מדף הספרים החדש של משרד החינוך

יום ראשון 29 באוגוסט 2010 03:00 מאת: תמר רותם, גלריה

לקראת שנת הלימודים וכחלק מהמאבק לעידוד הקריאה נולדה במשרד החינוך תוכנית חדשה: "מדף הספרים". במסגרתה, ועדה תבחר לכל שכבת גיל רשימה של תשעה ספרים מומלצים בלבד. האומנם הדרך הביורוקרטית והמצמצמת הזאת היא הדרך הנכונה?


איור: מורן ברק

פרסומת

"כשאני רוצה להרגיש כמו כלנית, אני לובשת שמלה פרחונית", כך נפתח השיר היפה של ציפי שחרור, "ילדה של קיץ". בכיתה א' אחת נעשה לפני כמה שנים ניסוי מעניין עם השיר הזה. המורה קראה אותו בכיתה ולאחר מכן שאלה שאלות על תוכנו. פעילות זו התקיימה בפני סטודנטיות להוראה של מכללת בית ברל ומדריכה שליוותה את הכשרת הסטודנטיות. לאחריה שאלה המדריכה את המורה אם הילדים נהנו מהשיר, ותשובתה היתה מהוססת. "הם ענו תשובות יפות", אמרה.

לאחר מכן התבקשה המורה לקרוא לילדים את השיר בשנית. הפעם, בלי להוסיף דבר. "לאחר דקות ארוכות של שתיקה, הילדים התחילו לדבר על השיר בעצמם, בלי שנשאלו", מספרת ד"ר חנה לבנת, מנהלת מרכז ימימה לחקר ספרות הילדים בבית ברל, שהיתה אותה מדריכה. "היה מעין הלם ראשוני, אבל אז הם התחילו לדבר על השיר והדיבור שלהם נעשה משוחרר וזורם יותר. בסך הכל הם אמרו מה שאמרו קודם. אבל פתאום ראית חוויה. התלהבות ממש. ובפעם הראשונה הבנתי שאסור לדכא את חוויית הקריאה על ידי מטלות ומשימות".

אין צורך להכביר מלים על חשיבותה של הקריאה בכלל ובגיל הרך בפרט, על השפעתה המכרעת על העולם הרגשי, פיתוח היכולת הקוגניטיבית, שפה עשירה ועוד. כל המלל המתלווה לתוכניות עידוד הקריאה כה מוכר, עד שצריך לחדד את השמיעה כדי להבין שלבנת מדברת על משהו אחר לגמרי. "איבדנו את החוויה הטבעית והפשוטה של הקריאה", היא אומרת. "ילדים כבר כמעט מתוכנתים לקבל משימות בעקבות ספרים, עד כדי כך שכשמורה או גננת סתם מקריאות להם, בלי שום פעילות נלווית, זו מהפכה".

בשנים האחרונות, אומרת לבנת, המחשבה של אנשי חינוך וספרות היא שיש לנסות להשיב את ההנאה לקריאה. מובן שמומחים אלה מודאגים מהירידה בשפה ובהבנת הנקרא אצל ילדי ישראל. נראה שאין יומרה גדולה מזאת. כיצד משחזרים אותה חוויה בלתי אמצעית וחמקמקה שמספקת הקריאה של ספר טוב?


בלי בחירה

דומה שהמאבק על חוויית הקריאה אצל ילדים הוא מאבק אבוד מראש; תחרות לא הוגנת נוכח הסיפוקים המיידיים, המנחמים של הבהייה במסך. ולמרות זאת, משרד החינוך מנהל מאבק דון-קישוטי, יש לומר, באמצעות תוכניות שונות לעידוד הקריאה. הפופולרית שבהן היא "מצעד הספרים" (בשיתוף מרכז ההדרכה לספריות), מעין "כוכב נולד" לספרים, שמתקיים בשיאה של שנת פעילות סביב ספרים נבחרים. השנה נולדה תוכנית חדשה כמוצר לוואי למצעד הספרים, "מדף הספרים", שתפעל מהשנה בגנים.

מה שמאפיין את שתי התוכניות, הוותיקה והחדשה, הן רשימות הספרים המומלצים שבוחרת ועדה של משרד החינוך. והשאלה הנשאלת היא, איך מתוך עניין כה ביורוקרטי אמורה להיווצר חוויה אסתטית ואינטלקטואלית? האם אין בגיבוש מבחר ספרים מעשה של צנזורה תרבותית?

את הרשימות של שתי התוכניות מגבשות ועדות שונות שבהן יושבים אנשי מקצוע בתחום ספרות הילדים, הוראת הספרות וספרניות. לשם מצעד הספרים, למשל, בוחרת הוועדה כל שנה רשימה של 24 ספרים לכל שכבת גיל (גן, א'-ג', ד'-ו', ח'-י' ותיכון). מתוך המבחר המומלץ בוחרת כל כיתה את עשרת הספרים האהובים. בכל שנה הספרים מתחלפים.

