מי שאוכל לבד

יום רביעי 18 באוגוסט 2010 02:55 מאת: גילי איזיקוביץ'

קיבוץ עין צורים נראה במבט ראשון כהתגלמות הנאיביות של התנועה הקיבוצית. יש בו דשא רחב ידיים, בית כנסת שוקק פעילות, כיאה לקיבוץ דתי-לאומי, איכרים חרושי קמטים מספרים בדיחות קרש וערבים חגיגיים של שירה בציבור לציון שנת ה-60 לקיבוץ. אלא שכמו שבמאי הסרט "פרלמנט ארוחת הבוקר", שצולם בקיבוץ, מגלה כבר בהתחלה, הקיבוץ מגלם גם את כל התהפוכות שעברו על התנועה הקיבוצית בכלל. גולן רייז הוא יליד הקיבוץ ואת "פרלמנט ארוחת הבוקר" ביים במסגרת לימודי קולנוע בבית הספר מעלה.

הסרט ישודר הערב בערוץ יס דוקו במסגרת פרויקט "תעודת גמר" לסרטי סטודנטים. הוא מספר על חבורה קטנה ממייסדי הקיבוץ, גברים בשערות שיבה וכיפות, שפותחים כבר עשרות שנים את יומם בארוחת בוקר משותפת וברכת המזון בחדר האוכל המשותף. במשך השנים הצטמצמה הנוכחות בחדר האוכל הגדול, שחלונותיו הגדולים משקיפים על הדשא המשותף הנטוש, ונותרה רק החבורה הקטנה הזאת. כאשר כל היתר הופרט, נהפכה האחווה ביניהם לשריד האחרון מהסולידריות ה"קיבוצית".

אלא שההפרטה מאיימת לנגוס גם בפרלמנט ורייז, שנקודת המוצא שלו כמעט לועגת לנאיביות של חברי הפרלמנט, מבין יותר ויותר את ההתעקשות על שמירת המנהג. "המאבק", שלא ממש עיניין את רייז משום ש"הקיבוץ גם ככה נגמר", נהפך לאבן דרך עקרונית גם בנוגע לוותיקי הפרלמנט. "אין, אין עוד קיבוץ, נגמר", מסכם אחד מהם, ידיו מרובבות בבוץ מהשדה שסיים לעבד. ארוחת בוקר מעולם לא נראתה עצובה יותר.

"פרלמנט ארוחת הבוקר". יס דוקו, 21:00