עונה בוערת באי המצורעים

יום שישי 25 ביולי 2008 05:06 מאת: משה גלעד

ספינלונגה, אי קטן בצפון-מזרח כרתים, היה נטוש מאז פונתה מושבת המצורעים שהיתה בו, ב-1957. לאחר פרסום הספר "האי של סופיה" מאת ויקטוריה היסלופ, הוא מוצף תיירים


האי ספינלונגה, כרתים

(תצלום: משה גלעד)

פרסומת

כמה דקות לאחר שעוזבים את הבתים האחרונים של העיירה אלונדה (Elounda), שבצפון-מזרח כרתים, מתגלה חלקו הצפוני של מפרץ גדול. הצבע הכחול מושך את תשומת הלב אל המים. הנוסעים נוטים להתעלם מן הבנייה החדשה שעל היבשה ובוהים בגוון הטורקיז העז. בלב המפרץ ניצב אי לא גדול ועגול, שדומה לביצה ששקעה בים. ביצורים עתיקים ומבנים חרבים בולטים עליו גם ממרחק.

מול האי ספינלונגה (Spinalonga), על החוף הצפון-מזרחי של האי כרתים, בערך חצי שעה נסיעה מן העיר אגיוס ניקולאוס, ניצב הכפר פלאקה. עד 2005 הוא היה עוד כפר יווני קצת נידח, לא מפורסם וחסר ייחוד. אבל אז, לפני שלוש שנים, יצא לאור בבריטניה הספר "האי של סופיה" (באנגלית הוא נקרא בפשטות "The Island"). המחברת, ויקטוריה היסלופ הבריטית, כתבה אותו כששהתה בפלאקה בשנת 2001. הספר היה לרב מכר ותורגם לשפות רבות, גם ליוונית ולעברית (הוצאת ידיעות אחרונות, תרגום: שרון פרמינגר). מאז נראה שיחלפו שנים עד שספינלונגה ופלאקה יחזרו להיות מה שהיו קודם לכן.

ספרה של היסלופ מתמקד במשפחה אחת ובמסע גילוי של צעירה אנגלייה שאמה, סופיה, גדלה בכפר פלאקה. מסע השורשים של אלקסיס, גיבורת הספר, מוביל אותה למפרץ הכחול ואל האי ספינלונגה.

מורשת פופולרית

ההיסטוריה של ספינלונגה ארוכה מאוד. הוונציאנים קנו אותו מהאימפריה הביזנטית כבר במאה ה-13, ולאחר שהכירו בחשיבות האסטרטגית העצומה שלו בנו עליו מערכת ביצורים מאסיווית. הביצורים האלה הם המבנים הבולטים ביותר על ספינלונגה גם כיום. הם הצליחו להרחיק את הכובשים העותמנים במשך עשרות שנים, עד 1715. מאז ועד תחילת המאה ה-20 שלטו העותמנים באי, ואזרחים, בעיקר דייגים, התגוררו בבתים הרבים.

"האי של סופיה" מתמקד דווקא בתקופה מאוחרת יותר - 50 השנים הראשונות של המאה ה-20. באותה תקופה שימש ספינלונגה מושבת מצורעים, שאליה הובאו מרחבי יוון חולים במחלה חשוכת המרפא. מושבת המצורעים ניהלה חיים עצמאיים למדי, בבידוד מוחלט. שתיים מגיבורות הספר התגוררו בפלאקה הסמוכה, ממש מעבר לרצועת המים, אבל כאשר חלו בצרעת הוגלו לאי שממנו יכלו לראות את בתיהן הקודמים.


הפלגה לאי ספינלונגה, כרתים. את רוב הרושם משאירים הביצורים הוונציאניים האדירים, שמקיפים את האי מכל עבריו | תצלום: משה גלעד

הספר אמנם בדיוני, אבל מכיוון שהוא מתאר באופן מפורש כל כך יישוב ממשי ואירועים היסטוריים, כמו ההתמודדות עם הצרעת עד להדברת המחלה, קל לשייך לסיפור פרטי מציאות. הפער בין הבדיון למציאות בספינלונגה ובפלאקה מתברר כבר ברגע ההגעה לכפר ואל מעגן הסירות הקטן שמוביל לאי. גיבורת הספר, אלקסיס, מתמודדת עם הבדידות שעה שהיא פוסעת בשבילי ספינלונגה הנטושים. המבקר במקום בקיץ 2008 מתמודד בעיקר עם הצפיפות ועם התיירים המיוזעים.

ברגע שבו הנחנו את כף רגלנו על רציף האבן ירדו כמה מאות תיירים מארבע סירות גדולות. רובם הגיעו בהפלגות ישירות מאלונדה ומאגיוס ניקולאוס. המנהרה המעוקלת שחוצה את החומות אכן נראית בדיוק כפי שתוארה בספרה של היסלופ, אבל שלוש מדריכות שנשאו שמשיות צבעוניות כדי להקל על קבוצתן לזהות אותן חסמו מעט את המראה. מורשת המצורעים מעולם לא היתה כל כך פופולרית.

