גלריה

עדכנו אותנו




מולי שגב: יוצר "ארץ נהדרת" לא מסתפק בבדיחות

יום שישי 15 במאי 2009 03:00 מאת: רותה קופפר | תצלום: תומר אפלבאום

בין "ארץ נהדרת" שתשלים בקרוב סרט באורך מלא ל"מסודרים 2" שעולה בשבוע הבא, מודה מולי שגב שהיום הוא מעדיף סאטירה עם שיניים. נער הזהב של הטלוויזיה הישראלית התבגר. מתברר שגם אתם



מסודרים

פרסומת

אולי זאת האישיות שלו, ואולי פועל יוצא של שנים ארוכות בקרב חקיינים מחוננים; בכל מקרה מולי שגב, העורך הראשי של "ארץ נהדרת" ואחד מיוצרי "מסודרים" - סדרת הטלוויזיה שבשבוע הבא יתחיל שידור העונה השנייה שלה - הוא אדם מאוד מתון. אין לו תנועות ידיים או העוויות פנים ייחודיות, וגם לא חיתוך דיבור או קול טיפוסי. שום דבר שחקיין מקצועי יכול להיתפס אליו בקלות.

"אף אחד מהצוות לא ממש העז לחקות אותי עד היום, לפחות לא בפני", הוא מודה בראיון שמתקיים בחדרו בבניין של זכיינית ערוץ 2 קשת, "באחת ממסיבות סיום עונה, התסריטאים צילמו מערכון שבו הם מחקים את השחקנים ואותי, וערן זרחוביץ לקח על עצמו את המשימה".

כשמציקים לו, שגב מדבר בקול שקט, שהולך ונעשה חרישי. למשל כשהוא נשאל על הקשר האישי בינו לבין שפרה קורנפלד, המנצחת בתוכנית הריאליטי "האח הגדול" של שידורי קשת. "אני לא הולך להתייחס לזה", הוא אומר וחוזר על כך שוב ושוב עד שהמשפט נהפך ללחישה רפה ומתפוגג. ואז הוא מוסיף בקול רם יותר, "אני פה בשביל לצחוק על אלה שמדברים על החיים האישיים שלהם בציבור". כך קורה גם כשהוא נשאל על "שבוע סוף" (תוכנית בהשראת "ארץ נהדרת" של המתחרים, רשת, העולה בעונה חדשה הערב), או על שמועות בנוגע לחילופים בצוות הקומיקאים שלו - קולו הלך ונדם.

האיפוק הזה מאפיין גם את העבודה שלו עם משתתפי "ארץ נהדרת" בחזרות לתוכנית המיוחדת ליום העצמאות, ביום ראשון לפני שבועיים. שגב ניגש אליהם, מדבר בשקט ובענייניות; מחליף מחשבות עם אסף שלמון - התסריטאי הראשי שנמצא אתו באולפן (התסריטאי הראשי השני, דוד ליפשיץ, לא היה באותן שעות); מקשיב בשלווה להצעות של השחקנים (יובל סמו מציע שיישב על השולחן כשהוא מגלם את און פרלין, ולא יילך סביב כדי לשבת באחד מכיסאות הפאנל - הצעה שמתקבלת בקלות). אבל הוא מספר שבזמן שידור התוכנית עצמה, הוא והצוות התפוצצו מצחוק.


מולי שגב. אף אחד מצוות "ארץ נהדרת" לא ממש העז לחקות אותו עד היום

המשרד של שגב, בן 37, כמו משרד של רופא או עורך דין, מציג על הקירות את הישגיו המקצועיים. אבל במקום דיפלומות ממוסגרות ישנו עמוד ראשון של "הארץ" מ-24 בדצמבר 2008, שבו תמונה גדולה מתוך "ארץ נהדרת" (כשראה את הגיליון בבוקר היה משוכנע שאסף הראל, חברו ושותפו לכתיבת "מסודרים", ניסה למתוח אותו); ציור גדול של דמויות מתוכנית האנימציה שלו, "מ"ק 22", שחתמה קבע בערוץ ביפ; על אדן החלון ערימה של פרסי אקדמיה; בפינה סמל של "קומדי סנטרל" (הערוץ המשדר את ה"דיילי שואו של ג'ון סטיוארט", ששגב מאמין שהוא הסאטיריקן העכשווי הטוב ביותר). בפינה כן ציור ועליו פוסטר של "מסודרים" ולידו, על הקיר, תלוי פוסטר גדול ממוסגר של "סיינפלד".