אם במצעד הספרים יש מקום חשוב לקולות הילדים, והליך הבחירה הוא דמוקרטי (אם כי מתוך המבחר המומלץ, כאמור) - בתוכנית החדשה יותר, מדף הספרים, נעדר מרכיב הבחירה. במסגרת התוכנית הוועדה של המשרד מגבשת רשימה של תשעה ספרים מכלל הספרים המומלצים במצעד הספרים, שיהיה בו גם ייצוג לחביבי הקהל במצעדי שלוש השנים האחרונות. בכל חודש הגננות אמורות להתמקד בספר אחר ולהכין פעילויות סביבו, להמחיז אותו וכדומה.

שתי התוכניות הן לבחירתם של בתי הספר או הגנים, אבל משרד החינוך מקדם אותן, ולמוסדות החינוך כדאי מאוד להצטרף אליהן כי בשתיהן יש אלמנט חשוב של סבסוד הספרים. כך, למשל, 500 כיתות גן, כשליש מכיתות הגן בישראל, משתתפות במצעד הספרים. במשרד החינוך וברשויות המקומיות מממנים את רכישת הספרים המומלצים של המצעד לספריית בית הספר; ובמסגרת מדף הספרים ההורים יוכלו לרכוש את הסדרה במחיר מצחיק של 2 שקלים בלבד לספר. לדברי סימה חדד, מנהלת אגף הקדם-יסודי במשרד החינוך, מלבד התוכניות הללו, עדיין בכל גן יש ספרייה ובו מבחר ספרים ו"הגננת עוברת על ספרים אחרים", כך שהן אינן מצמצמות. ובכל זאת, כאשר תוכנית כזו פועלת בגן, סביר להניח שהיא תופסת את רוב הזמן ותשומת הלב של הגננת.

הרשימה הסופית של מדף הספרים עדיין לא התגבשה, אך אלה הספרים שלדברי חדד הגיעו לשלב הגמר: "מפתח הלב" נירה הראל; "אין אריות כאלה" של אמי רובינגר; "זבוב מה אתה יכול" של דתיה בן דור; "נמר בפיג'מה של זהב" של נורית זרחי; "קיפודה עם מזוודה" מאת רינת הופר; "בינה נוסעת מבנימינה" מאת יונה טפר; "כובע קסמים" של לאה גולדברג; "פרח נתתי לנורית" של מרים ילן שטקליס; "אגוז של זהב" מאת לוין קיפניס; שיריו של ח"נ ביאליק.

מדוע על סופרים כביאליק או לאה גולדברג או נורית זרחי לעמוד לבחינה מחודשת? ולמה בכלל להמליץ על ספר אחד של סופר שעבר את מבחן הטעם של חברי הוועדה? והאם יש סיכוי שספרים פחות תקניים אך קלאסיים, כמו "יהושע פרוע" למשל, יגיעו לרשימות? זו בעיה מורכבת, אומרת לבנת, שחברה בוועדה של מצעד הספרים.

לדברי סופר ילדים שהעדיף לא להזדהות בשמו - מפני שספריו נבחרו למצעד - הוועדות הללו הן תעודת עניות למורות ולגננות. "עדיף שאנשים אלה יפתחו טעם בעצמם", הוא אומר.

נתק מעולם הילדים

לבנת מודה שבתחילה היא חשה לא נוח במעמד שמחייב אותה לקבוע מהו מבחר הספרים הרצוי. אבל לדבריה, מאחר ששוק הספרים משופע בכותרים, ומדובר בכל זאת במשרד החינוך שיש לו מחויבויות ומטרות, היא הגיעה למסקנה שזה נכון ואפשרי ליצור רשימה על פי מדדים של איכות. מה גם, היא מוסיפה, שגננות ומורות משוועות לרשימה כזאת.

"יש להחיל על ספרי ילדים אותם מרכיבים שקיימים בספר טוב ואיכותי למבוגרים", אומרת לבנת. "הרבה חושבים שזו לא בעיה גדולה לכתוב ספר ילדים, ולכן יש יצירות דלות מאוד, דידקטיות מאוד ובעייתיות".

איכותו של הספר, לדבריה, נמדדת קודם כל בשפתו. זו צריכה להיות עשירה ולא דלה, אף על פי שהיא יכולה להיות נמוכה, סלנג. זה לא מפריע. בנוסף לכך, בין השאר, הדמויות צריכות מורכבות, לא סטריאוטיפיות ולא חד ממדיות, שיתפתחו במשך העלילה, שהאפיון שלהן לא יהיה מובן מאליו, ושהילד יוכל להבין דבר מתוך דבר בעלילה מתפתחת. מובן שהאיור אמור להיות משמעותי. "'מיץ פטל' הוא מופת מכל הבחינות", אומרת לבנת. "כל מלה במקום, אי אפשר להוסיף או לגרוע. הוא בנוי כמו מגדל של קוביות".

לבנת סבורה שהדרישה לפעילויות סביב ספרים באה לא פעם מכיוון ההורים, "ואז הגננת תולה על הקיר כל מיני בריסטולים עם שמות הספרים". הרע במיעוטו הוא "פעולות יצירתיות כמו המחזת הספר, ובתנאי שהוא מזמן זאת". לדבריה, "מורות לפעמים מבקשות מילדים להמציא שם לספר. בחירת השם היא אחת המשימות הקשות לסופר. מה זה אומר לילדים, כשהם ברגע אחד מתבקשים להמציא שם אחר? או סוף אחר? שהסופר לא כתב טוב?"