ב-50 השנים האחרונות, מאז נסגרה מושבת המצורעים ב-1957, עמד האי המבודד בשיממונו. רבים מתושבי כרתים סירבו שנים רבות להגיע אליו, מחשש שהמחלה עדיין מידבקת. איש מתושבי פלאקה לא חשד שאוצר כלכלי כזה עומד ליפול בחלקם.

שביל ההליכה שמקיף את האי מאפשר להתרחק מעט מן ההמון וליהנות מנופים נפלאים. בכמה מקומות אפשר עדיין לראות את שרידי המבנים שבהם התגוררו המצורעים, אם כי רק בתים מעטים מאוד שופצו או שומרו. את רוב הרושם משאירים כיום הביצורים הוונציאניים האדירים, חומות אבן גדולות שמקיפות את האי מכל עבריו, שמהן אפשר להשקיף על המפרץ ועל הכפר פלאקה. בית החולים הנטוש שבו אושפזו המצורעים, שניצב במרכז האי, הוא עדיין אחד המבנים המרשימים שם.

השיט מפלאקה עולה 8 יורו לאדם (הלוך וחזור) והכניסה לאי עולה 2 יורו לאדם.

טברנות על החוף

בספרה של היסלופ ניצבת רק טברנה אחת על החוף בפלאקה. כיום מתחרים על לבם של המבקרים שש מסעדות וכמה בתי קפה וברים. ארבע מן המסעדות צמודות לרציף, שממנו יוצאות הסירות ועובדיהן מנסים לפתות את המבקרים בעזרת תפריטים צבעוניים. כמה חנויות מזכרות חוצצות בין המסעדות ובתי הקפה. הליכה קצרה לאורך החוף מובילה לאזור רחצה נעים ולשתי טברנות אחרות, קצת יותר שקטות. בכניסה לאחת מהן, "דלפיני" שמה, מוצגים כמה עשרות תמנונים שמתייבשים בשמש על חבל. התפריט כולל הרבה דגים. המרפסת הגדולה והמוצלת מאפשרת לצפות בשלווה באי, בחופים הסמוכים ובמפרץ.

מריה קוגלומנו, מהנהלת המלון "בלו פאלאס" שבכניסה לפלאקה, מסבירה שעוד לפני פרסום הספר האזור נחשב אתר תיירות פופולרי. לדבריה, הספר של היסלופ מושך לאזור מבקרים שונים במקצת מאלה שמגיעים אליו בדרך כלל. את אלה היא מכנה "תיירי תרבות", והיא מבחינה בינם לבין הקהל הקבוע הפוקד את האזור, "תיירי חוף".

קוגלומנו מכירה אמנם את הסופרת האנגלייה, שהתאכסנה במלון כמה פעמים, אבל בחיוך מבויש במקצת היא מודה ששלוש פעמים התחילה לקרוא את "האי של סופיה", ומעולם לא הצליחה לסיים אותו. היא מסבירה בנימוס שאין לה די זמן לקריאה, אבל משיחות עם כמה תושבים אחרים בפלאקה מתברר שרובם אינם מגיבים לספר בהתלהבות. הם רואים בו גלויה לתיירים, שמביאה להם פרסום טוב, ולא תיאור נאמן של המציאות שבה הם חיים.

אם המציאות כפי שהיא משתקפת ב"בלו פאלאס", הממוקם על שפת המפרץ, בדיוק מול ספינלונגה, מדויקת יותר, מצפה לאזור עתיד ורוד. המלון שבו 250 חדרים בנוי מכמה מבנים של קומה אחת על הגבעה הסמוכה לכפר. כמעט כל החדרים צופים לים, וב-140 מהם יש בריכה פרטית, לאלה שאינם אוהבים להתחכך בזרים בבגדי ים. עיקר גאוותו של המקום על מכון הספא שלו, שכבר זכה בכמה פרסים. מגזינים כמו "טראוול אנד לייז'ר" ו"קונדה נסט" גם כללו אותו ברשימה של אתרי הספא הטובים בעולם.

על השאלה כמה פעמים ביקרת השנה בחוף הים, משיבה מריה קוגלומנו בחיוך נוסף. היא חושבת רגע ואומרת: "רק פעמיים, אחת מהן בלילה. ככה זה כשהעונה בוערת".

האזור כולו משתנה, לדבריה, בעונת הקיץ. רוב בתי המלון בסביבה פתוחים בין אמצע אפריל לסוף אוקטובר. אחר כך, כאשר התיירים נעלמים, פונים רוב העובדים המקומיים למסיק הזיתים שנערך בסתיו ומשמש עדיין מנוף כלכלי משמעותי בכרתים. בזמן הפנוי, בחורף, הם מעדיפים לקרוא ספרים של ניקוס קאזאנצאקיס. הסופר בן האי כרתים, שקבור ליד הירקליון, מחבר "זורבה היווני", הוא גיבור לאומי נערץ פה.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(8 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5