מה שבולט הוא שבשום מקום אין תמונה גדולה שלו. שגב הוא לגמרי איש של אחורי הקלעים. "העבודה כילד ב'קרובים קרובים' הותירה חוויה מורכבת, חוויה עם המון חרדות: נורא נהניתי מהעבודה, אבל לא נהניתי מההופעה עצמה, ומאוד לא נהניתי מכל הפרסום. מאז הבנתי שאני לא רוצה להיות על המסך בחיים שלי", הוא אומר.

בניגוד לקונסנזוס

בחדר הסמוך, חדר התסריטאים, ניצב שולחן מלבני גדול במרכז החדר, על הקיר, כמו טפט, מסודרות זו לצד זו תמונות מתוך התוכנית המצליחה. התבוננות בתמונות מלמדת על השינויים שחלו בה. "הטון של התוכנית מאוד השתנה. אנחנו מתבגרים אתה", אומר שגב. "הומור ילדותי כבר הרבה פחות מדבר אלינו. בעונות הראשונות היינו יותר עסוקים בלפרוץ גבולות בתחומים אחרים, להביא סוג חדש של הומור לפריים טיים. זה בער בעצמותינו.

"התוכנית עמדה בניגוד חריף לסוג ההומור ששיגשג באותה תקופה. לקחנו על עצמנו את המשימה להביא משהו יותר אינטליגנטי ויותר מושקע מחשבתית ומקצועית מכל שהיה קודם. עד שהגענו, התוכנית הכי נצפית בטלוויזיה היתה זו של דודו טופז. מספר אחת ברשימות הצפייה עד 2003 טופז, ומאז אנחנו.

"עכשיו אנחנו נהנים ומסופקים מלעשות יותר סאטירה. בזמן המלחמה בעזה, אנחנו והרמת הגבה של יונית לוי היינו הדבר הכי שפוי בתקשורת המיינסטרימית", הוא אומר. "זאת היתה הפעם הראשונה שהתוכנית באופן די מוצהר נעמדה בניגוד לעמדת הקונסנזוס וגם בניגוד לעמדה של התקשורת הממסדית. שלא כמו במלחמה הקודמת, בלבנון, שבה בשלב מוקדם היו ספקות, כאן התחושה היתה שרצו לפצות על ההפסד, והפסיקו לשאול שאלות, הפסיקו להסתכל על התמונות הקשות מהצד השני, הדחיקו הכל ונכנסו לרציונליזציה מסוכנת".

אכן שיעורי התמיכה במלחמה קבעו שיאים מדאיגים, אבל לא כך שיעורי הצפייה בתוכנית שהיו הגבוהים ביותר שהתוכנית השיגה אי פעם. "'ארץ נהדרת' מאוד יקרה להפקה ובונה על רייטינג גבוה, והנה הלכנו די במוצהר על קו שקרא תיגר על העניין הזה. יכול להיות ששיקשקו לאבי ניר הביצים בלילה, אבל הוא לא אמר לי מלה. אצלי זה עורר חששות.


הפילוסים במערכון ששודר בעת המלחמה בעזה

"היה מערכון שבו אהוד ברק עומד מול פלוגה של גולני ואומר מי הולך למות ומי לא. היתה דממה בקהל בשידור חי (כמו כל התוכניות בעונה ההחולפת), שלא היה כזה דבר קודם; היא הביעה הלם והיה בזה הרבה כוח. אלה דברים שבעבר הועלו בתיאטרון. מאתנו מצפים לעודד את העם בשעתו הקשה, ואנחנו באמת עושים את זה - הרבה חלקים בתוכנית נועדו להפיג לחצים וליצור פורקן.

"אני נגד דברים אוטומטיים - לא צריך לתת בוקס בבטן שבוע אחרי שבוע. זה הופך אותך לבנאלי. אסור שהצופים יתרגלו לקבל בוקס שבועי. הרבה יותר נכון לקבל החלטה נקודתית ולהפתיע, כשבשאר הזמן אתה מצחיק ומבדר ונמצא כאורח בסלון. אתה לא אמור לשכנע את המשוכנעים, אתה נגיש וכולם נגישים אליך, ככה אתה גם לא נתפש כנודניק".

ליד השולחן שלו תלויה תמונה של הפילוסים פלוס דונאלד דאק בפוסטר שהוא פארודיה של "ואלס עם באשיר". "מדהים בעיני איך לפני 27 שנה 400 ערבים נהרגים על ידי ערבים אחרים (טבח סברה ושתילה - ר"ק) וממשלה בישראל כמעט מתפטרת על זה. שר ביטחון הולך הביתה, ואנשים סוחבים על זה טראומות. והנה עכשיו, אנחנו הורדנו 1,500 איש בעזה, והכל בסדר. על זה המערכון, הפילוסים הולכים למילואים ומצפים מהם שיחזרו ויספרו איך היתה הטראומה, והם לא מבינים מה רוצים מהם. שימי אומר להם: 'זה לא טראומה בשבילנו, זה טראומה בשבילם'".