לדברי הסופר והעורך יחיעם פדן, "ספרות ילדים ונוער לא נועדה ללמד העשרת הלשון או משהו אחר. היא נועדה לגרום הנאה בלבד, ואם לא, היא מחטיאה את המטרה". הוא מוסיף כי הוועדה לא פעם ממליצה על ספרים משמימים. "עם כל הכבוד, ביאליק כבר לא רלוונטי לילדים. אין ספק שצריך ללמוד אותו, אבל כשלומדים אותו זה עונש. למה להמליץ עליו לקריאה חופשית?" על "כובע הקסמים" של לאה גולדברג הוא אומר שמדובר ב"הזיות של ילדה משנות ה-40 של המאה שעברה. יש דברים הרבה יותר רלוונטיים לילדים של היום. אם יש רשימה של 20 ספרים, איך אפשר שהתמהיל יהיה מאוזן אם מכניסים חמישה ספרים מהמאה ה-19 או אמצע המאה ה-20?" הוא שואל.

לדעת פדן, במצעד הספרים אין מספיק ספרים חדשים, וחמור מכך, יש נתק מעולם הילדים, ממה שהם באמת אוהבים. "עובדה ש'יומנו של חנון' נכנס למצעד על ידי הילדים ולא על ידי הוועדה", הוא אומר. חדד אומרת שספרים שנכנסים מחוץ לבחירת הוועדה הם דווקא עדות לכך שיש התחשבות בקולות הילדים. ואולם לדברי פדן יש שם מעט ספרי פנטסיה כי "ניכרת עדיין ההסתייגות הנושנה מהתחום הזה".

חשוב שיכירו קלאסיקה, מוסיף פדן, אבל לדבריו, בעניין זה הוא סומך על המורים ועל ההורים. "עדיף לי שיקראו את הספר 'סודות' של ג'קלין וילסון על ילדה שחוטפת מכות מאבא שלה ולא את 'דייוויד קופרפילד', כי ילדים לא יזדהו עם ילד שחטף לפני 130 שנה מכות מאביו".

לדברי רננה מוסק, מומחית להתפתחות הקריאה והכתיבה בגיל הרך, המלמדת סדנאות הורים בתחומים אלו וכן על ספרות ילדים מומלצת, הבעיה ברשימות של מצעד הספרים היא שהן כוללות או ספרים חדשים מדי או ספרים שהגיעו למעמד קאנוני. "ע' הלל איכשהו חמק מהקאנון. ילדים כיום לא מכירים אותו". לדבריה, כשמגמה זו מצטרפת למגמות של חנויות הספרים שבהן לכל ספר חדש יש תוחלת חיים קצרצרה, זו בעיה. אבל רוסק מטילה ספק בכוחן של תוכניות חינוכיות בכלל לשנות ולגשר על פערים שנוצרו בבית.

באין מחקר שילווה את התוכניות הללו ויבחן אם אכן הן מעודדות קריאה והתפתחות השפה ומגשימות את כל הציפיות שתולים בהן, קשה לקבוע מה מידת יעילותן אל מול ההשקעה הרבה. במשרד החינוך מתכוונים להתחיל במחקר כזה שיקשר בין מצעד ומדף הספרים להישגי הילדים. ועד אז אומרת ציפי קרליץ, המרכזת את מצעדי הספרים מטעם המשרד: "אותי לא מעניין לא הוצאות הספרים ולא הסופרים, אלא רק איכות הספר. הילדים. גם אני בעד שיקראו הכל, בלש, רומן רומנטי, אבל בתור משרד החינוך, אני לא חייבת להמליץ".


אהובי הקהל

שלושת המקומות הראשונים ב"מצעד הספרים" בשנה החולפת:

גן: "סבתא מינה מבנימינה" מאת יונה טפר, איור: ויטלי מינין; "אליס הפיה" מאת דייוויד שנון ובאיורו; "לאן הולכות הדאגות בלילה", מאת אנתוני בראון ובאיורו.

כיתות א'-ג': "הכבשה שבאה לארוחת הערב" מאת סטיב סמולמן, איור: ג'ואל דרידמי; "הסנדלר והגמדים" מאת האחים גרים, איור: ג'ים למרש; "אלרגיה" מאת יהונתן גפן, איור: איציק רנרט.

ד'-ו': "יומנו של חנון, רודריק שולט" מאת ג'ף קיני; "המכוערים של דניאל" מאת עפרה גלברט-אבני, איור: שי צ'רקה; "אמא אל תבואי!" מאת רבקה מגן, איור: אבי כץ.


תגובות גולשים
הוסף תגובה +

(1 מדרגים)

דירוג הגולשים:

דרג את הכתבה

  • Currently 3/5 Stars.
  • 1
  • 2
  • 3
  • 4
  • 5
  • 06/09/2010 21:11:02

  • 30/08/2010 08:27:45

  • 30/08/2010 05:45:14

  • 29/08/2010 13:15:23