14/11/2009 22:14:50