צחוקים של שמאלנים

הניסיון שלו להבין כיצד מתיישבות תוצאות הבחירות, למשל, עם אחוזי הצפייה הגבוהים של התוכנית, מוביל לשיחה על דיוקן הישראלי הממוצע. "אני יכול רק לשער השערות סותרות: אולי הצופים לא מבינים; אולי הם מבינים ולא מושפעים. ייתכן שהם מסוגלים ליהנות מהביצועים המרהיבים של אסי (כהן, בתפקיד ליברמן), והדמות הייחודית שהוא יוצר שם, ולוקחים את זה בפרופורציות. אומרים לעצמם 'זה הסאטיריקנים השמאלנים צוחקים עליו, אני נהנה מזה והולך להצביע לו בכיף'.


על "מסודרים" (בתמונה): "אנחנו צריכים להתמודד עם תומר כשאנחנו מסתכלים על דמות הישראלי המצליח בעולם, בכל התחומים. בגדול, הדמות הראשית בסדרה היא חתיכת חרא"

"שמנו לב שאנשים נמשכים לדמויות חזקות. במרוצת השנתיים האחרונות, אמרנו על ליברמן דברים מאוד חריפים, הייתי אומר אפילו על גבול הלגיטימי (ההקשרים הפאשיסטיים למיניהם), אבל מעל לכל הוא עבר כדמות חזקה. אם היינו מציגים אותו כדמות נלעגת אז יכול להיות שהתגובה אליו היתה אחרת, אבל אנחנו לא יכולים להמציא את האדם. הוא איש מאוד חזק, ומזה אי אפשר להתעלם".

דבר דומה קרה בזמנו בתוכנית סאטירית אחרת, "החרצופים", שיצר אביו של מולי שגב, אבי כהן (שהיה נשוי לעיתונאית עמירה שגב). הבובה של ערפאת נתפשה כאהודה וזאת הנעבעכית של דן מרידור גמרה לו את הקריירה. הוא מסכים למסקנה: "הדבר הכי גרוע כאן זה להיות חלש. בסופו של דבר, מה שיוצא החוצה במקרה של ליברמן זה מישהו חזק שלא מפחד מאף אחד, לא מביבי ולא מקיציס.

"עם זאת, באופן די בולט, בשנה האחרונה קיבלנו טוקבקים ומכתבים והשמצות בשפה מאוד בוטה", אומר שגב. שלשום גם הוגשה תביעת לשון הרע נגד התוכנית על ידי איש הימין הקיצוני נועם פדרמן, בעקבות מערכון שהציג מתנחלים בחברון מקללים חיילים ומתעללים בערבים. "זה משעשע", הוא אומר, "כי במערכון הזה כמעט לא השתמשנו בזכותה של הסאטירה להקצין את המציאות. השימוש של אנשי ימין קיצוני בכינוי 'נאצי' כלפי חיילים נשמע פעמים רבות בעת פינוי מאחזים לא חוקיים ובהתנתקות. איומים מפורשים על שימוש בנשק נגד חיילים בבוא היום הופיעו לא פעם בכתבות עם אנשי ימין קיצוני בשטחים, ועל יחס משפיל כלפי התושבים הערבים כמובן אין צורך להרחיב את הדיבור".

במשך העונה שחקנים קיבלו איומים פיסיים מפורשים, עד כדי כך שאפילו מאבטחים של קשת תידרכו אותם. זה היה אחרי התקרית של אבי ניר, מאז לא לוקחים צ'אנסים".

הרגישות לתקיפה של מנכ"ל קשת לפני כחצי שנה נותרה, באופן טבעי, גבוהה אצל כל הקשורים לזכיינית. אולי זאת הסיבה שמאמר ההשתלחות של העיתונאי רון מיברג, שפורסם במוסף התרבות של "מעריב" בסוף השבוע שעבר, ובו המשפט הלא ייאמן על ניר, "ואני חשבתי שהמכות שחטף יחזירו אותו להכרתו", הוסר מאתר NRG ואין למצוא אותו ברשת כעת. במאמר זה תקף מיברג גם את שגב. ראשית סיפר על חייו הפרטיים, ואחר כך דיבר על עברם המשותף, כאשר שגב היה סגן עורך של מוסף "סופשבוע", עד שעזב לטובת הטלוויזיה.

"עולם הבידור מלא בצעירים נטולי חוט שדרה מוסרי כשגב", כתב מיברג, "אבל במקום כה קטן כישראל, עם כה מעט ערוצים, הוא הגיע לרמות רודנות של צ'אושסקו". לא פחות.

גם על אמירה זאת סירב שגב, בלחש, להגיב. אפילו לא היה מוכן לומר משהו ענייני על כך שהוא מואשם בהכתבת אופיו של לוח השידורים, אף שהוא כבר שלוש שנים אינו סמנכ"ל התוכניות של קשת ("ויתרתי על התפקיד הזה בגלל שפחות התאים לי לנהל תוכן שאחרים עושים", אמר בהקשר אחר).

אבל לפי ההתייחסות של שגב לז'אנר הריאליטי המשתלט כעת ("זה שמרני לפסול אותו"), ל"אח הגדול" ("העלתה על פני השטח מתחים בחברה הישראלית"), ולתפקיד של ערוץ 2 בכלל בנוף המקומי, קשה להניח שימתח ביקורת חריפה מדי עליו. למשל, בקשר להתקפה של היוצרים בנוגע לכמות הדלה של סוגה עילית שהזכייניות משדרות. שגב: "יש פה מצוקה אמיתית של מאות עובדים בתעשייה. אני מסכים עם הטענה שלבעלי הערוצים צריכה להיות מחויבות לתרבות הישראלית. מצד שני, יש גבול לכמה הם יכולים להפסיד, כי אין לאף אחד אינטרס שערוצים פה ייסגרו.

צפו בפרומו לעונה השנייה של "מסודרים":

"ברמה האישית אני לא מבין למה 'ארץ נהדרת', שמעסיקה עשרה תסריטאים וארבעה במאים, ומייצרת תוכן שנחשב משמעותי, לא זוכה להכרה כז'אנר עליון, ומצד שני סדרה כמו 'קוויקי', שעולה רבע מהמחיר של 'ארץ נהדרת', כן מוכרת. מהסיבה הזאת קשת הפיקה השנה רק תשע תוכניות שלה" (ולא 16 כמו בעונות קודמות של "ארץ נהדרת").

הסטארט-אפ שלנו

כעת תפיק גם סרט קולנוע עם חברי הצוות, על השבוע האחרון של סדום ועמורה (ראו למטה). לפי העונה השנייה של "מסודרים", העולה ביום שלישי, סדום ועמורה זה כאן.

אבל עוד לפני שעוסקים בתוכן הסדרה, מצפייה בשלושה הפרקים החדשים הראשונים נראה שהיוצרים עבדו על העונה השנייה מזמן, ואז בא המיתון שחייב אותם להכניס את הסדרה להקשר אקטואלי. בפרק הראשון מהדורות חדשות מבשרות על המיתון ועל כך שתומר לוי (אסי כהן) הוא "האיש היחיד שהמיתון לא פגע בו", גיא (אסף הראל) חוזר מחו"ל, ברלד (מאור כהן) מתנקה במצפה בגליל וארז (ערן זרחוביץ, אותו חקיין של שגב) מלמד במכללה. אבל שאר הפרקים לא מתייחסים למצב בכלל.

שגב: "נכון. הסדרה נכתבה הרבה לפני המיתון, ותוך כדי הצילומים התחיל כל העניין הזה. מה שהספקנו לעדכן הספקנו. מצד שני, יצא שהסיפור של העונה ממילא לא עסק באיך לפוצץ מיליון, אלא איך להתחיל מחדש. לא מתמודדים עם זה באופן קלישאי: 'יואו, פיטרו אותנו, איך איבדנו את כל הכסף שלנו וכל זה'. לא משנה אם היינו עושים את זה אחרי המיתון, שהופך את הכל לקצת יותר קשה. הם לא היו נהפכים לעניים כי אף אחד מהעשירים לא נהיה עני בזמן המיתון".

היו מספיק אנשים שנרתעו מהנהנתנות של החבורה הזאת כבר בעונה הראשונה, לא כל שכן עכשיו.

"אבל זאת לא העונה הזאת. חוץ מהדמות של תומר שמייצגת משהו ספציפי נובורישי בחברה הישראלית. העונה הקודמת היתה על מימוש פנטסיות, בעונה השנייה הסיפורים הרבה יותר ארציים. הסטארט-אפ הפך לחלום הישראלי, בדיוק כמו שב'הפמליה' החלום הוא להפוך לכוכב בהוליווד. היכולת שלנו לפרוץ את הגטו במזרח התיכון. מקור ההשראה שלנו הוא מירביליס, והחבר'ה האלה חיו כמו כלבים בדירות מעופשות לפני שנקנו במיליונים.

"יצא שההמצאות שיש בסטארט-אפ הפיקטיווי של חברת ג'ימלאיה הן המצאות שבאמת עובדים עליהן במציאות. הרבה פעמים אסף הראל ואני אומרים שאילו היינו משקיעים את כל השעות בסטארט-אפ אמיתי, כמו בני גילנו, היינו יושבים על מיליונים".

במקום על מיליון....

"לא יודע. בתקשורת הישראלית, גם המצליחים לא עושים הרבה כסף, ממש לא".

הישראלי החדש-ישן

הם כבר ראו את קדירת המטבעות שמעבר לקשת, כאשר סטיוון לווינסון, המפיק הבכיר של "הפמליה", ומי שעליו מבוססת הדמות של אריק בסדרה, התעניין ב"מסודרים". "הם לא מחפשים מה דומה. מבחינת האמריקאים, כשמשהו מצליח, גם היוצרים וגם המתחרים מנסים לרכוב על הגל הזה.

"הסדרה עמדה לפני צילומים ואז פרצה שביתת התסריטאים בהוליווד, ואחריו המיתון. זה לא מתאים להם עכשיו".

"מסודרים" היא לא רק גרסה ישראלית ל"הפמליה", סדרת גברים שבה נוהגים בנשים כמעט כבחפץ נוי, אלא גם הגרסה העכשווית לסרט "מציצים", שבו נהגו בנשים סתם כחפץ. "זאת נורא סדרה של בנים", מודה שגב.

גיא מייצג אתכם, ותומר הוא מי שהייתם רוצים להיות?

"לא, אנחנו קצת פוחדים מאנשים כמו תומר, באמת. וכן, גיא הוא לגמרי אנחנו - תומר הוא הקול מבפנים. גם אני וגם אסף גדלנו בבתים סוציאליסטיים, שבהם כל הגישה לכסף היא מלאה ייסורי מצפון. העבודה היא ערך והכסף הוא מלוכלך. זה מה שסבא שלי לימד אותי.

"המתח בין הגישה של תומר, שמציע ליהנות מהכסף, וגיא, שחושב שצריך לעבוד, הוא בבסיס הסדרה. זה הפער בין הישראלי החדש שעושה מהר, שאין לו בעיה עם זה שהוא עשיר, לעומת הישראלי של פעם, שבשבילו המלה 'להסתדר' היתה להגיע לדירה קטנה ואוטו קטן. אנחנו צריכים להתמודד עם תומר כשאנחנו מסתכלים על דמות הישראלי המצליח בעולם, בכל התחומים. בגדול, הדמות הראשית בסדרה היא חתיכת חרא".


קירשנבאום בתפקיד אברהם אבינו

עד העונה הבאה, יוצרי "ארץ נהדרת" עובדים על סרט עלילתי באורך מלא עם הכוכבים של התוכנית, ואחרים, שיגלמו דמויות שאינן קשורות בה (כמו מוטי קירשנבאום בתפקיד אברהם אבינו). זאת קומדיה תנ"כית על השבוע האחרון של סדום, שתצולם בקיץ הזה. הצורך לעשות סרט נבע מ"רוחב יריעה המאפשר לספר סיפור יותר ממערכון של חמש דקות", מסביר שגב. את הסרט יביים אדם סנדרסון. אבי נשר הוא אחד המפיקים ועורך התסריט, והמממנים הם קשת ומשה אדרי.

"סרט עובד בטווחי זמן אחרים. 'הגשש החיוור', לדוגמה, עשו כל כך הרבה תוכניות מוצלחות ומופעים, ובסופו של דבר מה ששרד את שיני הזמן זה 'גבעת חלפון אינה עונה'. יש תאריך תפוגה למוצר טלוויזיוני, ואם נצליח לעשות קומדיה כמו הסרטים האלה, אז הרווחנו פה משהו להרבה מאוד זמן, מבחינת המקום שלנו בתרבות הישראלית.

"כמעט 30 שנה שלא עשו קומדיה שהביאה קהל לקולנוע. בארץ לא עושים קומדיות משום שההיגיון הכלכלי נשען על סיכויי ההפצה בחו"ל. (...) מגיע גם לדור שלנו שיהיה לו סרט מצחיק משלו".



"מסודרים" בדרך לאמריקה? ארץ נהדרת: כמה טוב שחזרתם




תגיות: ארץ נהדרת, מסודרים, מסודרים 2, רותה קופפר

(17 מדרגים)

דירוג הגולשים:

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5